Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר מגיד מישרים

קטע 21

קטע 21 מתוך 37

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

והלא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק מאי לישנא דצו, ומאי זאת תורת העולה, אבל רזא דמילתא למימר דאיסתלקו ספירין כל חד לעשר, ואשתכח דסלקין למאה, דהכי סליק צו עם ארבע אתוון דשמא דהוי"ה, את אהרן דהוא איש חסד דהוא ראש ספירת הבנין, ואת בניו היינו שאר ספירות, זאת היינו כ"י, תורת רמז במטרוניתא' העולה כלומר ה"א בתראה מבעי להעלותה לבינה לאדבקא לה תמן, היא העולה כלומר וה"א קדמאה תהיה עולה נמי לעילא ומתדבקין בספירין דעלה, על מוקדה כלומר יהא בעלוי' נהירותא וברירותא דילהון והיינו כדמוקד להו שלהובא דנהירותא דהא אינון כשלהבת הקשורה בגחלת, על המזבח כלומר ויתנהר יסוד, דאיהו לעילא מכ"י דאיקרייא מזבח, כל הלילה כלומר כל דהיינו יסוד אתייחד בכ"י דאיקרייא לילה, עד הבוקר כלומר כל כך הוה יחודא עד דאיתנהרו כולהו ספירין דדמו לבוקר דנהיר, ואש המזבח תוקד בו כלומר שלהבת דידהו הקשורה בגהלת אתתקף טובא, ולבש

2

הכהן דהוא איש חסד. מדו בד כלומר יתייחד חסד עם בינה דהא מדו סליק חמשין לקבל חמשין שערי בינה, ובד נמי רמיז בבינה, דהא בד נמי סליק לתמניא, ובינה איהי תמינאה, ומכנסי בד יהיו על בשרו לאפרשא בין קודש לחול, והרים את הדשן וכו' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וכו' רמז לשפעא דנפיק למיזן עלמא, והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, כלומר דאע"ג דיגרמון חובין לאזערא שפעין מ"מ יהא קצת נהירא דשלהבת דספירן, ובער עליה הכהן עצים וכו' כלומר אע"ג דנהירו דשלהבת דספירין לא מפסיק, צריך כהנא לבער עצים דאינון ספירין לתקפא שלהובתא ונהירותא דידהו והיינו בבוקר בבוקר כלומר כי היכא דיהון מנהרין טובא, והיינו רזא דאמור רבנן אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, וערך עליה העולה כלומר דיסתלק כ"י בבינה, והקטיר עליה חלבי השלמים דהא חלב חיור ורמיז לנהירותא דספירין, וכד מיתוקד בנורא מיתהדר סימוק, והדר מתהדר חיור

3

בתננא דסליק, אש תמיד תוקד על המזבח מ"מ שלהובא ונהירו דספירן לא יפסוק דא"כ ברגעא חדא הוו מתחרבין עלמין כולהו אלא בשביל וכו' נגיד להו שפעא ונהירותא ומש"ה יוכלין עלמין לאתקיימא, הא פרישת לך האי פרשתא באורח רזא ומיניה תילף ג"כ לפרשתא אחרינא, ובכן ואתה שלום: אור ליום שבת ח' לניסן, ה' עמך וכו' גול על ה' דרכך וכו' כלומר דרכך היינו כ"י. וקאמר גול יתיה לה' ובטח עליו והוא יעשה והוציא כאור צדקך וכו', הא איכא למידק מאי צדקך ומאי משפטיך, ותו מאי כאור ומאי כצהרים, ותו מאי גבי צדקך נקט אור וגבי משפטיך נקט צהרים: אבל רזא דמילתא דצדק דהיינו כנסת ישראל דמיא לאור ומשפט דהיינו תפארת הוי צהרים כלומר דכולהו ספירין קרי צהרים וקאמר דכד מתייחד ת"ת עם כנסת ישראל כולהו ספירין מתייחדין כחדא: הלא בהאי פרשתא איכא למימר זאת תורת העולה וכו' אתא לאשמועינן דחביבין איברים ופדרים קמי קודשא בריך הוא כשאר הקרבנות כולם ומשום הכי קאמר היא העולה על בפז"ר

4

גדול ותלש"א לאחשובא להו, ולבש הכהן מדו בד דאינון לבושי קודשא, והרים את הדשן ושמו אצל המזבח דאיהו אתר קדיש, וטעמא הוא לאחשובא להנך אימורים ופדרים ומשום הכי נקיט קיטמא דילהון כד מלבש בלבושי קודשא ומשוי לההוא קיטמא באתר קדיש: אור לשבת הגדול ה' עמך וכו', רק כי תדבק בתורתי ביראתי ומשניותי ולא תפריד מחשבותיך אפילו רגע כי אם כה תעשה אזכך שבעת השינה תעלה נפשך למתיבתא דרקיע ותלמוד שם דברים מחודשים שכל שומעיהם יעריכום מאוד, ותמעט במאכל ובמשתה כאשר צויתך ולא כאשר עשית בשבוע זה כי הטוב בעיניך לשתות בלי שיהיה לך שום תאוה רק להשביע היצר הרע, לכן התרחק מעצת היצר הרע כי כמו שער בנפשו כן הוא. כלומר אף על פי שאין לאדם תאוה, כי אם לאכול מעט היצר הרע פותח לו תאוה כפתחו של אולם, לכן בני הזהר ולא תאכל ולא תשתה דרך הנאה כלל ותוכל לומר בעת סילוקך מן העולם הזה כמה שנים לא נהניתי אפי' באצבע

5

קטנה, והנה נתתיך לנגיד על עמי ישראל היושבים בערי עראביסטאן והזהר מלהפסיק אפילו רגע הדיבוק שבינך לבין קונך כי ז"ס כל העוסק בתורה בלילה חוט של הסד משוך עליו ביום כי אם האדם עוסק בתורה מחזיק הדיבוק שבינו לבין קונו ועל ידי כן משפיעים עליו מלמעלה לחזק הדיבוק ההוא וז"ס חוט של חסד: והלא לך למינדע כי אברהם לא נצטוה על הפריעה משום דבחובא דאדם הראשון הוה שליט ההוא סיטרא ומשום לא תחסום שור בדישו לא אתפקיד על הפריעה אף על גב דקיים כל המצות אפילו עירובי תבשילין: והא איכא למידק מאי עירובי תבשילין דנקטי אבל הא מילתא תליא בתקנות וסייגי' דרבנן וחביבים עלי דברי סופרים, דאיכא למידק למא. שבק קב"ה לרבנן לתקוני תקנות וסייגים הקצרה יד ה' מלתקן כל "צריך ותו אמאי איצטריך למהוי תורה שבכתב ותורה שבעל פה ולא הוה כולהו אורייתא חדא, אבל רזא דמילתא ברזא דאורייתא שבכתב איהי תורה נביאים כתובים, תורה לקבל תלת עילאי, נביאים לקבל אבהן, כתובים לקבל בנין, דברי הימים לקבל

6

מלכות, דאיהי כללא דכולהו והכי דברי הימים כליל כל אורייתא תורה נביאים וכתובים, והיינו דאמור רבנן דכמה רזין איכא בההוא ספרא דהא איהו כליל רזין דמרכבן עילאין ולא הוה חכים דאדבק כל רזין דדברי הימים, וכי היכי דבתורה שבכתב אית תלת דרגין הכי נמי בתורה שבעל פה אית תלת דרגין משנה ברייתא ותלמוד, משנה לקבל תלת עילאי ברייתא לקבל תלת אבהן, תלמוד לקבל למודי ה' ויסוד ומלכות. והא מטטרון ומלאכיא אחרנין קיימין סוחרנא דמלכתא ונטרין לה כי היכי דלא יבא בה [ערל] אחר וטמא, ולהכי איצטרך דרבנן יעבדון תקנות יסייגים לקבל הנך תרין מלאכים דנטרין למטרוניתא, והא איהו רזא דעירובי תבשילין דכי היכי דמזונא לא יכיל למיזן בר דאיתעבד ביה תלת עיכולי בפה ובאצטומכא ובכבד הכי נמי שפעא דנחית מלעילא לא יכיל למיזן האי עלמא דאיהו חומר עד דיתבשל ויתעבה בתלת דוכתי חד לקבל מלכות דאיהי פה, דאיתקריי' פי ה'. וחד במטטרון לקבל

7

איצטומכא וחד באידך מלאכא לקבל כבד, ומשם יפרד למיזן עלמא, וקאמר דאברהם לא מבעיא דנטר אורייתא דאיהו לקבל אלהותא עילאה, אלא אפילו מאי דאיהו לקבל נטירותא דמתניתא דרמז בעירובי תבשילין גמף. ואפי' הכי לא אתפקיד אפריעה מטעמא דאמרן, ויצחק אתילד פרוע וכד אתו ישראל לסיני נסתלק חטא אדם הראשון ואז ודאי אתפקדו אפריעה, ובתר הכי כד חבו בעגלא תב חובא לאתריה ומשום הכי לא אתגזרו במדברא, ומאי דאמור רבנן מפני סכנת הדרך לאו כפשטיה הוא דהוה ליה לקב"ה לאסאה יתהון אלא רזא דמילתא משום דהוו במדברא דאיהו שולטנותא דהאי סיטרא. ואינון אמשינו ליה עלייהו. ואי הוו גזרי ופרעי הוו להו דוכתי לאזקא לון ברזא דלא תחסום וכו' וכד עלו לארעא דישראל אסתלק מעלייהו רשותא דההוא סיטרא ומשום הכי פקיד להו למיגזר ולמיפרע, ותו לא פסק מינייהו, וזהו סוד היום גלותי חרפת מצרים מעליכם דהיינו חובא דאדם דגרם להון לאשתעבדא במצרים

8

והיינו דאיתבטל ההיא חרפה על ידי כניסתם לארץ ישראל ומצות מילה ופריעה, ויקרא שם המקום ההוא גלגל, דהא איכא למידק כיון דעל שם גילוי קרי ליה הוה ליה למיקרייה מגולה או מגילה אבל גלגל לאו לשון גילוי הוא, אבל רזא דמילתא דקרא ליה גלגל, כלומר גל גל דההוא סיטרא איקרי גל כמא דאוקמינא, וקאמר דהשתא גל דקדושה יהא שליט על ההוא סיטרא דאיקרי גל וקאמר עד היום הזה כלומר דלעד לעולם לא יפסוק מינייהו מצות מילה ופריעה: ורזא דשבת הגדול ברזא דיובלא ולמירמז דעל יובלא נפקי ישראל ממצרים ועל דא לשבת הסמוך לפסח קורין לו שבת הגדול: והא קב"ה וכל בני מתיבתא משדרין לך שלם ופתחין לך שערי אורה וכו' לכן בני הדבק בי ואל תפריד ממני אפי' רגע כי אני האם הדרני עלך וכו' ותדיר תכוין כאלו שם של הוי"ה כתוב בדיו שחור לנגד עיניך על גויל ותחשוב כאלו אביך העניו עומד לנגדך, ובכן תבוש מלהפריד מחשבתך ממני אפילו רגע ומליהנות בעה"ז וכו' ואתה שלום:

9

והא איכא למידק כיון דלא נפקו ישראל ממצרים עד דאיתגלי עלייהו יובלא קדישא. אמאי לא אמרינן ביה הלל גמור שבעת ימים: אבל רזא דמילתא דנהי דאיתגלי עלייהו יובלא קדישא קצת ומסטריה נגאלו, אבל לא אתגלי עלייהו כולי האי באתגלייא ולא אדבקו מיניה אלא קצת ומשום הכי ביומא קדמאה אמרינן הלל גמור למרמז על ההוא סיטרא דיובלא דאיתגלא עלייהו קצת. ומהדרינן בשאר יומי לאשפעא מההוא סיטרא דיובלא על עשר ספירת הבנין וכל יומא רמז לספירה חדא מלמעלה למטה: אבל בחג הסוכות מהדרינן לאסקא שבע ספירות הבנין ביובלא לייחדא לון תמן ביחודא שלים, ומש"ה אמרינן הלל גמור בכל שבעה יומין לייחדא להו ביובלא, ותדע דכן הוא דהא ביומא תמינאה מייחדינן לכולהו ספירן כחדא בבינה, ואתה שלום: אור לארבעה עשר בניסן ה' עמך וכו' כי ה' יתן חכמה וכו' הא הכא חכמה ודעת ותבונה, והא הכא מפיו דאיהי מלכות, והא הכא יתן דאיהו צדיק חונן ונותן, הא הכא ה' והא הכא

10

כנסת ישראל, ואיכא למידק אמאי נקיט חכמה ודעת ותבונה שלא כסדרן, דהא כסדרן איהו חכמה ותבונה ודעת, אבל רזא דמילתא דכנסת ישראל ראשי תיבות דילה כתר יסוד וקאמר דכתר משפיע בצדיק דאיהו חונן ונותן והיינו יתן, ועל ידי מאן משפיע כתר ביסוד על ידי חכמה, והיינו דכתיב בתר הכי. וסמוך לכ"י כתיב ה' דאיהו רמיז בחכמה וסמך יסוד לכתר למרמז דיסוד מתעלה בכתר ברזא דמוסף, וכד צדיק אתמלא שפע איהו משפיע בפיו, דאיהו מלכות ומתמן מתזנין עלמין כולהו והיינו מפיו, וכד צדיק משפיע במלכות איהו בחיבורא דבעלה דאיהו דעת דמחבר עמה, ודעת יניק מתבונה, דהיא אמו, והא מבערינן חמץ בודאי דאיהו יצה"ר ומש"ה פקיד קב"ה לבערא ליה כד נפקו מארץ מצרים ולמיכל מצה דרמיזא לחירו דאיהי בינה דבהכי הוכנו למיכל לחם אבירים שמלאכי השרת ניזונים ממנו דע"י כך הוכנו לקבל התורה והשתא כיון דחבו ישראל והא עלמא מתנהגא בחמץ דוגמת ימות החול דמתנהג

11

בהנהו דרגין דחול ואפילו בשבתות וימים טובים מתנהג בדרגא דחמץ, ומש"ה לא מזדהרי מחמץ אלא הנהו שבעה יומין דרמיזי להנך ז' יומי דיציאת מצרים, ותו דבנל חגא עבדי חד רמז למהימנותא עילאה בתריה ממשיך כל שתא, דבפסח אכלינן מצות ובחג אנן יתבינן בסוכת. הא תלת מצות רמיזי לתלת עילאי, דאחידן מנייהו תלת אבהן, ואמצעיתא רמיזא לכתר ופלגינן לה ומצניעינן פלגא למירמז דכתר לית ביה תפיסה אלא במקצת וכן נמי למירמז דת"ת יניק מתרין סטרין, ומצניעין ליה לסלקא ליה לכתר דאיהו גנוז ומכוסה, ומצה עילאה רמיזא היא לחסד דאיהי אחיד בחכמה, ומצה תתאה רמיזא בגבורה דאחידא בבינה, וכרפס רמיז לאינון דסמיכין במלכות, וז"ס חור כרפס ותכלת, דבעא ההוא רשיעא לחברא הנהו סטרין דסמיכין לה, בה דאיקרייא תכלת ולחברא לון בחיוורא דלעילא, ושרינן בכרפס ומטבילין ליה בחלא למירמז על דינא דידהון, ומרור רמיז במלכות דכשם שהוא מרור בתחילתו ומתוק

12

בסופו הכי נמי מלכות מר בתחילתו בהנהו סטרין דסחרין לה ומתוק בסופה כד מתעלית בגוה, ואקרייא חסא דחס רחמנא עלן ופרקינן, והשתא מטבילין בחרוסת דאית ביה מתוקא ע"י כמה פירות דאית ביה, והכי כ"י אית בה רחמוי וחסדא, ובעינן ג"כ ארבע כוסות, שלום רב לך ששמת שלום בין הסברות דכסא קמא רמיז ליו"ד דאיהי בחכמה דמשפע בחסד ומיניה לנצח, וכסא תניינא רמיז לה"א דאיהו בינה דמשפע בגבורה ומיניה להוד, וכסא תליתאה רמיז לתפארת המתעלה בכתר ומשפע ביסוד, וכסא רביעאה רמיז בה' אחרונה דאיהי מלכות וההגדה דרמיזא בבינה דמינה שירותא דשפעא נגיד ואתי: חיבורא דילך מלבד השם הראשון שאמרתי לך שיקרא "בית יוסף" עוד יקרא "שולחן ערוך": אור ליום שלישי של פסח, הלא אם טוב בעיניך מה דעבדת בהני יומין מה דאכלת ורוית חמרא כנפשך שבעך ואישתביקתא מנהגא דילך, ואוף בלילא הדין רוית חמרא, ועל דא בהאי לילא קמו מקטריגן לקבלך וקמו עלך בדינא אלו מיימינים ואלו משמאילים, וכמעט דאיתגזר דינא

13

דילך דויי להון לבני נשא דאינון אטימין לבא ואזלין בחשוכא דאיהו אכיל ושתי וחדי ודיינין דינוי לעילא ודא אורח' דיצר' בישא מעורר ליה לבר נש ומעייל ביה שטותא למיהך בתר כיסופין דעלמא וסליק וקטריג לי' לעילא ועביד דידונון דינוי לעילא ויהבין לי' רשות עליה, ונחית ונטיל נשמתיה, ואלו בני נשא הוו ידעין דא לא הוו מתהנין מכיסופי עלמא, והא דינא דילך כמא דאמינא כמעט דאתגזר לולי דבני מתיבתא דרקיעא אוליפו עלך זכו ויעקב דחילי ומשה ברירי ומשה בחירי וירוחם טמירי איתקפו במילתא דאינון רחמין לך סגי יעקב דחילי ומשה ברירי בגין דאת מבאר מליהון, ומשה בחירי בגין דלזימנין דאת מבאר מלוי אית ליה רחימותא ודביקותא עמך טובא ואוף ירוחם טמירי רחים לך אע"ג דאת סתיר מלוי בגין דמלאכת שמים היא, ואוף אשר קדישי ושמשון מבארי כולהו קמו בסעדך ושזיבו יתך לכן אזדהר מן יומא דנא והלאה ואוף ביומא דשבתא ויומי טבא אזהר בחמרא

14

במיכלא וטב לך ובגין ההוא קטרוגא דהוה עלך אחזיאו לך ההוא חלמא מבלבלא דלאתערא יתך אבל לא תעני דהא ידעת דכמה זמן אית דלא איצטריכת לאתענאה בשבתא משום חלמא, והא בגין דאת מקיים תלתא סעודתי כמבואר בזוהרא קדישא, ורזא דמילתא משום דמאן דמקיים תלת סעודתא הא מתדבק ביחודא עילאה וסליק בסילוקא עילאה כמא דכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם כלומר ברישא רמיז לכ"י ויסוד ות"ת, דהא שומר איהי רמיז לכ"י, ועילא מיניה איהו יסוד והיינו גבוה שומר כלומר ההוא דאיהו גבוה משומר ולעילא מיסוד היינו ת"ת והיינו מעל גבוה שומר כלומר ההוא דאיהו לעילא מההוא דאיהו גבוה משומר ובגין דהני תלת תליין בהני תלת עילאי כ"י בבינה דה"א אמא עילאה, וה"א אמא תתאה, ת"ת בכתר דהא ת"ת איהו נחלה בלא מצרים בגין דאיהו מסתלק עד כתר ויסוד בחכמה דהא באמצע תלת בגו תלת בתראה, ת"ת מהאי גיסא וכ"י מהאי גיסא ויסוד באמצע והכי הוא לעילא כתר מהאי

15

גיסא ובינה מהאי גיסא וחכמה באמצע, ומש"ה קאמר כי גבוה, כלומר בינה איהו גבוה מת"ת דאיהו לעילא מגבוה שומר דהיינו יסוד דאיהו גבוה שומר ועילא מכולהו. ומבינה אית תרין גבוהים דאינון חכמה וכתר והיינו וגבוהים עליהם, והא סעודתא קמייתא איהו רמיזא למטרוניתא, וסעודא תניינא רמיזא ליסוד, ודא רזא דישמח משה במתנת חלקו דמשה דאיהו תפארת ישמח במתנת חלקו דאיהו יסוד כי עבד נאמן קראת לו ליסוד, כליל תפארת בראשו דיסוד נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני דהיינו תלת עילאי, שני לוחות אבנים הוריד בידו דהיינו ת"ת וכ"י, וכתוב בהם שמירת שבת כלומר דשבת איהו יסוד ות"ת וכ"י נטרין ליה ת"ת מלעילא וכ"י מלרע, וסעודתא תליתאה היא רמזא לת"ת וכיון דהוא סליק לת"ת הא איהו סליק לכתר דהא דא לקבל דא אינון, ומש"ה מסתייא בכזית דהא תמן לית אכילה ושתי', ומכל מקום מיבעי דהאי כזית יהא מתבשילא כמא דאולפך שלמה ידידי לרמוזי דכולהי מתערבין דא

16

עם דא ומשפיעין דא בדא לאנהגא עלמא, ובגין דבהני סעודתא מסתלק עד כתר עילאה דאיהו מזלא דכל מזלייא ולית תמן עציבו אלא חדווא וקשיטותא הא מאן דידבק תמן לא שליט עליה חלמא בישא כלל, ורזא דהני תלת דהא אמרן הוא רזא דסידרא דפיסחא ואפישינא לך על דרך סימנא דקדש ורחץ וכו' הלא ברישא בעינא למימר, קידוש לקדשא לכ"י לעשר ספירין עילאין כמא דחתן ברישא דכולא מקדש לכלתיה, ובתר הכי ורחץ לאעברא מידיין כל סואבותא דאינון סטרין דסחרין לחסד וגבורה ובתר הכי כרפס למיטבל ביה, למרמז דשמא קדישא כביכול הוא בגלותא עם ישראל בשעבודא דמצרים דגוון ירוק רמיז בת"ת כמא דאמור רבנן משיכיר בין תכלת לכרתי דתכלת היינו כאי, וכרתי היינו ת"ת ואע"ג דגוון כרתי לא כגוון דכרפס ממש איהו מ"מ ירוקא איהו ותרתי גוונא דירוקא הוו בת"ת, ומ"מ בפחות מכזית סגי דכיון דרמיז בת"ת ות"ת רמיז בכתר וכתר לית ביה השגה ואוף תמן לית ביה אכילה ושתייה הילכך

17

בכל דהוא סגי וכעין מה דאמרן לעיל גבי סעודה שלישית, והא דמצוה בכרפס טפי משאר ירקין משום דכרפס עולה ש"ס וארבע אתוון דאית ביה ותיבה הא אינון שס"ה לקבל מצות לא תעשה דתלו בכ"י לקבל שמור, וכד תחלף ליה בא"ת ב"ש הוי לגו"ח דסליק במ"ק עשרים ועם התיבה הוי כ"א כנגד שם אהיה לרמוז על כל עשר ספירין עילאין למרמז דכולהו הוו עם ישראל בגלותא, ומש"ה מטבילין ליה בחלא למירמז על גלותא דתקיף כחומץ לשינים, ובתר הכי יחץ ופלגינן לאמצעיתא ומנחינן לה תחת המפה דפריסא על פתורא משום דהני תלתא פטירין רמיזא לתלת ספירין דאינון ת"ת ויסוד וכ"י ברזא דתלת סעודות ויסוד אחיד בעילאי לקבלא מינייהו ואחיד בתתא גם כן לארקא בה ברזא דכי כל בשמים ובארץ, ולהכי פלגינן לפטירא אמצעיתא דרמיזא ליסוד, (ונראה דמשום דאסחרותא דיסוד לכ"י הוה באורח טמירו ועוד רמיז בחכמה דאיהו טמיר וגניז מש"ה מטמרינן לפלגא דפטיר ולא משוי לה תחות

18

פטירא תתאה באתגלייא) ומניחין לה תחות מפה דעל פתורא למירמיז דיסוד מקיף לכ"י מכל סטרא ונטיר לה מכל סטרין דסחרין לה לסאבא יתה, ולהכי פטירא אמצעיתא דרמיזא ליסוד