זהר חדש
קטע 25
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
וכלא איהו כאמא על בנין, דכמה מקטרגין אינון דקיימי התם, ואי יסתכלו בההוא תיקונא דכלילו דלתתא, כמה איהו יאה וכמה איהי שפירא לסלקא ביה לעילא, ייתון לקטרגא ולאדכרא חוביהון דישראל. ומקטרגי להו, ומעכבי לה לסלקא לעילא, ולאתחברא בבעלה: ועל דא, כאהלי קדר, מסטרא דתתאי. כיריעות שלמה, מסטרא דילכון. ובגין כך, אל תראוני שאני שחרחורת. לא תסתכלון בי כלל, בשביל אינון תיקוני דילי, דאינון בסטרא דתתאי, דהא בגיניהון נזיף בי שמשא. ולאו איהו בלחודוי, אלא בני אמי נחרו בי, אבהן דעלמא, כד חמו קדרותא דילי מסטרא דתתאי: וא"ת יאות הוא למימר הכי. אין. דהא מתרין סטרין יאות הוא. חד, בגין אורח שלים, דלא יקטרגון על ישראל בנהא. וחד, דלא יעכבון עלה מלסלקא לאתחברא בבעלה, ולמנקט נייחא. דהא כלא בסיהרא: דבזמנא דאיהי חפיא נהורא דסיהרא, שמשא לא אתקרב בהדה. בר חוטא חדא דחסד עילאה דאתמשיך עלה, והאי כרי בההוא קליפה ותבר חילה, ויהיב לה נוי ושפירו. ואיהו אמרת,
שחורה אני מסטרא דערלה. ונאוה מסטרא דההוא חוטא דאתמשך עלי: תו. שחורה, מסטרא דחשך עילאה כד אתתקף. כד"א, כי הנה החשך יכסה ארץ. ונאוה, מסטרא דאור קדמאה. כד"א, כי אשב בחשך, מסטרא דשמאלא. ה' אור לי, מסטרא דימינא: אל תראוני שאני שחרחורת. היא אמרת לאוכלוסהא, כמה ערבובא דא לכון, דאל תראוני, בזמנא דחפיא עלי ההיא סטרא, ולא תיכלון לאתנהרא מני, ולאסתכלא בנהורי כלל: בני אמי נחרו בי, דהא אסתלק לעילא שמשא אתכניש, ובני אמי אסתלקו לעילא, ובג"כ שלטא ערלה, ואתון אל תראוני, לא תיכלון למחמי ולאסתכלא בנהורי כלל. שמוני נוטרה את הכרמים, דהואיל והערלה לגבי, והיא ינקא ממני למיהב לאוכלסין דילה, ולאינון משריין דשאר עמין: כרמי שלי לא נטרתי, אלין אוכלסין קדישין דילי, דלא יכילנא בההוא סטרא למיזן לון: השתא אית לאסתכלא. מאן דאתעסק בשיר, איך אמר תרעומין וקנטורין, בשירותא דתושבחתא. אלא ודאי טעמא קדמאה איהו רזא דתושבחתא, וכלא איהו בקרא, על פומא דאליהו אתגזר.
שיר השירים מאמר י' ו' ז' דלית בהו חיוורא שחורה אני ונאוה וגו', כתיב, יפה נוף משוש כל הארץ וגו', יפה נוף, שפירו דנופא, דאילנא דחיי, ברזא דכלילו דכל אתוון: דכד אתוון מתחקקן, ואתרשימו באילנא דחיי, סלקן אתוון כולהו, ואתרשמו בחד את, ואתכלילו בההוא את. וכיון דאתכלילו ביה, כולהו אפיק לון לבתר: וההוא את, איהו שתחא דכולהו. האי את, לא עביד רשימו אחרא, לבר מינה, בגין דאיהי אתכלילת בגוה, ולא עביד רשימו בר טמירו וגניזו. ומאן איהי. את י': דאיהי נקודא חדא, בלא רשימו אחרא. כל אתוון אית לון רשימו אחרא, על גבי אתריה דכתיב תמן, וההוא רשימו, אשתאר בחוורו דההוא את, בר י' דאיהי נקודה חדא, דלא חוורו דאתר אחרא: והאי נקודה, ירתא כלה דא בתיקונהא. ואיהי נקודה חדא גו חילהא ומשרייאה, ואתקרי י', נקודה חדא: וכיון דסלקא בשמא דא, ואתקרי י', הא אתקשטת בתיקונא עילאה, ואמרת שחורה אני, לית לי
אתרא לאתכללא אחרנין בגוואי בזמנא דא. דהא בשמא די' אתקרינא, לסלקא לעילא: וע"ד, שחורה אני ונאוה, כתיקונא דלעילא, ריש כל דרגין. בהאי אתכלילנא בגווי לסלקא לעילא, ולית לי השתא אתר פשיטו אחרא לאתגליא הא אתכסינא בלא חיזו אחרא, ברזא דנקודה חדא, לסלקא נקודה לנקודה: ובגין דאנא שחורה בלא פשיטו דאתר אחרא, אל תראוני, לית לכו רשו למחזי לי כלל, לא תיכלון למחזי בי, דהא אנא בטמירו וגניזו, ברזא דחד נקודה, דלא אתידע בה אתר כלל: דכל אתוון אית לון דוכתא אחרא בחוורו, בר י', דלית לה פשיטו לאתחזאה כלל. ודא היא אל תראוני שאני שחרחורת, בכל סטרין לית בי אתר חוורו, ודוכתא אחרא לאתכללא בי אחרנין. כאהלי קדר, דטמירין גו טינרי, ולא נפקי לבר. כך הוא יונתי תמתי בחגוי הסלע, נקודה גו אוכלוסהא: כיריעות שלמה, יריעות שלמה אינון כלילן כחדא באת חד, ובההוא את לא אתחזון ביה כלל. ואינון שית, ואינון חמש. ורזא דא, חמש היריעות תהיין חוברות, בלא פירודא כלל. וחד
דכליל לון, דאיהו טמיר וגניז. ואיהו את חד, דלית ביה חיורו דאתר אחרא: ודא איהו את ו', דלית בה אתר לאתחזאה בה כללא אחרא, אלא כלא סתים בגויה. כך האי נקודה, היא בלא חוורו דאתר אחרא, וכלא כליל בגויה. ומאן כליל בגויה. שית סטרין אחרנין: כאהלי קדר, דא את אחרא, דאית בה כל דרגין אחרנין, דלית לה חוורו דאתר אחרא, וכולא כליל בגויה, ודא איהו את ז': את דא, איהי אהלי קדר. יריעות שלמה, דא את ו'. וע"ד ז' איהו, דבני קדר כולהו מגיחי קרבא תדיר, מכל שאר אומין. וזמינין לאגחא קרבא בסוף יומין, בכל אומין דעלמא: וע"ד, שחורה אני, דא יו"ד. כמה דאתמר, דלית ביה חוורא דאתר אחרא, וכולא כליל בגויה. כאהלי קדר, דא את ז', דהכי איהו, דלית ביה חוורא דאתר אחרא, וכולא כליל בגויה. כיריעות שלמה, את ו', דלית ביה חוורו דאתר אחרא, וכולא כליל בגויה: ועם כל דא, אע"ג דתרין אלין, אהלי קדר ויריעות שלמה, אינון סתימין, ולית בהו חוורו
אחרא, לית סתים וגניז כאת י'. ובג"כ, אל תראוני, כמא דאתמר: ואי תימא, את ן'. האי, נפקא מאת ו', דאתפשט מכללו דכר ונוקבא. בגין דנפקת מאת ו', לאו איהו חושבנא בגרמה: וע"ד, תרין אלין, אינון שחורות בגרמייהו, וכללא דאינון פנימאין, קרבין דלהון. ולית בהו חוורו דאתר אחרא, לאתחזאה. אהלי קדר ויריעות שלמה, ובכל אתוון, לית בהו כאת י', דאיהי סתים מכל סטרוי: יפה נוף, דא נופא דאילא דחיי, דנפיק מאת ו'. ולבתר אתכליל באת י'. כיון דאריק כל אינון ברכאן בחבורא חדא, אתכליל באת י', והוי כולא נקודה חדא. ודא איהו משוש כל הארץ. לבתר דאתכליל בההוא נקודה, כלא איהו הר ציון. כלא נקודה חדא איהי: אע"ג דאיהי זעירא, ולא אתחזיאת בה פשיטו אחרא, וחוורו, לאתכללא בה אחרנין, קרית מלך רב איהי. וההוא מלך רב, עילאה ושליטא בכל אוכלסין דיליה, כולהון עאלין גו האי נקודה דאיהי י'.
שיר השירים מאמר עיר קטנה - ובא אליה מלך גדול ודא איהי עיר קטנה ואנשים בה מעט, דלית בה חוורו דאתר אחרא לאתכללא ולאעלא אחרנין בגווה. ובא אליה מלך גדול, דא את ל', דאיהי מגדלא דפרח באוירא דכיא דאתפס. בגין דאית אוירא אחרא דלא אתפס כלל, ולא ידיע: האי, אע"ג דאת דא מלך גדול על כל אתוון, עייל בגווה, ואיהי את זעירא שחורה דלית בה חוורו דאתר אחרא. כניש ליה בגוה, וכלל ליה. וסבב אותה באת חד דאיהי ט'. ט' ל' הות, ובההוא סיבובא דקא מסבב סחור סחור, אתעביד בעגולא ט': ובנה עליה מצודים גדולים, לאתפשא מאן דבעיא בתפיסו דילה. כד"א, אשר היא מצודים וחרמים. ובנה עליה, עליה ודאי, בגינה, בגין יקרה, למיהב לה שלטנותא על בני חייבי כמה מיתות בית דין, כמה קנסין, כמה עונשין, מאן דיעול לגבי ההוא נקודה, קנסא יתירא קניס, על נקודה דא: בגין נקודה דא, אפסיד שלמה מלכא מלכותיה, ואתקרע, ואתיהב לאחרנין. ואע"ג דאיהי
זעירא מכל אתוון, ואיהי נקודה חדא בלחודאה: דהא בההיא שעתא סליק י' קמי מלכא קדישא, אמרה קמיה, הא שלמה מלכא עבד לי פלסתר. מאן י'. י' דלא י"רבה לו סוסים. ולא י"רבה לו נשים. וכסף וזהב לא י"רבה לו מאד. אמר לה קודשא בריך הוא, שלמה יתאבד, ואלף אחרנין, ואת לא תתעקר מגו אתרך: בההיא שעתא, נפקת קוף מקמי קב"ה, ותריך ליה ממלכותיה, ואזל הדיוטא בעלמא, והוא אכריז ואמר באת ק', אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים: ועל דא ובנה עלי"ה מצודים גדולים, לאתפסא בגינ"ה בני עלמא בחוביהון. ואם לשלמה מלכא הוה הכי, ואתפס באינון מצודין, כ"ש וכל שכן שאר בני נשא. ובגין כך איהי אמרת, שחורה אני, כמה דאתמר. וע"ד, אל תראוני, לא תיכלון לאסתכלא בי ולעאלא בגוואי, בגין שאני שחרחורת, כלא כמה דאתמר: בני אמי נחרו בי, אעיקו לי בהאי נקודה, דלא לאעלא אחרא בגוואי. אינון אתפשיטו ואתתקנו בתיקוניהון כדקא יאות. אתתקנו ואתפשטו באת ו', דנפקא מגו נקודה עילאה,
ואתתקנו בתקוניהון כדקא יאות. אתתקנו ואתפשטו ואתגליפו באת ש', דנפקא מתמן: אתתקנו ואתגליפו ואתפשטו, באת ן'. אתתקנו ואתגליפו ואתפשטו באת צ'. ואנא לית לי פשיטו לסטרא בעלמא, ולא שבקו לי אתר אחרא לאכללא לכו. שיר השירים מאמר שמוני נוטרה את הכרמים שמוני נוטרה את הכרמים, דאנא נקודה חד, דנטיר לשרא אתוון דאתנקידו בי, ואנטרנא לון, דהא אנא אזיל בכל אתוון, ואתפשטו בי, כלהו בי אתפשטו: כרמי שלי לא נטרתי, דאנא לית לי פשיטו, ולא ענפא, לסטרא דא, ולא לסטרא דא. דאלמלי פשיטנא ענפין, כלילנא לכון בגואי. אבל לא נטרתי, לא אושיטנא ענפין לסטרא בעלמא. נטרתי, נטר ענפא: את דא, בית ישראל איהי, דירית לה מגו נקודה עילאה. דכתיב, כי כרם ה' צבאות בית ישראל. וע"ד, כרמי שלי לא נטרתי, דלא אושיטנא ענפין לסטרא בעלמא, לאחדא לכו: ואנא נוטרה את הכרמים, משלח ופשיט ענפין לכל אתוון, ומגוואי אתתקנו. ואות שלי לא
אושיטנא ביה ענפין, ובגין כך אל תראוני, לא תוכלין לאסתכלא בי, ולאעלא בגואי: וכל דא, בגין דאיהי ה"א אתכלילא בייחודהא לסלקא לעילא, ולא אצטריכא לאעלא בגוה: בר איהי בייחודא דילה, נקודה פנימאה גו אוכלוסהא. וכל אוכלוסהא בתיאובתא לאתקרבא לגבה. וכיון דאיהי אמרת דא, איהי סלקא ואתטמרא מנייהו, לאשתעשעא לעילא. כיון דסלקא, ושבקו לה אוכלוסהא: דהא דא קשיא לה, בגין דלא שבקו לה אוכלוסהא, ואפילו רגעא חדא. וכד איהי באת דא, אתכלילת בגוה בייחודא, ואמרת דא, כדין אוכלוסהא שבקין לה בעל כרחייהו, ואיהו אשתמיטת מנייהו, וסלקא לעילא. כיון דסלקא לעילא, אמרת לגבי רחימה, הגידה לי שאהבה נפשי וגו': חדי ר"ש, אמר אי ניחא ליה למר, מאן דשרי מלה, ליסיים. דהואיל וחדוה דילי במלין דמר, במאי דשוי ליסיים. א"ל, ר', מליך דמתחקקין ומתגלפין לעילא, הוי אימא בקדמיתא. מילי דמתחקקין ומתגלפין לתתא, אימא לבתר, ואת פתח פומך וינהרון מילך.
שיר השירים מאמר הגידה לי שאהבה נפשי פתח רבי שמעון ואמר, הגידה לי שאהבה נפשי וגו'. הא אתערנא, בכל אתר דכתיב הגד, הגיד, ויגד, כולהו מלי דאגדה אינון, ואית לאסתכלא בהו. והכא כתיב הגידה לי, רזא דחכמתא איהו: וא"ת הא סגיאין אינון באורייתא, דלית בהו רזא דחכמתא, כגוונא דכתיב, הגד הגיד לנו כי נמצאו האתונות ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. אפילו הני ברזא דחכמתא הוו, דאלמלא הוו ברזא דחכמתא, מנא ידע שמואל אי אשתכחן אי לא. דבר המלוכה, חכמתא עילאה היא לעילא ותתא, רזין דקב"ה: הגידה לי שאהבה נפשי. כתיב, ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים וכו', כד סליק ברעותא דקב"ה למברא ארעא, נטיל מתלגא דתחות כורסייא יקרא, וארמיה לגו מיא, ואקפייה תמן, והות ארעא גלידא גו מיא, ואתטמרת תמן, והות גו חשוכא בקדרא: בשעתא דאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, דהא אינון מקורין אושיטו ואנגידו מיין מעילא, לאתר דיסודא, דמלכא עילאה. כדין ארעא דהוות טמירא גו תתא, אתקשטת
ואתתקנת לאתחזאה. דאי לא אתתקן האי אתר, ארעא לא אתחזיאת. דהאי אתר לא אתתקן בנגידו דמיין עילאין, בר למיתן לנוקבא: וכד איהו אתתקן לגבה, כדין ותראה היבשה, ותראה בקשיטהא. מכאן דלא תתחזי אתתא בקושיטהא ובתיקונהא, בר כד איהי בבעלה, אזי תראה ותתתקן כדקא יאות: ויקרא אלקים ליבשה ארץ, יבשה הוה בקדמיתא, דלית לה חיזו ודיוקנא למעבד פירין ואיבין, כיון דאתתקנת בבעלה, מיד נקראת ארץ, אתר מתתקנת למעבד פירי ואיבין: בשעתא דאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ודאי, כדין כל חדוה וכל חידו ולד תיקונא אתתקן. כיון דכל תיקונא אתתקן, כדין סלקא לגבי דכורא, ואיהי אמרת הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. איכה איכה תרין זמנין, רמז על שני חרבנין חרבן בית ראשון וחרבן בי שני: ובגין כך, איכה תרעה, בחרבן קדמאה. איכה תרביץ, בחרבן תניינא. דהא חדוה דילן טב ויאות, ובגו חדוה דא אית לי לבכייא על תרי מקדשי, חד מקדשא עלאה, וחד מקדשא תתאה:
שלמה אהיה כעוטיה, אי לאו נהי תרי זמני דאנא זמינא למקרי איכה. שלמה אהיה, בשלם אהא בלא גלותא כלל. בשלם על בני לתתא. כעוטיה, כד"א, והוא עוטה מעיל. אהא אתעטפא בעיטופא דקדשא עילאה, דאיהו שמא קדישא י"ה. שלמה אהיה, בשלם אהא בכל שלימו דלעילא. כעוטיה: כעוטה י"ה, למהוי בכל שלימו עילאה. על עדרי חבריך, אלין דרגין קדישין דכולהו, כגוונא דלעילא: כדין איהו אתיב לגבה, ושרי מן מלה דא, דאיהו בתראה מן האי שבחא, ואמר, אם לא תדעי לך היפה בנשים, אם את לא ידעת תרין איכה איכה למאי נינהו. צאי לך, פיקי וחמי בעקבי הצאן, על מה יהא חורבן בית ראשון ובית שני. תנדע על מה. על משכנות הרועים, דהא זמינין לבטלא אורייתא, בבית ראשון ובבית שני: הגידה לי שאהבה נפשי, את רחימא דנפשאי, הגידה לי ברזא דחכמתא, איכה תרעה, אי כדין תרעי אנת לקבלי, למהוי אנא גבך בחדוה, ולמהוי עמך. דהא בזמנא דאהא עמך, שלמה אהיה,
בשלם אהא, כמוחא דאגוזא, דאיהי מתעטפא על כל אינון היכלין דבגווה, דכתיב, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. שיר השירים מאמר חכמתא דאצטריך ליה לבר נש זכאין כל אינון דמשתדלי באורייתא, למנדע בחכמתא דמאריהון, ואינון ידעי ומסתכלין ברזין עילאין. בגין דכד ב"נ נפיק מהאי עלמא, בהא אסתלקו מניה כל דינין דעלמא. ולא עוד, אלא דפתחין ליה תליסר תרעי דרזי דאפרסמונא דכיא, דחכמתא עילאה תלייא בהו: ולא עוד, אלא דקב"ה חקוק ליה בההוא פורפירא, דכל דיוקנין גליפין תמן. וקב"ה אשתעשעא ביה בגן עדן, ואחסין תרין עלמין, עלמא דא ועלמא דאתי: חכמתא דאצטריך ליה לבר נש. חד, למנדע לאסתכלא ברזא דאמריה. וחד, למנדע ליה לגופיה, ולאשתמודע מאן איהו. ואיך אתברי. ומאן אתי. ולאן יהך. ותיקונא דגופא, היאך ותתקן. והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכולא: וחד, למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתיה. מאי היא האי נפש דביה, ומאן אתיא, ועל מה אתי
בהאי גופא טפה סרוחה, דהיום כאן ומחר בקבר. וחד לאסתכלא בהאי עלמא, ולמנדע עלמא דאיהו ביה, ועל מה יתתקן. ולבתר, ברזין עילאין דעלמא דלעילא, לאשתמודעא למאריה. וכל דא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא: ת"ח, כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה, אפילו אית ביה עובדין טבין סגיאין, מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא: פוק חמי מאי כתיב הכא, הגידה לי, אימא לי רזין דחכמתא עילאה, איך אנת רעי ואנהיגת בההוא עלמא עילאה. אוליף לי רזין דחכמתא דלא ידענא, ולא אוליפנא עד הכא. בגין דלא אהוי בכיסופא, בגו אינון דרגין עילאין, דאנא עאל בינייהו, דהא עד הכא לא אסתכלנא בהו: תא חזי מאי כתיב, אם לא תדעי לך היפה בנשים, אם אנת אתיא בלא ידיעה, ולא אסתכלת בחכמתא, עד דלא תיעול הכא, ולא ידעת ברזין דעלמא עילאה, צאי לך, לית אנת כדי למיעל הכא בלא ידיעה, צאי לך בעקבי הצאן, והוי ידעת גו אינון עקבי הצאן, אלין אינון דבני
נשא דדשין לון בעקב, וידעין רזין עילאין דמאריהון, ובהו תנדע לאסתכלא ולמנדע: ורעי את גדיותיך, אלין אינון תינוקות של בית רבן. ינוקי דאינון בבי מדרשא, ואולפין אורייתא. על משכנות הרועים, על אינון בתי כנסיות ובתי מדרשות, דתמן אולפין חכמתא עילאה. אע"ג דאינון לא ידעי, אנת תנדע מגו אלין מלין דחכמתא דקאמרי.
שיר השירים מאמר מיעוט הירח כתיב, ויברא אלקים את שני המאורות הגדולים וכו', ויברא אלקים, בקדמיתא תרין נהורין הוו שקולין דא לקביל דא, כמא דאוקמוה חברין. ואוקימנא, דאינון תרין נהורין הוו ברזא חדא, דבוקים כחדא, והוו בשיקולא חדא, לאתקרי תרוייהו גדולים, כמה דאוקימנא: לאו דהות סיהרא בקדמיתא רב ועילאה, אלא דבכל זימנא דסיהרא קיימת בשמשא ברזא חדא, בגיניה, איהי אתקריאת בהדיה גדולים. זנבא דאריה, אריה איהו, ואריה אתקרי: אמרה סיהרא קמי קב"ה, אפשר למלכא חדא דלשתמש בתרין כתרין כחדא. אלא דא בלחודוהי, ודא בלחודוהי: אמר לה, חמינא בך, דרעותך למהוי ראש לשועלים. זילי ואזעירי גרמיך, דהא אע"ג דאת תהוי רישא להון, אזעירו אית לך מכמה דהוית: ודא איהו דאמרת סיהרא, הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה, איכדין אפשר לך לאנהגא עלמא, בתרין כתרין כחדא. איכה תרביץ בצהרים, דהא סיהרא לית היא כדאי לאנהרא, ואי אפשר לך
לאנהגא בתרין כתרין כחדא, בשמשא ובסיהרא, דהא סיהרא מה נהורא אית לה בצהרים. בג"כ, אי אפשר לך לאשתמשא בתרין כתרין כחדא: שלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהא אנא מתעטפא בצהרים, כד נהירו ותוקפא דשמשא להוי אזיל ואתקיף. הא אנא מתעטפא בכיסופא קמיה, ולא איכול לשמשא קמך. ואנת איך תיכול לאנהגא ולאשתמשא בתרין כתרין כחדא: אמר לה קב"ה, הא ידענא ביך, זילי ואזעירי גרמיך. אם לא תדעי לך היפה בנשים, דאמרת, דאי אפשר לי לאנהגא עלמא בתרין כתרין כחדא, זילי ואזעירי גרמיך, ותיהוי רישא לשועלים: צאי לך בעקבי הצאן, פיקי והוי רישא לאינון אוכלוסין וחיילין דלתתא. ורעי לון, ואנהיגי לון, והוי מלכא דכולהו תתאי, ואנהיגי לכל חד וחד כדקא חזי ליה. והוי שלטא