Sections
- 4400007
- 4200502
- 4200503
- 4000187
- 4200506
- 4000188
- 4000189
- 4200510
- 4000190
- 4000191
- 4000192
- 4200515
- 4000193
- 4200518
- 4000194
- 4000195
- 4200522
- 4000196
- 4000197
- 4000198
- 4200527
- 4000199
- 4000200
- 4000201
- 4200532
- 4000202
- 4000203
- 4000204
- 4000205
- 4200538
- 4000206
- 4000207
- 4000208
- 4200543
- 4000209
- 4000210
- 4000211
- 4000212
- 4200549
- 4000213
- 4000214
- 4000215
- 4000216
- 4000217
- 4000218
- 4000219
- 4200558
- 4000220
- 4000221
- 4200562
- 4000222
- 4000223
- 4000224
- 4000225
- 4200568
- 4000226
- 4000227
- 4000228
- 4000229
- 4000230
- 4000231
- 4000232
- 4000233
- 4000234
- 4200579
- 4000235
- 4200582
- 4000236
- 4000237
- 4000238
- 4000239
- 4200588
- 4000240
- 4000241
Hilchos Kreyas Shima — Halacha 4
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
Matched source edition · Volume 4 · Bracketed references are separate from the traditional items.
הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע הֲלָכָה דHilchos Kreyas Shima Halacha 4
Based on LM I:36
עִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ דַּוְקָא וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה הוּא כָּל הַלַּיְלָה וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית הוּא רַק עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וְעִנְיַן מַה שֶּׁקָּבְעוּ בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע.
The matter of Kreyas shima in its proper time specifically: the time of the nighttime Kreyas shima extends the entire night (Orach Chaim235:3), while the time of the morning Kreyas shima is only until three hours [of the day] (Orach Chaim 58:1). And the matter of why the Bircas HaMi'oaroas [the blessing regarding the luminaries — "Yoatzehr HaMi'oaroas"] was established within Kreyas shima.
אות א§1
עַל-פִּי הַתּוֹרָה 'בִּקְרוֹב עָלַי מְרֵעִים' וְכוּ' בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן לו עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה מֵרֵישָׁא לְסֵיפָא וְהוּבְאָה לְעֵיל בְּהִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה וְהִלְכוֹת פֶּסַח: וְהִנֵּה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל מְבֹאָר שֶׁשְּׁנֵי הַפְּסוּקִים שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם מְסֻגָּלִים לְבַטֵּל עַל יָדָם הִרְהוּרֵי נִאוּף עַיֵּן שָׁם. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה נִמְשָׁכִין נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת לְכָל אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין וְכוּ' אַךְ כָּל אֶחָד מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כְּפִי הַכְּלִי שֶׁלּוֹ כְּפִי תְּפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית דְּזֶה הוּא כְּלָל גָּדוֹל. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לְהַשִּיג וְלִתְפֹּס בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק אִם לֹא שֶׁתִּקֵּן תְּחִלָּה אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ כָּרָאוּי וְכוּ' וַאֲזַי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְיָכוֹל לְהָבִין דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְכוּ' כִּי מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא כִּי אִם אוֹר פָּשׁוּט אַךְ לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי הַמְקַבֵּל אֶת הָאוֹר כָּךְ נִצְטַיֵּר הָאוֹר בְּתוֹכוֹ אִם הַכְּלִי הִיא בִּשְׁלֵמוּת אֲזַי נִצְטַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה וּמְקַבֵּל הָאוֹר בִּבְחִינַת מְאוֹרוֹת מָלֵא וְכוּ'. וּלְהֵפֶךְ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ'.
Based on the Torah-teaching ‘Bikroav Uleye Mirayim etc.’ (When the evil gang up on me) in Likutay (Moharan) volume one (Torah 36), see there the entire Torah-teaching from beginning to end, and it was brought earlier in the Laws of the Blessings on the Torah (1), and the Laws of Passover (5). Behold in that Torah-teaching (LM 36:3) it explains that the two verses of Kreyas shima — Shima and Baruch Shem — are specially suited to nullify heerhooray neyoof [licentious thoughts], see there. And through the Torah, new neshamos are drawn forth for each listener — but each person receives the Torah according to his vessel, according to the comprehension of his mind, which is according to his tikun habris [rectification of the Covenant — personal holiness]. This is a great principle: it is impossible for any person to perceive and grasp the speech of the tzadik unless he has first rectified the holy Bris properly — then his mind is complete and he can understand the tzadik's words. For from the Mouth of the Most High nothing emerges except simple, undifferentiated light (or pashut). According to the vessel receiving the light, so the light is shaped within it: if the vessel is complete, the light is shaped for brachah and one receives the light in the aspect of mi'oaroas malay [full/complete luminaries, when the word mi’oaroas is spelled with the letter vuv]; and the reverse, chas vishalom.
כִּי הָאוֹר הַפָּשׁוּט הַבָּא מִלְּעֵיל הוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים אַךְ לְפִי בְּחִינַת כְּלִי הַמְקַבְּלִים הוּא בְּחִינַת צֵירֵי שֶׁנִּצְטַיֵּר הָאוֹר לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי וְעַל-כֵּן כְּתִיב בְּבִלְעָם ( בַּמִּדְבָּר כג) הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי בְּקָמַץ וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה בְּצֵירֵי כִּי אֲפִלּוּ הַלְּקִיחָה שֶׁהוּא אָז בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים הוּא בִּבְחִינַת בֵּרֵךְ רְאָיָה לָזֶה כִּי הוּא הָיָה רוֹצֶה לְהִצְטַיֵּר לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלָלָה, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהָשִׁיב וּלְצָרֵף וּלְהִצְטַיֵּר כְּלָל לְפִי בְּחִינָתוֹ וְזֶה וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת לְקִיחָה בִּבְחִינַת בֵּרֵךְ וּמִפְּנֵי מַה לְפִי שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב שִׁבְטֵי יָהּ בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית וְכוּ' עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.
Because the simple light from Above is in the aspect of kumatz [a closed, contracted vowel - uh — representing sealed, ungrasped light, aspect of Kessehr-crown] — kumitz visusim [contracted and sealed]. According to the vessels of the receivers, it becomes the aspect of tzairai [a vowel of two horizontal dots — ai - representing formed, delineated light, aspect of Bina-understanding] — the light is shaped according to the vessel. Therefore regarding Bilaam it says (Bamidbar 23): "Heenay vuraich lukuchtee" — "Behold, I have received to bless" — with a kumatz (in the word vuraich); and: "oovairaich viloa asheevenuh" — "and He blessed, and I cannot reverse it" — with a tzairai (in the word vairaich). Because even the taking, which was still in the aspect of kumitz visusim, was already in the aspect of brachah — proof of this — for Bilaam wished to shape the light according to his own vessel (the aspect of cursing), but could not reverse it, could not shape it according to his level. Because the verse testified about Yisrael: "Shivtay Kah" — "the tribes of God" — the aspect of shmeeras habris.
אות ב§2
וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ שֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. כִּי עִקַּר יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים קיט) כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ ( מַכּוֹת כד) בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.
This is the aspect of Kreyas shima in its proper time — the foundation of the entire Torah. The essential foundation of all Torah is the holy emunah, which is the mitzvah of Kreyas shima — as it says (Tehillim 119): "Kol mitzvoasechuh emunah" — "All Your mitzvos are faith." As our Sages said (Makkos 24a): "Chavakuk came and established them upon one (Chabakuk 2:4) — 'Vitzadik be'emoonasoa yichyeh' — 'The righteous shall live by his faith.'"
כִּי מְבֹאָר לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם תְּפִיסָה בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כִּי אִם כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא תִּקּוּן כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁאָז מְקַבֵּל הָאוֹר בִּבְחִינַת בְּרָכָה, בִּבְחִינַת סַם חַיִּים בִּבְחִינַת צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם אֲבָל לְהֵפֶךְ כְּשֶׁלֹּא תִּקֵּן הַבְּרִית עֲדַיִן אָז חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל הָאוֹר בִּבְחִינַת בְּרָכָה, וְנִצְטַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם.
For as explained above: one has no grasp in the holy Torah except according to tikun habris, which is the tikun of the vessels of the mind. Then one receives the light in the aspect of brachah, sam chaim (-elixir), in the aspect of (Hosea 14:10) "tzadikim yailchoo vum" — "the righteous shall walk in them." But conversely — when one has not yet rectified the Bris, one cannot receive the light in the aspect of brachah, and the light is shaped in reverse, chas vishalom.
וְלִכְאוֹרָה לֹא שָׁבַקְתָּ חַיֵּי לְכָל בְּרִיָּה כִּי אִם כֵּן מַה יַּעֲשׂוּ הֲמוֹן עָם שֶׁרֻבָּם אֵינָם בִּכְלַל תִּקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת כִּי זְעִירִין אִנּוּן בְּכָל דּוֹר שֶׁזּוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת וְאִם כֵּן זָכָה שֶׁלֹּא זֶה עֲדַיִן לְתִקּוּן הַבְּרִית. אִם כֵּן חַס וְשָׁלוֹם אָפַס תִּקְוָה כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל שׁוּם עֵצָה מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מֵאַחַר שֶׁהַמֹּחִין שֶׁלּוֹ אֵינָם מְתֻקָּנִים עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁפָּגַם וְאַדְּרַבָּא לֹא זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם מָוֶת חַס וְשָׁלוֹם כִּי נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ הָאוֹר בְּהִפּוּךְ לְפִי פְּגַם הַכֵּלִים שֶׁל הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ וְאִם כֵּן מַה יִּפְעֹל בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה וְכֵן אֲפִלּוּ כְּשֶׁיָּבוֹא לְהַצַּדִּיק וְהַצַּדִּיק יְגַלֶּה לוֹ תּוֹרָה וּמוּסָר מַה יּוֹעִיל לוֹ. אַדְּרַבָּא יוּכַל לְקַלְקֵל לוֹ יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת שֶׁתְּפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ הֵם פְּגוּמִים עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִתְפֹּס דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, רַק אַדְּרַבָּא נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ לְהֵפֶךְ, בְּחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ' כַּמְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאִם כֵּן נָפַל פִּתָּא בְּבִירָא וּמַה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָן שֶׁעוֹסְקִין כָּל יְמֵיהֶם לְתַקֵּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת תּוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה וְעִקַּר תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא לְהוֹצִיאָם מִפְּגַם הַבְּרִית, שֶׁזּוֹ יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּיָּדוּעַ וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְתַקֵּן עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה אֶת אוֹתָן שֶׁפָּגְמוּ בַּבְּרִית קֹדֶשׁ, מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהֶם יְכֹלֶת לִתְפֹּס דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְכוּ' אַדְּרַבָּא נִצְטַיֵּר אֶצְלָם אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל.
At first glance, "loa shuvaktuh chayay lichol beeryuh" — "You have not left life for any creature!" — for what shall the masses do? Most of them are not within complete tikun habris — few in every generation merit this. If one has not yet merited tikun habris — is hope then lost, chas vishalom? He cannot receive any counsel from the holy Torah since his mind is not rectified through pigam habris. On the contrary — "loa zuchuh, na'aseh loa sam muvess" — "if he did not merit, it becomes an elixir of death," Heaven forbid, because the light shapes itself by him in reverse according to his damaged vessels. What then will his Torah study accomplish? Even when he comes to the tzadik and the tzadik reveals Torah and musar — what will it help? It could make things worse, chas vishalom — since his mental faculties are damaged through pigam habris, he cannot grasp the tzadik's speech properly.
אות ג§3
אַךְ בֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה דְּבָרִים גְּנוּזִים הַרְבֵּה וְכַאֲשֶׁר הֵבַנְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמְבֹאָר בִּדְבָרָיו שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ הַצַּדִּיק לִפְעָמִים לְהַלְבִּישׁ תּוֹרָתוֹ בְּכַמָּה בְּחִינוֹת לִפְעָמִים מַלְבִּישׁ תּוֹרָתוֹ בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְשִׂיחוֹת חֻלִּין וְלִפְעָמִים מַלְבִּישׁ זֹאת הַתּוֹרָה בְּתוֹרָה אַחֶרֶת וְכוּ' הַכֹּל בְּאֹפֶן כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ גַּם הַפְּגוּמִים לְקַבֵּל בְּדֶרֶךְ נִפְלָא הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת אֵיךְ לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהֵם שָׁם.
But in truth there are many hidden things in this matter. As we understood from his holy mouth [Rabbainu's], as it is explained in his words (LM 60:6, 164): that for this reason the tzadik must sometimes clothe his Torah in various forms — sometimes clothing his Torah in stories and ordinary conversation, sometimes clothing one Torah within another Torah — all in a manner that even the damaged ones can receive, in a wondrous way, the revelation of the counsel for how to merit drawing close to Hashem from wherever they are.
אות ד§4
וְעִקַּר הָעֵצָה לְכָל זֶה עִקַּר הוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָרוּךְ שֵׁם כִּי עַל-יְדֵי אֲמִירַת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָרוּךְ שֵׁם זוֹכִין לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּרֵי נִאוּף כַּנַּ"ל נִמְצָא שֶׁשְּׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכוּ' הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמֹּחִין שֶׁהֵם הַכֵּלִים לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל ( וְכַמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁעִקַּר הַמֹּחִין נִמְשָׁכִין עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע הַיְנוּ כַּנַּ"ל כִּי קְרִיאַת שְׁמַע הוּא תִּקּוּן הַמֹּחִין).
And the essential counsel for all this is the holy emunah — the aspect of Shima Yisrael and Baruch Shem. Through saying Shima Yisrael and Baruch Shem, one merits being saved from impure thoughts (as above 1). Thus Shima Yisrael and Baruch Shem are the aspect of tikun habris — the tikun of the mind, which is the vessel for shaping the light into brachah. (As explained in the Kavanos (Pree Aitz Chaim Kreyas Shima 5): the essential Moachin [intellectual lights of the soul] are drawn through Kreyas shima — meaning Kreyas shima is the tikun of the Moachin.)
וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא קְרִיאַת שְׁמַע עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְצַיֵּיר הָאוֹר לִבְרָכָה וְאָז יְכוֹלִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְקַבֵּל עֵצוֹת מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת כִּי נִצְטַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא שְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם, שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל.
Therefore through the holy emunah — Kreyas shima — one can shape the light into brachah, engage in Torah, and receive holy counsel from the Torah of the true tzadik. The light is shaped for good and for brachah through the holy emunah of Shima and Baruch Shem, which are the aspect of tikun habris.
אות ה§5
כִּי עִקַּר הוּא הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל הֵן בִּכְלָלִיּוּת הַתּוֹרָה וְהֵן בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה שֶׁצָּרִיךְ לְבַטֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם דַּעַת עַצְמוֹ כְּלָל וְיִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְיִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ רַק אֶל הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה וְלֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְקַבֵּל עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת וְתִקּוּן גָּדוֹל מֵהַצַּדִּיק וְתוֹרָתוֹ אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא תִּקֵּן בְּרִיתוֹ עֲדַיִן וְאֵין הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְהָעִקָּר שֶׁיַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ וְיֵדַע זֹאת בְּעַצְמוֹ אֵיךְ הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מְתֻקָּן כָּרָאוּי מֵחֲמַת פְּגַם הַבְּרִית שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ וְעַל-כֵּן הוּא צָרִיךְ לְבַטֵּל דַּעַת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי וּכְשֶׁבָּא אֶל הַצַּדִּיק יַטֶּה דַּעְתּוֹ רַק עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.
Because the main thing is the Emunah, as explained above (2) — both regarding the Torah in general and in each generation specifically, when one must draw close to the true tzadik of one's generation. The essential thing is emunah: one must nullify one's own mind completely — as if one has no independent understanding at all — and gaze only upon the truth in its truest sense. One should draw oneself only toward the truth, which is the aspect of emunah, and not deceive oneself. Then certainly one will merit receiving holy counsel and great tikun from the tzadik and his Torah, even though one has not yet rectified one's Bris and one's mind is not yet complete.
וְכֵן כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יְבַטֵּל בְּכָל פַּעַם הָעֲרְמִימִיּוּת שֶׁנִּכְנַס בְּתוֹכוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ נְקֻדַּת הָאֱמֶת בְּכָל פַּעַם שֶׁיֵּדַע תָּמִיד בְּכָל עֵת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְאִם יָבוֹא עַל דַּעְתּוֹ אֵיזֶה קֻשְׁיָא עַל הַצַּדִּיק אוֹ עַל הַתּוֹרָה אוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבַטֵּל דַּעְתּוֹ וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ מִי אֲנִי וּמַה דַּעְתִּי וְחָכְמָתִי שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה לִי אֵיזֶה קֻשְׁיָא עַל הַשָּׁלֵם בְּדַעַת, כִּי הֲלֹא אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁדַּעְתִּי עֲכוּרָה וּפְגוּמָה מְאֹד עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁלֹּא זָכִיתִי עֲדַיִן לְתַקֵּן. וִיבַטֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וְיִסְמֹךְ עַצְמוֹ רַק עַל אֱמוּנָה וְיִמְסֹר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְתוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיּוֹלִיכוּ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כִּרְצוֹנָם.
The essential thing is to recognize one's own place — to know within oneself how one's mind is not yet properly rectified through pigam habris. Therefore one must nullify one's own mind completely. When coming to the tzadik, one inclines one's mind only toward the absolute truth. When engaging in Torah, each time one sets aside the craftiness that enters, beseeching Hashem to reveal the point of truth each time — to always know at every moment how to conduct oneself in absolute truth. If any question against the tzadik, the Torah, or Hashem arises in one's mind, one nullifies one's mind and says in one's heart: "Who am I, and what is my wisdom, that I should find difficulty? I know my own mind is clouded and damaged through pigam habris." One nullifies one's mind completely and relies solely on emunah, surrendering one's heart to Hashem and to the true tzadikim and their holy Torah — that they should lead one on the true path according to their will.
וְאָז יִזְכֶּה שֶׁיָּאִיר לוֹ הָאֱמֶת בְּכָל עֵת. וְיִזְכֶּה לְצַיֵּר וּלְקַבֵּל אוֹר תּוֹרָתָם בִּבְחִינַת בְּרָכָה אַף עַל-פִּי שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לְתִקּוּן הַבְּרִית כִּי אֱמוּנָה עוֹלָה עַל הַכֹּל כִּי עַל -יְדֵי הָאֱמוּנָה הוּא נִכְלָל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַצַּדִּיקִים שֶׁמַּאֲמִין בָּהֶם וּבְתוֹרָתָם וְאָז הֵם בְּעַצְמָם מְצַיְּרִים לוֹ הָאוֹר לִבְרָכָה. וּמַמְשִׁיכִין לוֹ אוֹר מְתֻקָּן וּמְצֻיָּר בִּבְחִינַת בְּרָכָה מִלְּמַעְלָה קֹדֶם שֶׁיּוֹרֵד אֵלָיו וְאָז אֵין הַכֵּלִים פְּגוּמִים שֶׁלּוֹ יְכוֹלִים לְקַלְקֵל הָאוֹר חַס וְשָׁלוֹם לְצַיְּרוֹ בְּהֵפֶךְ כִּי כְּבָר נִצְטַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה.
Then one will merit that the truth illuminates at all times, and one will merit shaping and receiving the light of their Torah in the aspect of brachah — even without yet having attained tikun habris. For emunah surpasses everything. Through emunah one is included within Hashem and within the tzadikim one believes in and their Torah — and then they themselves shape the light for him into brachah, drawing forth a rectified light, shaped in the aspect of brachah from Above before it descends to him. Then his damaged vessels below cannot corrupt the light, for it was already shaped above in the aspect of brachah.
אות ו§6
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה שֶׁבִּלְעָם הָיָה רוֹצֶה לְצַיֵּר הָאוֹר לְפִי בְּחִינָתוֹ לִקְלָלָה חַס וְשָׁלוֹם ( דְּבָרִים כג) וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי נִצְטַיֵּר הָאוֹר מִלְּמַעְלָה בִּשְׁעַת הַלְּקִיחָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה כַּמְבֹאָר שָׁם וְכָל זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע כִּי עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע אֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד וְכוּ'.
This is the aspect of what is explained in the aforementioned teaching (LM 36:6) regarding the verse (Bamidbar 23:20), "Heenay vuraich lukuchtee, oovairaich viloa asheevenuh": Bilaam wished to shape the light according to his level — for cursing, chas vishalom. But (Devarim 23): "Viloa uvuh Hashem Eloakechuh lishmoa’a el Bilaam, va’yahafoach Hashem Eloakechuh lichuh es hakluluh livruchuh" — "Hashem your God did not wish to listen to Bilaam, and Hashem your God transformed the curse into blessing for you" — for the light was shaped from Above at the point of taking, in the aspect of brachah, as is explained there.
וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּכְשֶׁנִּכְלָל לְמַעְלָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ אָז זוֹכֶה לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד שֶׁאוֹמְרִים תֵּכֶף אַחַר קְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר בִּבְחִינַת בָּרוּךְ תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר שֶׁנִּכְלָלִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אָז זוֹכִין לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לֵירֵד לְכָל הָעוֹלָמוֹת, לְצַיְּרוֹ שָׁם בִּבְחִינַת בָּרוּךְ וְאָז כְּשֶׁנִּצְטַיֵּר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בָּרוּךְ אָז אֵין כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלְּמַטָּה אַף עַל-פִּי שֶׁהֵם פְּגוּמִין אֵין יְכוֹלִים לְקַלְקֵל הָאוֹר לְצַיְּרוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם כִּי כְּבָר נִצְטַיֵּר לְמַעְלָה בְּחִינַת בְּרָכָה כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁבִּלְעָם לֹא הָיָה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת לְצַיֵּר הָאוֹר לִקְלָלָה חַס וְשָׁלוֹם אַף עַל-פִּי שֶׁכֵּלָיו הָיוּ פְּגוּמִים מְאֹד מְאֹד כִּי הָיָה מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת נִאוּף מְאֹד מְאֹד. אַף עַל-פִּי-כֵן לֹא הָיָה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת לְצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת שֶׁהַלְּקִיחָה בְּעַצְמָהּ הָיָה בִּבְחִינַת בֵּרֵךְ כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה כִּי נִצְטַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּמְקוֹם הַלְּקִיחָה בִּבְחִינַת בֵּרֵךְ כַּנַּ"ל.
All this one merits through emunah — through Kreyas shima. Through emunah, saying Shima Yisrael Hashem Elokainu Hashem Echad, one becomes included in His unity. When one is included Above in Him — one merits shaping the light Above in the aspect of brachah before it descends below. This is the aspect of "Baruch Shem kivoad malchoosoa li’oalum vu'ed" — said immediately after Shima Yisrael — to shape the light in the aspect of Baruch [blessed] immediately upon being included in His unity. Then it is shaped Above immediately as it flows from Hashem Himself, before beginning to descend to all the worlds — shaped there in the aspect of Baruch. And when shaped Above in the aspect of Baruch, the damaged vessels of the mind below — even though they are damaged — cannot corrupt the light, for it was already shaped Above in the aspect of brachah, as above (1, 4).
וְזֶה הָיָה תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָז בִּימֵי בִּלְעָם הָרָשָׁע שֶׁהָיוּ אָז יִשְׂרָאֵל בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאֹד כַּיָּדוּעַ וּכְמוֹ כֵן בְּכָל אָדָם כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁמֹּחוֹ אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת כִּי לֹא זָכָה לְתִקּוּן הַבְּרִית עֲדַיִן וְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה לֵילֵךְ עַל-פִּי חָכְמָתוֹ יוּכַל לְקַלְקֵל יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל עַל-כֵּן עִקַּר הָעֵצָה הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁעַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְנִכְלָלִים בְּהָאֱמֶת בְּעֶצֶם דְּהַיְנוּ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁמַּאֲמִין בָּהֶם וּבְתוֹרָתָם הָאֲמִתִּית וְאָז עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָל בָּהֶם עַל-יְדֵי זֶה נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ הָאוֹר לִבְרָכָה לְמַעְלָה עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַלְקֵל לְמַטָּה חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי פְּגַם כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית כַּנַּ"ל אֶלָּא אַדְּרַבָּא עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיךְ הָאוֹר מְצֻיָּר מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה כַּנַּ"ל אָז זֶה הָאוֹר הַמְצֻיָּר מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה מְבָרֵר וּמְתַקֵּן וּמְזַכֵּךְ הַכֵּלִים שֶׁלּוֹ דְּהַיְנוּ הַמֹּחִין וְזוֹכֶה עַל-יְדֵי זֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאֲמִירַת שְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם הֵם מְסֻגָּלִים לְתִקּוּן הַבְּרִית הַיְנוּ כַּנַּ"ל כִּי שְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם שֶׁהוּא עִקַּר בֶּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה עַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וּמְצַיְּרִים הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בָּרוּךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל וְאָז עַל -יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵךְ הַכְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ וְנִזְדַּכְּכִים וְזוֹכִים לְקַבֵּל עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְנִתְתַּקְּנִים עַל-יְדֵי זֶה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנַּ"ל.
This being the aspect of what Bilaam was unable to change, to form the light to curse, chas vishalom, even though his vessels were very, very defected, because he was very, very sunken in licentious lust (Sanhedrin 105b), even still he was unable to change, to form the light to its opposite chas vishalom, because the taking itself was in the aspect of ‘bairaich’, as explained above (1), which is the aspect of “behold I took ‘vuraich’ (blessing with a kumatz) and (He) ‘vairaich’ (blessing with a tzairai) and I will not return it,” becaust the light was formed above in the place of the taking, in the aspect of ‘bairaich’, as explained above, and this was the magnitude of the miracle which Hashem yisburach did then in the days of Bilaam the wicked, when Israel was in very great danger, as is known. And so it is with every person: when he knows in himself that his mind is not whole, because he has not yet merited tikun habris, then whatever he wants to do according to his own wisdom can, chas vishalom, become even more damaged, as mentioned above (2). Therefore the main advice is emunah. Through emunah one passes beyond all wisdoms and becomes included in the essential truth — meaning in Hashem yisburach and in the true Tzadikim, in whom he believes and in their true Torah. Then, through the strength of his emunah, through which he becomes included in them, the light is shaped for him Above as brachah, until it can no longer be spoiled below, chas v'shalom, through the blemish of the vessels of his mochin caused by the blemish of the Bris, as mentioned above. On the contrary: through his drawing down the light already shaped from Above in the aspect of brachah, that light, shaped Above as brachah, clarifies, rectifies, and purifies his vessels — namely the mochin — and through this he merits tikun habris. This itself is the aspect of what Rabbainu zichrono livrachah said in the aforementioned teaching: that saying Shima and Baruch Shem is specially suited for tikun habris. For Shima and Baruch Shem, which are the essence of holy emunah, cause one to be included in Him yisburach, and they shape the light Above in the aspect of Baruch, as mentioned above. Then, through this, the vessels of his mochin are blessed and purified, and one merits to receive holy and true advice; and through this they are rectified — which is the aspect of tikun habris, for tikun habris is the tikun of the mochin, as mentioned above.
אות ז§7
וְזֶהוּ בְּחִינַת זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ דַּיְקָא וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה הוּא כָּל הַלַּיְלָה וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל יוֹם הוּא רַק עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כִּי כְּתִיב ( יְשַׁעְיָה מה) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וְכוּ' וְאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁיְּצִירָה נִקְרָא אוֹר וּבְרִיאָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה יוֹתֵר הוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ מֵחֲמַת עֹמֶק הַמֻּשָּג מֵחֲמַת שֶׁבְּרִיאָה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְאֵין לָנוּ הַשָּגָה שָׁם עַל-כֵּן נִקְרָא בְּרִיאָה חֹשֶׁךְ אֶצְלֵנוּ. בְּחִינַת וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ אֲבָל יְצִירָה מוּשָׂג לָנוּ יוֹתֵר עַל-כֵּן נִקְרָא אוֹר בְּחִינַת יוֹצֵר אוֹר וּכְשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַשִּיג הָאוֹר דְּהַיְנוּ בִּבְחִינַת בְּרִיאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ עֲדַיִן הָאוֹר בִּבְחִינַת קָמַץ בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים כִּי אֵין לָנוּ בּוֹ שׁוּם תְּפִיסָה.
This is the aspect of the time of Kreyas shima — that one must recite Kreyas shima in its proper time: the nighttime Kreyas shima the entire night, and the daytime until three hours. As it says (Yeshayahu 45): "Yoatzehr or oovoaray choashech, oaseh shalom" — "Who forms light and creates darkness, makes peace." The Kavanos explain (Pree Aitz Chaim Shar Kreyas Shima 1): Yetzirah [the World of Formation] is called "light," while Breyah [the World of Creation], which is higher, is the aspect of "darkness" — due to the depth of its perception: because Breyah is higher, we cannot perceive it, so it is called "darkness" to us. But Yetzirah is more perceivable, so it is called "light."
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיּוֹרֵד הָאוֹר וְנִצְטַיֵּר לְמַטָּה בִּבְחִינַת צֵירֵי זֶה בְּחִינַת עִקַּר הָאוֹר בְּחִינַת יוֹצֵר אוֹר כַּנַּ"ל כִּי עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁל בְּחִינַת קָמַץ וְצֵירֵי דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה הוּא בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים. וּלְמַטָּה נִצְטַיֵּר הָאוֹר כַּנַּ"ל זֹאת הַבְּחִינָה הוּא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּבְכָל הַמַּדְרֵגוֹת כִּי אוֹר הָעוֹלָם וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה הִיא בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים לְגַבֵּי הָעוֹלָם וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ. וּכְשֶׁרוֹצִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מֵאוֹתוֹ הָעוֹלָם וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה, לָעוֹלָם וּמַדְרֵגָה שֶׁתַּחְתָּיו צְרִיכִין לְצַיְּרוֹ לְפִי הָעוֹלָם שֶׁתַּחְתָּיו כִּי הָאוֹר שֶׁבָּעוֹלָם הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ הוּא בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים נֶגְדּוֹ אַף עַל-פִּי שֶׁשָּׁם בִּמְקוֹמוֹ בָּעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה הוּא מְצֻיָּר בִּבְחִינַת צִיּוּר.
When one cannot yet perceive the light — at the level of Bri'ah, the aspect of darkness — the light is still in the aspect of kumatz, kumitz visusim: we have no grasp of it. Afterward, when the light descends and is shaped below in the aspect of tzairai — this is the essential light, the aspect of "Yoatzehr or." This principle — kumatz and tzairai, light that is sealed above and shaped below — operates in all the worlds and all levels: the light of the higher world is kumitz visusim relative to the world below it. When one wishes to draw the light from the higher world to the lower, one must shape it according to the lower world.
וְעַל-כֵּן בְּרִיאָה נֶגֶד יְצִירָה הוּא בִּבְחִינַת חֹשֶׁךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין מַשִּיגִין אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁיֵּשׁ שָׁם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים נֶגֶד יְצִירָה וְעִקַּר חֶשְׁכַת לַיְלָה מַמָּשׁ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה מִבְּחִינַת הָאוֹר שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַשִּיגוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים כִּי עַל חֶשְׁכַת לַיְלָה אָנוּ מְבָרְכִין וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַחֹשֶׁךְ הַיְנוּ כִּי הַלַּיְלָה קָדְמָה לַיּוֹם בְּסֵדֶר בְּרִיאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בְּרֵאשִׁית א) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר עַל-כֵּן בִּכְנִיסַת הַלַּיְלָה אָז כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאוֹר וְהַשֶּׁפַע הַשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם לֵירֵד מִמָּקוֹם שֶׁיּוֹרֵד, אָז הָאוֹר עֲדַיִן בְּלִי צִיּוּר שֶׁצָּרִיךְ לְהִצְטַיֵּר בְּזֶה הָעוֹלָם וּמֵחֲמַת זֶה אֵין יְכוֹלִין לְקַבְּלוֹ וְלִרְאוֹתוֹ וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ חֶשְׁכַת לַיְלָה אֲבָל בַּיּוֹם אָז הוּא עִקַּר כְּנִיסַת הַמֹּחִין, וְאָז נִצְטַיֵּר הָאוֹר בִּבְחִינַת הַצִּיּוּר שֶׁל הָאוֹר הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הָעוֹלָם, וּמִזֶּה מֵאִיר הַיּוֹם נִמְצָא שֶׁחֶשְׁכַת לַיְלָה הוּא עֲדַיִן בִּבְחִינַת קֹדֶם הַצִּיּוּר שֶׁל הָאוֹר שֶׁזֶּה הוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים,.
The darkness of night itself derives from this: from the light that cannot yet be perceived — the aspect of kumitz visusim. We bless over the darkness of night: "oovoaray choashech" “and creates darkness,” — for from there the darkness derives. Night preceded day in the order of Creation (Biraishis 1:5), "va’yihee erev va’yihee voakehr" – “And it was evening and it was morning,” — therefore at the onset of night, when the light and abundance for that day first begins to descend from its source, it is still without the shaping that belongs to this world. Because of this, we cannot receive or see it — and from this the darkness of night arises. But in the day — then the essential entry of the Moachin occurs and the light is shaped in the aspect of the shaping belonging to this world — and from this the day illuminates.
וְעַל-כֵּן זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה כָּל הַלַּיְלָה כִּי עִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע הוּא לְתַקֵּן כְּלֵי הַמֹּחִין לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה וְזֶה נִמְשָׁךְ כָּל הַלַּיְלָה כִּי כָּל הַלַּיְלָה צְרִיכִין לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה כִּי בַּלַּיְלָה הָאוֹר עֲדַיִן בְּלִי צִיּוּר הַשַּׁיָּךְ לְמַטָּה כַּנַּ"ל אֲבָל בַּיּוֹם אֵין זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע רַק בִּתְחִלַּת הַיּוֹם בְּעֵת שֶׁמַּתְחִיל לְהָאִיר הַיּוֹם. דְּהַיְנוּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְלַחֲכָמִים יוֹתֵר קְצָת ( בְּרָכוֹת ט) הַיְנוּ שֶׁאֵין זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל יוֹם כִּי אִם בִּכְנִיסָתוֹ שֶׁאָז נִכְנָס אוֹר יוֹם וּמַתְחִיל לְהִצְטַיֵּר לְמַטָּה אָז צְרִיכִין לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה כַּנַּ"ל אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר נִשְׁלָם אוֹר יוֹם לֵירֵד לְמַטָּה דְּהַיְנוּ אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שֶׁכְּבָר הֵאִיר הַיּוֹם בִּשְׁלֵמוּת אָז אֵין זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כְּלָל כִּי כְּבָר נִצְטַיֵּר הָאוֹר לְמַטָּה וּמַאי דַּהֲוָה הֲוָה וְעַל-כֵּן כְּבָר עָבַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כִּי עִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע הוּא לְצַיֵּר הָאוֹר קֹדֶם שֶׁנִּגְמַר לֵירֵד וּלְהִצְטַיֵּר לְמַטָּה שֶׁזֶּהוּ כָּל הַלַּיְלָה שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת קָמִיץ מִקֹּדֶם הַצִּיּוּר כַּנַּ"ל וְכֵן בִּכְנִיסַת הַיּוֹם שֶׁאָז מַתְחִיל לְהָאִיר הַיּוֹם וַעֲדַיִן לֹא נִגְמַר אוֹר הַיּוֹם בִּשְׁלֵמוּת כַּנִּרְאֶה בַּחוּשׁ שֶׁאוֹר יוֹם הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת עַל הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( מִשְׁלֵי ד) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר וְכוּ' וְכָל אֵלּוּ הַשָּׁעוֹת דְּהַיְנוּ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שֶׁהֵם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע אָז עֲדַיִן הָאוֹר שֶׁל יוֹם יוֹרֵד וּמִצְטַיֵּר עַל-כֵּן אָז הוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע עֲדַיִן לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה קֹדֶם שֶׁנִּצְטַיֵּר לְגַמְרֵי לְמַטָּה אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁכְּבָר נִגְמַר לְהִצְטַיֵּר לְמַטָּה כְּבָר עָבַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כִּי מַאי דַּהֲוָה הֲוָה כַּנַּ"ל.
It comes out that the darkness of the night is still in the aspect of before the formation of the light, which is the aspect of kumitz visusim, and therefore the time for the nighttime Kreyas shima is the entire night, because the essential Kreyas shima is to rectify the vessels of the mochin so that the light will be shaped as brachah. This continues through the whole night, for all night long one must shape the light Above in the aspect of brachah; at night the light is still without the shaping that pertains to below, as mentioned above. But by day, the time of Kreyas shima is only at the beginning of the day, when the day first begins to shine — according to Rabbi Yehoshua until sunrise, and according to the Sages somewhat longer (Berachos 9). That is, the time for the daytime Kreyas shima is only at its entrance, when the light of day enters and begins to be shaped below. Then one must recite Kreyas shima in order to shape the light Above in the aspect of brachah before it descends below, as mentioned above. But afterward, when the light of day has already completed its descent below — namely after three hours, when the day has already shone in completeness — then the time of Kreyas shima is no longer present at all, for the light has already been shaped below, and meye dihavah havah [what was, was]. Therefore the time of Kreyas shima has passed, for the essential Kreyas shima is to shape the light before it finishes descending and being shaped below. This is the aspect of the whole night, when it is the aspect of darkness drawn from the aspect of kumitz, before the shaping, as mentioned above; and likewise at the entrance of the day, when the day begins to shine and the light of the day has not yet shone in full completeness — as is seen plainly, that daylight grows brighter and brighter for some hours into the day, as it says (Mishlai 4): "The path of the tzadikim is like the light of Nogah, growing brighter..." During all these hours — the three hours that are the time of Kreyas shima — the light of the day is still descending and being shaped. Therefore it is still the time of Kreyas shima, to shape the light Above in the aspect of brachah before it has been completely shaped below. But afterward, when it has already finished being shaped below, the time of Kreyas shima has passed, for meye dihavah havah (-what was, was), as mentioned above.
אות ח§8
וְזֶהוּ הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה הַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לוֹ שְׂכַר קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ, עַל כָּל פָּנִים שְׂכַר עֵסֶק הַתּוֹרָה אֵינוֹ מַפְסִיד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( שָׁם) הַיְנוּ אַף עַל-פִּי שֶׁהַתִּקּוּן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע כְּבָר עָבַר, דְּהַיְנוּ לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻבְטָח שֶׁהָאוֹר יְצֻיַּר בִּבְחִינַת בְּרָכָה כַּנַּ"ל שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע כַּנַּ"ל.
This is: "One who reads from this point onward has not lost — he is like one who reads in the Torah" (Berachos 9b, 10b). Even though he does not have the merit of Kreyas shima in its proper time, he does not lose the merit of Torah study. For after the time of Kreyas shima — when the light has already been shaped — reading Shima is only like reading the Torah itself: with its two powers of (Yuma 72b), "if he merited, sam chaim (-elixir of life); if not..." — depending on how one shapes the light according to one's vessels.
אֲבָל עַל כָּל פָּנִים כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא הִפְסִיד הַיְנוּ שֶׁאַחַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁאָז כְּבָר נִצְטַיֵּר הָאוֹר אָז כְּשֶׁקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע הוּא רַק כְּמוֹ קוֹרֵא בַּתּוֹרָה מַמָּשׁ. הַיְנוּ כְּמוֹ מִי שֶׁקּוֹרֵא וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שְׁנֵי כֹּחוֹת זָכָה נַעֲשֶׂה סַם חַיִּים לֹא זָכָה וְכוּ' כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְצַיֵּר הָאוֹר לְפִי בְּחִינַת הַכֵּלִים שֶׁלּוֹ כְּמוֹ כֵן נַעֲשֶׂה עַכְשָׁיו עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ שֶׁהוּא רַק כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה שֶׁצָּרִיךְ זְכִירָה שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה אֲבָל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ מַרְוִיחַ הַרְבֵּה מְאֹד שֶׁזּוֹכֶה לְצַיֵּר אוֹר לְמַעְלָה קֹדֶם שֶׁיָּרַד לְמַטָּה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצְטַיֵּר הָאוֹר מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה עַד שֶׁאֵין הַכֵּלִים פְּגוּמִים שֶׁל זֶה הָעוֹלָם יְכוֹלִים לְקַלְקְלוֹ כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְקַבֵּל תָּמִיד אוֹר הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה עַל-יְדֵי שֶׁכְּבָר תִּקֵּן כְּלֵי הַמֹּחִין עַל-יְדֵי הַקְּרִיאַת שְׁמַע עַל-יְדֵי שֶׁיֵּרֵד הָאוֹר מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה כַּנַּ"ל.
But one who reads Kreyas shima in its proper time gains enormously — meriting to shape the light Above before it descends below. Through this the light is shaped from Above in the aspect of brachah, so that the damaged vessels of this world cannot corrupt it. This is the foundation of the entire Torah: through this one always receives the Torah's light in the aspect of brachah, since one has already rectified the vessels of the mind through Kreyas shima — through which the light descends from Above in the aspect of brachah.
וְעַל-כֵּן קָבְעוּ בִּרְכַּת יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע כִּי עִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע הוּא בְּחִינַת צִיּוּר הָאוֹר שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמְּאוֹרוֹת כַּנַּ"ל.
Therefore the blessing of Yoatzehr HaMi'oaroas [Who forms the luminaries] was established within Kreyas shima — for the essential Kreyas shima is the aspect of the shaping of the light, from which all the luminaries derive.
אות ט§9
וְעַל-כֵּן זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית נִמְשָׁךְ עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. כְּנֶגֶד תְּלַת מֹחִין שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכֵּלִים שֶׁבָּהֶם נִצְטַיֵּר הָאוֹר כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ אוֹר יוֹם לְהִצְטַיֵּר לְמַטָּה נִמְשָׁךְ הַצִּיּוּר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה מֹחִין שֶׁעַל יָדָם הַצִּיּוּר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כָּל אוֹתָן שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת אָז הוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי הַקְּרִיאַת שְׁמַע לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה כְּדֵי לְתַקֵּן עַל-יְדֵי זֶה כְּלֵי הַמֹּחִין עַד שֶׁיִּהְיֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ וְנִצְטַיֵּר תָּמִיד בִּבְחִינַת בְּרָכָה כַּנַּ"ל.
Therefore the time of the morning Kreyas shima extends until three hours — corresponding to the tlas Mochin [three aspects of the mind: Chochmah, Binah, Da'as — Wisdom, Understanding, Knowledge] (Pree Aitz Chaim Shar HaTefilah 7), which are the vessels in which the light is shaped, as explained above (7). When the light of the day descends to be shaped below, the shaping extends three hours — corresponding to the three Mochin through which the shaping occurs. Throughout those three hours, the time of the morning Kreyas shima endures — to merit through Kreyas shima shaping the light Above in the aspect of brachah, rectifying the vessels of the mind so the light is always drawn and shaped in the aspect of brachah.
וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת שֶׁאוֹמְרִים בְּבִרְכַּת יוֹצֵר אוֹר קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת הִיא כְּנֶגֶד תְּלַת מֹחִין, חָכְמָה בִּינָה דָּעַת, כַּיָּדוּעַ כִּי הַמֹּחַ נִקְרָא קֹדֶשׁ וְעַל-יְדֵי קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת מְקַדְּשִׁין הַתְּלַת מֹחִין שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁנִּקְרָא קְדֻשָּׁה כִּי כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה ( וַיִּקְרָא רַבָּה פֶּרֶק כה).
This is the aspect of the Kedushah that we say in the blessing of Yoatzehr Or (Orach Chaim 59:3). Kidooshuh Mishooleshess [the Threefold Kedushah — "Kadosh, Kadosh, Kadosh"] corresponds to the tlas Moachin — Chochmah, Binah, Da'as, as is known (Pree Aitz Chaim Shar Chazoras HaAmidah 3). Because the brain is called kodesh [holy], and through the threefold Kedushah we sanctify the three aspects of the mind to be in the aspect of tikun habris — which is called kedushah — for "wherever you find a guard against sexual impropriety, you find kedushah" (Vayikra Rabbah 24:6). Through this one merits shaping the light into brachah, which is the aspect of Kreyas shima.
וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת 'לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ' מְקוֹמוֹ דָּא כֶּתֶר כַּיָּדוּעַ וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה אֶמְצָעִיתָא דְּעָלְמָא וְכוּ' ( בְּסִימָן כד) כִּי אָנוּ מַמְשִׁיכִין הָאוֹר מִשָּׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן מִמָּקוֹם שֶׁהוּא קָמִיץ וְסָתִים וּלְצַיְּרוֹ שָׁם מִיָּד בִּבְחִינַת בְּרָכָה בְּשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַצִּיּוּר שֶׁצְּרִיכִין לְצַיְּרוֹ עַל -יְדֵי הַשְּׁלֹשָׁה מֹחִין שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת כַּנַּ"ל כִּי עִקַּר הַצִּיּוּר בִּשְׁלשָׁה הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה כִּי אֲצִילוּת שָׁם עִקַּר בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים וְשָׁם נֶאֱמַר לֹא יְגוּרְךָ רָע כִּי אֵין לְהַקְּלִפּוֹת אֲחִיזָה שָׁם כְּלָל כִּי שָׁם כֻּלּוֹ אֱלֹקוּת גָּמוּר כִּי תַּמָּן אִיהוּ וְגַרְמוֹי חַד בְּהוֹן וְכוּ' כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן אֵין שַׁיָּךְ שָׁם צִיּוּר הָאוֹר לְפִי הַכְּלִי כְּלָל רַק כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאוֹר לֵירֵד לַבְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה, שָׁם מִצְטַיֵּר הָאוֹר כִּי עִקַּר הַתְחָלַת הַצִּיּוּר הוּא מִבְּרִיאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת בִּינָה דִּמְקַנְנָא בְּכָרְסַיָא שֶׁהִיא בְּרִיאָה כַּיָּדוּעַ וּבִינָה הִיא בְּחִינַת נְקֻדַּת צֵירֵי כַּיָּדוּעַ אֲבָל אַף -עַל-פִּי שֶׁהָאוֹר הוּא בִּבְחִינַת צִיּוּר בָּעוֹלָם הַבְּרִיאָה אַף-עַל-פִּי -כֵן כְּנֶגֶד עוֹלַם הַיְצִירָה הוּא בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים בְּחִינַת חֹשֶׁךְ שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם תְּפִיסָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁיּוֹרֵד לַיְצִירָה שָׁם מִצְטַיֵּר יוֹתֵר בִּבְחִינַת אוֹר עַד שֶׁיּוֹרֵד וּבָא לְמַטָּה בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה שֶׁשָּׁם גְּמַר הַצִּיּוּר.
This is the aspect of "li'oomusum mishabchim vi'oamrim: Baruch kivoad Hashem meemikoamoa" — "Opposite them they praise and say: Blessed is the glory of Hashem from His place." "Mikoamoa" — "His place" — refers to Keser [Crown]. We draw the light from its supernal source — from the place where it is kumitz visusim — and shape it there immediately in the aspect of brachah, through the three aspects of shaping via the three Mochin. The essential shaping occurs in the three worlds — Breyah, Yetzirah, Asiyah — for in Atzilus [the World of Emanation] is the essential kumitz visusim, where "Loa yigurchuh ra" (Tehillim 5:5) — "Evil shall not dwell with You" (Tikunay Zohar, Tikun 67 pg. 98b) — for the klipos have no hold there. There it is entirely Godliness: "Taman eehoo vigarmoahee chad bihoan" — "There He and His attributes are one," as is known (Introduction to Tikunay Zohar pg. 3b). Therefore there is absolutely no possibility of forming the light there according to the vessel. Only when the light begins to descend to Breyah, Yetzirah, Aseyah, there the light is shaped. Because the main beginning of the shaping is from Breyah which is the aspect of (Tikunay Zohar 6 pg. 23a), Bina which nests in the throne/seat, which is Breyah, as is known (Aitz Chaim Shar 3:1), and Bina is the aspect of the point of tzairai (-vowel sounding ‘ai’ – two horizontal dots), as is known (Aitz Chaim Shar 42:5). However, even though the light is in the aspect of shaped in the world of Breyah, even still compared to the world of Yetzirah it is in the aspect of kumitz visusim, the aspect of darkness which is ungraspable, which is the aspect of “and creates darkness,” as explained above. And when it descends to Yetzirah, there it is shaped more in the aspect of light, until it descends and comes down to the world of Aseyah where the shaping is finished. It comes out, that the main formation is in the three worlds of Breyah, Yetzirah, and Aseyah, because the form is in three aspects, the aspect of ‘light, water, firmament’ as is known (Zohar Teruma 167a).
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַצִּיּוּר הוּא בִּשְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה כִּי הַצִּיּוּר הוּא בִּשְׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת בְּחִינַת אוֹר, מַיִם, רָקִיעַ, כַּיָּדוּעַ וּכְנֶגֶד כָּל זֶה הֵם בְּחִינַת הַשָּׁלשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֶׁהֵם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כִּי בָּהֶם נִצְטַיֵּר הָאוֹר כִּי הֵם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כְּנֶגֶד כָּל הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל וְגַם לְמַטָּה צְרִיכִין שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר בִּשְׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר זְמַן כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר ( סִימָן סו) וְעַל-כֵּן הֵם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין הוֹשַׁעְנוֹת הוֹשַׁעְנָא שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת דַּיְקָא כִּי בָּהֶם צְרִיכִין יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה כַּנַּ"ל.
Corresponding to all this are the first three hours of the day that constitute the time of Kreyas shima — for in them the light is shaped, because they are three hours corresponding to the three aspects mentioned above. And below too the light must be shaped in three aspects: place, form, and time — as Rabbainu z"l explained elsewhere (LM I:66:2), and therefore they are three hours as explained above. And this is why in the Hoashanoas [the prayers of supplication on Sukkos, ‘Ai-l limoashu’oas’] we pray: "Hoashana shaloash shu'oas!" — "Save us — three hours!" three hours specifically, for in them one needs great salvation to shape the light into brachah, as above.
אות י§10
וְזֶה בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בַּעֲבוֹדָה זָרָה דַּף ד) וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הָעִנְיָן מְאֹד אֵיךְ שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ עֵסֶק הַתּוֹרָה הֲלֹא כָּל הַתּוֹרָה מֵאִתּוֹ תֵּצֵא.
This is the aspect of Hashem's own Torah study — for He occupies Himself with Torah during the first three hours of the day, as our Sages said (Avodah Zarah 3b). At first glance this is exceedingly puzzling: how does the concept of Torah study apply to Him? — all Torah issues forth from Him, and He knows the entire Torah in a single knowing, in a single instant! But this is all the aspect of the above: out of His abundant compassion for Yisrael, He Himself occupies Himself with Torah during those three hours — to draw forth the light of the Torah in the aspect of shaping, for good and for brachah, from Above, before it descends below.
וְהוּא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ כָּל הַתּוֹרָה בִּידִיעָה אַחַת בְּרֶגַע אַחַת אַךְ כָּל זֶה הוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל כִּי מִצַּד רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים עַל יִשְׂרָאֵל עַל -כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת צִיּוּר לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה מִלְּמַעְלָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה וְזֶהוּ בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁלְּמַטָּה צְרִיכִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְבָרֵר הַדִּין וְהַהֲלָכָה כִּי מִקֹּדֶם הַבֵּרוּר עֲדַיִן הָאוֹר הַתּוֹרָה קָמִיץ וְסָתִים מִמֶּנּוּ וּכְפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְבָרֵר הַדִּין כֵּן מְצַיֵּר הָאוֹר לְפִי בְּחִינָתוֹ כְּמוֹ כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל לְבָרֵר וּלְצַיֵּר אוֹר הָעֶלְיוֹן מְאֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וּמְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ מֶשֶׁךְ זְמַן דַּיְקָא כִּי הַצִּיּוּר הוּא בִּזְמַן דַּוְקָא. כִּי לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן אֵין מַשִּיגִין הַצִּיּוּר וְעַל-כֵּן נִמְשָׁךְ הַזְּמַן שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת דַּיְקָא כִּי אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם הֵם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁבָּהֶם מְצַיְּרִין יִשְׂרָאֵל הָאוֹר לִבְרָכָה לְמַעְלָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה עַל-יְדֵי מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב אָז וְעוֹסֵק בְּתוֹרָה כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה וּלְטוֹבָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּנָקֵל לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה גַּם כְּשֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה.
This is the aspect of Hashem's Torah study: just as below one must engage in Torah to clarify the law and the halachah — for before the clarification, the light of the Torah is still kumitz visusim [contracted and sealed], and according to how one merits clarifying the law, so one shapes the light according to one's level — so too HaKadosh Baruch Hu Himself, as it were, engages in Torah for the benefit of Yisrael: to clarify and shape the supernal light (which is kumitz visusim from all the worlds) into brachah. Therefore it requires a duration of time specifically — for shaping occurs within time. Above time one cannot perceive the shaping. Therefore it extends precisely three hours — corresponding to the time of Kreyas shima, when Yisrael shape the light into brachah from Above through the mitzvah of Kreyas shima in its proper time. Therefore HaKadosh Baruch Hu too sits and engages in Torah then — to shape the light for brachah before it descends — so it will be easier for Yisrael to shape the light into brachah even when it reaches below.
וְזֶה בְּחִינַת אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וְכוּ' כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה הַיְנוּ, אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים שֶׁהֵם מְצַיְּרִין הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה לְהֵפֶךְ שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין עֵצוֹת רָעוֹת שֶׁל רְשָׁעִים וְהַדֶּרֶךְ שֶׁל הַחַטָּאִים וְכוּ' כִּי זֶהוּ בְּחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת בְּחִינַת ( הוֹשֵׁעַ יד) יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם וּצְרִיכִין לִשְׁמֹר מִזֶּה מְאֹד לִבְלִי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם שֶׁמְּהַפְּכִין הָאֱמֶת וּפוֹגְמִין בְּאוֹר הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי כְּלֵיהֶם הָרָעִים וְהַפְּגוּמִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְהַפֵּךְ לָהֶם אוֹר הַתּוֹרָה לְעֵצוֹת רָעוֹת בְּחִינַת עֲצַת רְשָׁעִים כִּי לֹא זָכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶהוּ כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ וְכוּ' שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה כָּל חֶפְצוֹ וּמְגַמַּת נַפְשׁוֹ לִזְכּוֹת לְתוֹרַת ה', שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה כְּפִי הָאֱמֶת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹרַת ה' מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְצַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה וְזֶהוּ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, בַּתְּחִלָּה הִיא תּוֹרַת ה'.
This is the aspect of (Tehillim 1:1-2): "Ashray hu'eesh ashehr loa hulach ba'atzas rishu'im … kee eem bisoaras Hashem cheftzoa oovisoarusoa yehgeh yoamum vuloyluh" — "Fortunate is the man who did not walk in the counsel of the wicked... just, in the Torah of Hashem is his desire, and in His Torah he learns day and night." That is, ‘fortunate is the man who did not walk in the counsel of the wicked’ — who shape the light from Above in reverse, from which evil counsels and the way of sinners derive — the aspect of (Yuma 72b), "if he did not merit, it becomes sam maves (-poison)" — the aspect of (Hoshaya 14): "Yisharim darchay Hashem, vitzadikim yailchoo vum, oofoashim yikashloo vum" — "The ways of Hashem are straight; the righteous walk in them, and transgressors stumble in them." One must guard oneself greatly from walking in their counsel — those who reverse the truth and damage the light of Torah through their evil, damaged vessels, through which the light of the Torah is turned around into evil counsel, the aspect of the ‘counsel of the wicked’, because ‘if he did not merit’ etc., as explained above.
וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֵׂית תּוֹרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( קִדּוּשִׁין לב) דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה תּוֹרָתוֹ מִתּוֹרַת ה' דְּהַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁנַּעֲשֵׂית תּוֹרָתוֹ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא מְצַיֵּר הָאוֹר לְמַטָּה, יִהְיֶה תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית מִתּוֹרַת ה' שֶׁיִּהְיֶה הַצִּיּוּר שֶׁל תּוֹרָתוֹ כְּמוֹ הַצִּיּוּר שֶׁל תּוֹרַת ה' שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְצַיֵּר הָאוֹר בְּוַדַּאי לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל וְכוּ' וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ כִּי יִזְכֶּה שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר תָּמִיד לִבְרָכָה.
And this is "Kee eem biToras Hashem cheftzoa, ooviTorasoa yehgeh yoamum vuloyluh" — "Rather, his desire is in the Torah of Hashem, and in His Torah he meditates day and night." A person's entire desire and aspiration should be to merit Toras (-Torah of) Hashem — that the light be shaped for good and for brachah, according to the truth, according to His true will. This is "Toras Hashem" — what Hashem Himself engages in and shapes for good. And "in His Torah he learns" — at first it is "the Torah of Hashem," then it becomes "his Torah" — as our Sages said (Kiddushin 32b) — meaning: even when it becomes "his Torah," when he shapes the light below, his Torah should be made from "Toras Hashem" — the shaping of his Torah should match the shaping of Hashem's Torah, which is the aspect of the aisek (-engagement) of Torah of the Holy One Blessed He Himself, which He Himself, blessed He, shapes the light certainly for good and brachah, as explained above.
וְעַל-כֵּן כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ בְּוַדַּאי לֹא כֵן הָרְשָׁעִים וְכוּ'. כִּי הֵם מְצַיְּרִין הָאוֹר לְהֵפֶךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶהוּ כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד דֶּרֶךְ דַּיְקָא בְּחִינַת יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְשַׂמְתֶּם זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינָה הַנַּ"ל כְּפִי מַה שֶּׁמְצַיֵּר הָאוֹר כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ עַל -יְדֵי אֱמוּנָה וְתִקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל.
And this is what the psalm concludes (Tehillim 1:3): "Vihu’yuh ki'aitz shasool... vichol ashehr ya'aseh yatzlee’ach" — "He shall be like a planted tree... and everything he does shall prosper" — for he will merit that the light is always shaped into brachah. Therefore "everything he does shall prosper," certainly. "Loa chain hurishu'im" (Tehillim 1:4) — "Not so the wicked" — for they shape the light in reverse etc. as explained above. And this is (Tehillim 1:6), “Because Hashem knows the way of the Tzadikim and the way of the wicked You destroy.” ‘Way’ specifically, the aspect of (Hosea 14:10) ‘straight (-virtuous) are the ways of Hashem and Tzadikim go in them and sinners stumble in them’, which is the aspect of (Divorim 11:18), “visamtem” (- ‘sam’ – elixir), ‘if he merits it becomes for him an elixir of life etc.’ (Yuma 72b), which is the aforementioned aspect, according to what he forms the light, according to what he merits to rectify the vessels of his moachin (-brains) through Emunah and tikun habris, as explained above.
וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיָּאִיר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לְכַוֵּן הָאֱמֶת תָּמִיד לְהוֹצִיא מִכָּל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עֵצוֹת וּדְרָכִים יְשָׁרִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִצְטַיֵּר אוֹר הַתּוֹרָה אֶצְלֵנוּ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ'. וְזֶהוּ וְהָאֵר עֵינֵינוּ, עֵינֵינוּ דַּיְקָא כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בְּתִקּוּן הָעֵינַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה שֶׁזּוֹכִין כְּפִי מַה שֶּׁמְּשַׁבְּרִין תַּאֲוַת נִיאוּף הַתָּלוּי בָּעֵינַיִם שֶׁהִיא תַּאֲוָה רָעָה שֶׁכּוֹלֵל הָרַע שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִים אֻמִּין כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְעַל -כֵּן עִקַּר הַבַּקָּשָׁה שֶׁנִּזְכֶּה לְתִקּוּן הָעֵינַיִם לְשַׁבֵּר תַּאֲוָה הַנַּ"ל וְלִזְכּוֹת לְשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה בְּחִינַת וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ כַּנַּ"ל.
And this is why before Kreyas shima we pray: "Vihu'air ainainoo biSoarusechuh" — "Illuminate our eyes in Your Torah" — that we merit directing toward the truth always, extracting from all Torah studies straight counsels and paths for His service — and that the light of Torah not be shaped in reverse for us, chas vishalom, in the aspect of ‘he did not merit’ etc. And this is, “Illuminate our eyes,” "Ainainu" — "our eyes" specifically — for the essential matter depends on the tikun of the eyes (-in Hebrew eye is the letter Eye’in which equals 70), the aspect of the seventy faces of Torah that one merits according to how much one shatters the desire of licentiousness which depends on the eyes, which is an evil desire which encompasses the evil of all the seventy nations, as explained in that Torah (LM 36:2). And therefore the main request is to merit tikun of the eyes, to break this desire, and to merit the seventy faces of Torah, the aspect of, "Vihu'air ainainoo biSoarasechuh" “Illuminate our eyes in Your Torah.”
וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וְכוּ' כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְכוּ' חַיֵּינוּ דַּיְקָא בְּחִינַת כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁאָנוּ רוֹצִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת חַיִּים, בִּבְחִינַת זָכָה נַעֲשֵיֹת לוֹ סַם חַיִּים וְלֹא לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם כִּי אָנוּ עוֹסְקִים עַכְשָׁיו לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע וּלְיַחֵד שִׁמְךָ וְלִכְלֹל בְּאַחְדוּתְךָ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה וְחַיִּים וְכוּ' כַּנַּ"ל עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבְּלוֹ גַּם לְמַטָּה בִּבְחִינַת בְּרָכָה, בִּבְחִינַת זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים כַּנַּ"ל.
And this is what we say before the Kreyas shima of Arvis (-night prayer, nusach Ashkenaz): "Vinismach bidivray Soarasechuh... kee haim cha’yainoo" — "We shall rejoice in the words of Your Torah... for they are our life" — "chayainoo" specifically, the aspect of "kee hee cha’yechuh" — "for it is your life" — meaning we wish to receive the Torah in the aspect of life, the aspect of "if he merited, it becomes sam chaim" — and not the reverse, chas vishalom. For we are now engaged in saying Kreyas shima and unifying His Name and being included in His unity — through which we merit that the light is shaped Above in the aspect of brachah and life, until we merit receiving it below in the aspect of brachah as well, in the aspect of ‘if he merits it is made for him an elixir of life’, as explained above.
אות יא§11
וְזֶה בְּחִינַת וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנָה עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּקְרִיאַת שְׁמַע הִשָּׁמְרוּ לָכֶם וְכוּ' וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְכוּ' וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְכוּ' הַיְנוּ כְּשֶׁפּוֹגְמִין בָּאֱמוּנָה אֵין מְצַיְּרִין הָאוֹר לִבְרָכָה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַקְּלָלוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁנִּתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם שֶׁפָּגְמָה בֶּאֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָז נֶעֱצָר הַמָּטָר כִּי אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( תַּעֲנִית ח) שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצְטַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה, בְּחִינַת גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, בְּחִינַת וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה.
This is the aspect of (in a blessing in Shmoneh Esray), "Visain tal oomutur livrachah" — "Grant dew and rain for blessing" — which one merits through emunah, through Kreyas shima. As it says within Kreyas shima (Divorim 11:16-17): "Heeshamroo luchem... visartem va'avadtem eloahim achairim... vi’utzar es hashumayim viloa yihyeh mutur" — "Guard yourselves... lest you turn aside and serve other gods... and He will shut the heavens and there will be no rain." When one damages emunah, one does not shape the light into brachah — from there all the curses derive, chas vishalom: the earth was cursed because of man who defected in emunah, as our Rabbis o.b.m. said (Sanhedrin 38b). Then the rain is withheld — for rain descends only in the merit of emunah, as our Sages said (Ta'anis 8a). Because through emunah the light is shaped into brachah: the aspect of gishmay brachah [rains of blessing], the aspect of "Grant dew and rain for blessing."
וְזֶה בְּחִינַת הַזְכָּרַת גְּשָׁמִים וּשְׁאֵלַת גְּשָׁמִים וּבֵין הַהַזְכָּרָה וְהַשְּׁאֵלָה נִמְשָׁךְ הֶמְשֵׁךְ זְמַן כִּי מַתְחִילִין לִזְכֹּר הַגְּשָׁמִים בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְהַשְּׁאֵלָה הִיא שִׁשִּׁים יוֹם אַחַר הַתְּקוּפָה כִּי בַּתְּחִלָּה מַזְכִּירִין הַגְּשָׁמִים לְבַד וְאֵין מְבַקְּשִׁין עֲלֵיהֶם וְאָז מַמְשִׁיכִין אוֹר הַשֶּׁפַע שֶׁל בְּחִינַת הַגְּשָׁמִים בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַזְכָּרָה שֶׁמַּזְכִּירִין רַק גְּבוּרוֹתָיו שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְהוֹרִיד גְּשָׁמִים אֲבָל אֵין מְצַיְּרִין עֲדַיִן הָאוֹר שֶׁיּוּכַל לֵירֵד לְמַטָּה כִּי אֵין מְבַקְּשִׁין עֲדַיִן עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ וְיִצְטַיְּרוּ עַד הַשְּׁאֵלָה שֶׁאָז מְבַקְּשִׁין שֶׁיֵּרְדוּ הַגְּשָׁמִים, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר לְמַטָּה בִּבְחִינַת גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, בְּחִינַת וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה וְעַל-כֵּן נִמְשָׁךְ זְמַן בֵּין הַהַזְכָּרָה וְהַשְּׁאֵלָה כִּי צִיּוּר הָאוֹר צָרִיךְ הֶמְשֵׁךְ זְמַן כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת שִׁשִּׁים יוֹם אַחַר הַתְּקוּפָה שֶׁאָז הַשְּׁאֵלָה כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצְטַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה כְּדִלְקַמָּן.
This is the aspect of hazkoras gishamim [the mention of rain — in the second blessing of the Amidah] and shailas gishamim [the request for rain — in the ninth blessing], with a duration of time between the mention and the request. We begin mentioning rain on Shimeeni Atzeres (Orach Chaim 114:1), while the request begins sixty days after the tikufah [the autumn equinox] (Orach Chaim 117:1). Because at first we only mention rain — drawing the light of the abundance of rain in the aspect of kumitz visusim: the mention, where we mention just His might, that He can bring down rain, but do not yet shape the light yet so it can descend. Because we still do not request for them to descend and be formed until the requesting, when we request that the rain descends, that is, that the light be shaped below in the aspect of rains of blessing, in the aspect of ‘Grant dew and rain for blessing’. And therefore time elapses between the mention and the request — for shaping the light requires a duration of time. The request comes sixty days after the tikufah — corresponding to the sixty letters of Bircas Kohanim, through which the light is shaped into brachah.
אות יב§12
וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת בְּחִינַת הַשָּׁלֹשׁ צָרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּטֵבֵת שֶׁחוֹשֵׁב שָׁם בְּהַסְּלִיחוֹת שֶׁמֵּת עֶזְרָא הַסּוֹפֵר וְנִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית בִּימֵי תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ וְהִתְחִיל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינָה אַחַת, בְּחִינַת פְּגָם הַנַּ"ל הַיְנוּ שֶׁקָּשֶׁה לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה מֵחֲמַת הַשָּׁלֹשׁ צָרוֹת הַנַּ"ל כִּי מֵת עֶזְרָא הַסּוֹפֵר שֶׁהָיָה כּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה וְהוּא לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ הָיָה כּוֹתֵב הַסֵּפֶר תּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְהָיָה מְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה בְּוַדַּאי.
This is the aspect of the Tenth of Taives — the three calamities that occurred in Taives (as enumerated in the Sleechuh-liturgy “Ezkiruh Mutzook”): Ezra the Sofer [Scribe] died; the Torah was translated into Greek in the days of King Talmai; and the destruction of the Bais HaMikdash began. All three are one aspect — the damage of being unable to shape the light into brachah.
וְעַכְשָׁיו מִי יָקוּם בַּעֲדֵנוּ וְאֵיךְ מוֹצְאִין סוֹפֵר כָּזֶה שֶׁיִּכְתֹּב וִיצַיֵּר לָנוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּבְחִינַת בְּרָכָה עַד שֶׁכָּל הָעוֹסְקִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה כָּזֹאת יָאִיר עֵינֵיהֶם בְּהַתּוֹרָה וּבְנָקֵל יְצַיְּרוּ הָאוֹר לִבְרָכָה כִּי כְּבָר נִצְטַיֵּר לְטוֹבָה עַל-יְדֵי הַסּוֹפֵר הֶהָגוּן וְלֹא דַּי שֶׁאִבַּדְנוּ סוֹפֵר כָּזֶה שֶׁהוּא עֶזְרָא הַסּוֹפֵר שֶׁהָיָה מְצַיֵּר בִּכְתִיבָתוֹ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה לִבְרָכָה, אַף גַּם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִכְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁל עֶזְרָא הַסּוֹפֵר מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ כִּי הֵם בְּוַדַּאי מְצַיְּרִים אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ עַל-יְדֵי כְּתִיבָתָם וְהַעְתָּקָתָם שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַכְּפִירוּת שֶׁל הַמְחַקְּרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁמְּהַפְּכִים דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמְהַפְּכִים דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְאֶפִּיקוֹרְסוּת וּכְפִירוֹת שֶׁלָּהֶם רַחֲמָנָא לִצְלַן.
Ezra the Sofer died — he who wrote the Sefer Torah, and due to his great kedushah, wrote it with tremendous holiness, shaping the light into brachah through his writing. Now who will stand for us? Where will we find such a Sofer to write and shape the letters of the holy Torah for us in the aspect of brachah — so that all who study from such a Sefer Torah will have their eyes illuminated and easily shape the light into brachah (since it was already shaped for good through the worthy Sofer)?
וְעַל-כֵּן הֵם רוֹצִים לְחַנֵּךְ אֶת הַבָּנִים בְּלִמּוּד מִקְרָא לְבָד בְּלִי פֵּרוּשׁ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבַּגְּמָרָא וּמִדְרָשִׁים וְאַגָּדוֹת כִּי הֵם רוֹצִים לְצַיֵּר חַס וְשָׁלוֹם אוֹר הַתּוֹרָה כְּפִי כְּלֵיהֶם הָרָעוֹת כְּפִי מֹחֵיהֶם הַפְּגוּמִים וְהַמְקֻלְקָלִים מְאֹד מְאֹד עַל-יְדֵי רִבּוּי תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים בָּהּ מְאֹד כַּמְפֻרְסָם וְכַאֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם וְעַל-כֵּן אֵינָם רוֹצִים שֶׁיַּעַסְקוּ בְּנֵיהֶם בַּגְּמָרָא וּמִדְרָשִׁים שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ לְצַיֵּר אוֹר הַתּוֹרָה קְצָת וּלְפָרְשָׁהּ לְטוֹבָה.
And not only did we lose such a Sofer — but additionally, in our many sins, the Torah was written in Greek: the exact opposite of Ezra's Sefer Torah. They certainly shape the light of Torah in reverse through their writing and translation — from which all the apikorsus [heresy] and denial of the philosophers and researchers derives: those who reverse the words of the living God, transforming the words of the holy Torah into their heresy, rachmana litzlan. Therefore they wish to educate children in Mikra [Scripture] alone, without the commentary of our Sages in the Gemara, Midrashim, and Aggados — for they wish to shape the light of Torah according to their own evil vessels and their deeply damaged minds (through their immersion in the desire of adultery, as is well known and as they themselves know). They do not want their children engaging in the Gemara and Midrashim of our Sages, who have already begun to shape the light of Torah and interpret it for good.
וְזֶה בְּחִינַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ כֹּהֲנִים עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָתָם וְעַל -יְדֵי זֶה הָיוּ מַמְשִׁיכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת כִּי הָיוּ מְצַיְּרִים הָאוֹר לִבְרָכָה כִּי הַכֹּהֲנִים הֵם מִבְּחִינַת קָמַץ בְּחִינַת וְקָמַץ הַכֹּהֵן וְיֵשׁ לָהֶם כֹּחַ עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתָם לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִבְּחִינַת קָמַץ לְצֵירֵי לְצַיְּרוֹ בִּבְחִינַת בְּרָכָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁמָּסְרָה הַתּוֹרָה לָהֶם לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי הֵם יְכוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִקָּמַץ לְצֵירֵי לְצַיְּרוֹ לִבְרָכָה כַּנַּ"ל. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה לְעֵיל בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹת פֶּסַח עַיֵּן שָׁם.
The third calamity — the destruction of the Bais HaMikdash: for in the Bais HaMikdash the Kohanim engaged in their service and through this drew forth all abundance and brachah, shaping the light into brachah. The Kohanim are from the aspect of kumatz — "Vikumatz haKohain" — "And the Kohain shall take a handful" (Vayikra 5:12) — and they have the power through their service to draw the light from kumatz to tzairai, shaping it in the aspect of brachah. This is the aspect of Bircas Kohanim, which the Torah entrusted to them to bless Yisrael — for they can draw the light from kumatz to tzairai, shaping it into brachah.
אות יג§13
וְזֶה בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְאָז אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר מְאֹד וְכָל מַה שֶּׁהוּא חוֹלֶה בְּנַפְשׁוֹ וּפָגוּם יוֹתֵר וְיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ צַדִּיק גָּדוֹל יוֹתֵר שֶׁיּוּכַל לְתַקֵּן גַּם נַפְשׁוֹ הַפְּגוּמָה מְאֹד כַּמְבֹאָר מִזֶּה בְּהַתּוֹרָה מֵישְׁרָא דְסַכִּינָא ( בְּסִימָן ל) הַיְנוּ עַל-פִּי הַמְבֹאָר לְמַעְלָה כִּי הַצַּדִּיק צָרִיךְ אֻמָּנוּת גְּדוֹלָה וְחָכְמָה יְתֵרָה לְתַקֵּן נַפְשׁוֹת הַפְּגוּמִים כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לָהֶם תּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת כְּפִי מַה שֶּׁהֵם צְּרִיכִים מֵחֲמַת שֶׁכְּלֵיהֶם פְּגוּמִים מְאֹד וְכָל מַה שֶׁיֹּאמַר לָהֶם יִהְיֶה נִפְגָּם וְנִתְקַלְקֵל אֶצְלָם עַל-יְדֵי כְּלֵיהֶם הַפְּגוּמִים עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁלָּהֶם כִּי אֵין יְכוֹלִין לִתְפֹּס דִּבּוּרָיו שֶׁל הַצַּדִּיק כִּי אִם כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמֹּחִין שֶׁהֵם הַכֵּלִים לִתְפֹּס וּלְקַבֵּל אוֹר הַתּוֹרָה וְהָאֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיק וּמֵאַחַר שֶׁכְּלֵיהֶם פְּגוּמִים מְאֹד אִם כֵּן מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרָם עַל-כֵּן צָרִיךְ הַצַּדִּיק לְתַחְבּוּלוֹת רַבּוֹת מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַתּוֹרָה וְהָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּדֶרֶךְ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְאָזְנָם עַד שֶׁיָּבִינוּ פְּשִׁיטוּת הָעֵצָה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵיךְ לָצֵאת מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וְכָל זֶה הוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק בְּגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וְתֹקֶף מַעֲלָתוֹ הָרָמָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יַד שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי מַגִּיעַ לְשָׁם זֶה הַצַּדִּיק יָכוֹל לְצַיֵּר הָאוֹר גַּם לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יַד הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שׁוֹלְטִין שָׁם וַאֲזַי יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מְתֻקָּן וּמְצֻיָּר לְטוֹבָה לְמַטָּה עַד שֶׁלֹּא יוּכְלוּ פְּגַם כְּלֵיהֶם לְקַלְקֵל הָאוֹר וּלְצַיְּרוֹ לְהֵפֶךְ אַדְּרַבָּה זֶה הָאוֹר הַמְתֻקָּן וְהַמְצֻיָּר לְטוֹבָה יְתַקֵּן וִיזַכֵּךְ כְּלֵיהֶם כִּי יִזְכּוּ עַל-יְדֵי הָאוֹר הַזֶּה לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַכֵּלִים שֶׁל הָאוֹר שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל וְהָעִקָּר אִם יִזְכּוּ לְהַאֲמִין בּוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הֵם נִכְלָלִין בּוֹ וּמְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ הָאוֹר כְּפִי מַה שֶּׁצִּיְּרוֹ הוּא מִלְּמַעְלָה עַד לְמַטָּה לְמַטָּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה: כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל קְצָת שֶׁמַּה שֶּׁהוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים לְמַטָּה, לְמַעְלָה בַּמַּדְרֵגָה הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר הוּא בִּבְחִינַת צֵירֵי בִּבְחִינַת צִיּוּר וְכוּ' כַּנַּ"ל.
This is the aspect of the Korbanos [the sacrificial offerings] that we recite before tefillah, and afterward we say Kreyas Shima. This is also the aspect of what one must see and strive for: to draw close to the greatest possible Tzadik. And the more a person is sick in his soul and damaged more and more, the more he needs an even greater Tzadik, who can rectify even his very damaged soul, as is explained from this in the teaching "Maishra disakeena" ["The handle of the knife" — LM I:30:2]. This is according to what was explained above: the Tzadik needs great artistry and extraordinary wisdom in order to rectify damaged souls, because it is impossible to tell them Torah in simple directness according to what they need, since their vessels are very damaged. Whatever he says to them can become blemished and spoiled by them through their damaged vessels, caused by their blemish of the Bris. For they can grasp the words of the Tzadik only according to the tikun habris, which is the tikun of the mochin — the vessels for grasping and receiving the light of the Torah and the truth of the Tzadik. Since their vessels are so damaged, from where will their help come? Therefore the Tzadik needs very many strategies to draw the light of the Torah and the holy advice in a very wondrous and awesome way, until it reaches their ears and they understand the simple truth of the advice in its absolute truth: how to emerge from darkness to light. All this is the aforementioned aspect: the Tzadik, through the greatness of his holiness and the force of his exalted level, in a place far above, where no human intellect can reach — this Tzadik can shape the light even Above, far above, in a place where the kelipos and the Sitra Achra have no power. Then he can draw the light down, rectified and shaped for good, below, until the blemish of their vessels cannot spoil the light or shape it to the opposite. On the contrary, this rectified light, shaped for good, will rectify and purify their vessels, for through this light they will merit tikun habris, which is the aspect of rectifying the vessels of the light — the mochin, as mentioned above. And the main thing is that they merit believing in him with complete emunah, for through this they become included in him and receive from him the light according to the way he shaped it from Above down to the very lowest level, for good and for brachah. For it has already been explained above somewhat that what is in the aspect of kumitz visusim below, in a higher level Above is in the aspect of tzairai, the aspect of shaping, as mentioned above. Based on the above: the tzadik needs great skill and extraordinary wisdom to rectify damaged souls. He cannot simply speak Torah to them in a straightforward manner — since their vessels are so damaged, everything he says becomes corrupted through their damaged vessels (through their pigam habris). They cannot grasp the tzadik's words except according to their tikun habris, which is the tikun of the mind — the vessels for grasping and receiving the light of the tzadik's Torah and truth. Since their vessels are so damaged, from where will their help come?
וְעַל-כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מְאֹד בְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מְאֹד הוּא יָכוֹל לְצַיֵּר כָּל הָאוֹרוֹת שֶׁלְּמַעְלָה בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁנֶּחֱשָׁבִים אֶצְלֵנוּ לִבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים כִּי מַדְרֵגָתוֹ גָּבוֹהַּ מְאֹד וְעַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא פָּגוּם יוֹתֵר הוּא צָרִיךְ צַדִּיק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיַּעֲסֹק בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹ הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ צַדִּיק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיּוּכַל לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה לְמַעְלָה יוֹתֵר וּלְהַמְשִׁיכוֹ בִּבְחִינַת צִיּוּר וְתִקּוּן לְטוֹבָה לְמַטָּה לְמַטָּה יוֹתֵר, וְלֹא יוּכְלוּ לִגַּע בּוֹ יְדֵי זָרִים כִּי הָאָדָם עַל-יְדֵי חֶטְאוֹ הוּא יוֹרֵד לְמַטָּה, וּפוֹגֵם לְמַעְלָה שֶׁמְּסַלֵּק הָאוֹר מֵהָעוֹלָמוֹת הַשַּׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְהַכֹּל כְּפִי הַפְּגָם כֵּן יוֹרֵד לְמַטָּה לְמַטָּה וְכֵן פּוֹגֵם לְמַעְלָה לְמַעְלָה לְמָשָׁל כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם פּוֹגֵם בַּעֲבֵרָה אַחַת, אֲזַי כְּפִי הַפְּגָם כֵּן מְסַלֵּק הָאוֹר מֵאֵיזֶה עוֹלָם. כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ פּוֹגֵם בְּחֶטְאוֹ כִּי אִם בְּעוֹלַם הַיְצִירָה וְאָז גַּם יְרִידָתוֹ לְמַטָּה אֵינוֹ יְרִידָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ וּכְשֶׁחַס וְשָׁלוֹם פּוֹגֵם יוֹתֵר אֲזַי מַגִּיעַ הַפְּגָם חַס וְשָׁלוֹם בְּעוֹלָם גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְגוֹרֵם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא גַּם שָׁם וַאֲזַי יְרִידָתוֹ גַּם כֵּן עֲמֻקָּה יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם וְכֵן לְּהַלָּן חַס וְשָׁלוֹם.
Therefore the tzadik needs exceedingly great stratagems to draw the light of Torah and holy counsel in a wondrous and awesome manner — until it reaches their ears, until they understand the plain counsel in absolute truth: how to go from darkness to light. All this is the above aspect: the tzadik, through his great kedushah and towering stature, reaching heights where no human intellect can reach — can shape the light even there, Above, in a place where the kelipos and Sitra Achra have no dominion. Then he can draw down a rectified light, shaped for good, below — so that their damaged vessels cannot corrupt the light. On the contrary — this rectified and well-shaped light itself rectifies, purifies, and refines their vessels, and they merit tikun habris through this light. The essential thing: they must believe in him with complete emunah — for through this they are included in him and receive the light as he shaped it from Above all the way down, for good and brachah.
נִמְצָא זֶה שֶׁפָּגַם בְּעוֹלַם הַיְּצִירָה וְגָרַם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שָׁם אֲזַי אִם יִהְיֶה נִמְשָׁךְ הָאוֹר שֶׁקָּמִיץ וְסָתִים מִבְּרִיאָה לִיצִירָה כְּדֵי שֶׁיִּצְטַיֵּר בַּיְצִירָה כַּנָּהוּג תָּמִיד, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל שׁוּם עֵצָה וְלָשׁוּב אֶל ה' כִּי כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לְצַיֵּר הָאוֹר בַּיְצִירָה יִצְטַיֵּר לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁגָּרַם לְהִתְאַחֵז שָׁם עַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְקָרֵב לְצַדִּיק גָּדוֹל כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְעוֹלַם הַבְּרִיאָה שֶׁגָּבוֹהַּ יוֹתֵר וּלְצַיֵּר שָׁם הָאוֹר לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה וּלְהַמְשִׁיךְ זֶה הָאוֹר בִּבְחִינַת צִיּוּר לִבְרָכָה עַד מְקוֹמוֹ שֶׁנָּפַל לְשָׁם עַל-יְדֵי חֶטְאוֹ בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִגְעוּ בּוֹ יְדֵי זָרִים שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא הַנֶּאֱחָזִין בּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַהֲפֹךְ דַּעְתּוֹ מִן הָאֱמֶת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם.
For as explained above: what is kumitz visusim below is in the aspect of tzairai (shaping) in the higher level above. Therefore the tzadik who is at a very high level can shape all the lights Above, in their supernal places — which are considered kumitz visusim to us — because his level is so high. Therefore the more damaged one is, the greater the tzadik one needs. The more one has sinned, the higher the world one has damaged — through sin one descends below and causes damage above, removing the light from the worlds connected to one's soul-root. The greater the damage, the deeper one falls and the higher the world one has damaged.
וְכֵן כְּשֶׁפּוֹגֵם יוֹתֵר וּפוֹגֵם בְּעוֹלָם גָּבוֹהַּ יוֹתֵר. הוּא צָרִיךְ צַדִּיק גָּדוֹל וְגָבוֹהַּ יוֹתֵר שֶׁיּוּכַל לַעֲלוֹת לְעוֹלָם גָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְצַיֵּר שָׁם הָאוֹר לִבָרָכָה וּלְהוֹרִידוֹ לְמַטָּה לְמַטָּה יוֹתֵר לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם חַס וְשָׁלוֹם וְכֵן לְהַלָּן חַס וְשָׁלוֹם עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁנָּפְלוּ כָּל כָּךְ וּפָגְמוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁפָּגְמוּ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת שֶׁלְּמַעְלָה עַד לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַד אוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים מַמָּשׁ שֶׁשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת קָמִיץ כִּי הוּא קָמִיץ וְסָתִים מִכָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּכְשֶׁפָּגְמוּ כָּל כָּךְ גַּם יְרִידָתָם עֲמֻקָּה מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁנָּפְלוּ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו רַחֲמָנָא לִצְלַן.
For example: if one's sin damaged only the world of Yetzirah, one's descent is not so deep. But if, chas vishalom, one damages more — the damage reaches a higher world, causing the kelipos to take hold there too, and the descent is deeper. If the light were to descend normally from Bri'ah to Yetzirah to be shaped there, it would be shaped in reverse through the Sitra Achra and kelipos one caused to take hold there. Therefore one must draw close to a tzadik great enough to ascend to Bri'ah (the higher world) and shape the light there for good and brachah, drawing this light in the aspect of shaping for brachah down to the place where one fell — so that hostile hands cannot touch it.
וְאָז אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָם כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַד אֵין סוֹף וְלֵירֵד עַד אֵין תַּכְלִית וְהוּא יָכוֹל לְצַיֵּר הָאוֹר גַּם לְמַעְלָה מַעְלָה כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִבְּחִינַת הַקָּמַץ הָעֶלְיוֹן שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַסְּפִירוֹת, וּמִשָּׁם הוּא מַמְשִׁיךְ הָאוֹר וּמְצַיְּרוֹ שָׁם בִּבְחִינַת בְּרָכָה כִּי בְּגֹדֶל כֹּחוֹ וְחָכְמָתוֹ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְצַיֵּר הָאוֹר גַּם שָׁם וְהוּא מַמְשִׁיךְ הָאוֹר בְּגֹדֶל כֹּחוֹ דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת. וּמְצַיְּרוֹ בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה עַד שֶׁמַּמְשִׁיךְ עֵצוֹת טוֹבוֹת בְּחִינַת אוֹר מְצֻיָּר לִבְרָכָה לְמַטָּה לְמַטָּה עַד שֶׁמַּגִּיעַ הֶאָרָה וְתִקּוּן אֲפִלּוּ לְאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְמַטָּה לְמַטָּה מְאֹד לַמָּקוֹם שֶׁהֵם שָׁם כִּי כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק עוֹלֶה לְמַעְלָה יוֹתֵר וּמְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה יוֹתֵר הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיכוֹ לְמַטָּה לְמַטָּה יוֹתֵר. כַּמּוּבָן כָּל זֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְעַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא חוֹלֶה בְּנַפְשׁוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל שֶׁהוּא צַדִּיק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל.
And so on further: the deeper one has fallen and the higher one has damaged, the greater and higher the tzadik one needs — one who can ascend to an even higher world to shape the light there and bring it down below. Until there are those who have fallen so far and damaged so much that they have damaged all the worlds up to the very highest — up to the supernal light that is kumitz visusim itself from all worlds (the essential kumatz). Their descent is correspondingly exceedingly deep — to sh'ol tachtis u'mitachtav [the lowest depths and below], rachmana litzlan. Then it is impossible to rectify them except through the tzadik who is exceedingly great in stature — who can ascend to the very heights of Ain Sof and descend to the very depths of Ain Tachlis. He can shape the light even at the very highest level — drawing it from the supernal kumatz, the Keser Elyon [the Supreme Crown], above all worlds and Sefiros — and shape it there in the aspect of brachah. Through his great power and wisdom he shapes the light through all the worlds, in each world for good and brachah — until he draws good counsel (light shaped for brachah) down to the very lowest depths, reaching even those souls that have fallen exceedingly far. For the higher the tzadik ascends and the higher he shapes the light, the lower he can bring it down.
וְזֶה בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת כִּי אִיתָא שֶׁסִּלּוּקָא דְּקֻרְבָּנִין עַד אֵין סוֹף וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אָנוּ אוֹמְרִים קָרְבָּנוֹת לְתַקֵּן עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה שֶׁהוּא עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר כַּיָּדוּעַ הַיְנוּ כַּנַּ"ל כִּי קָרְבָּנוֹת יֵשׁ לָהֶם זֶה הַכֹּחַ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּלְתַקֵּן וּלְצַיֵּר הָאוֹר שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁאֵין יַד הַקְּלִפּוֹת יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ לְשָׁם עַל-יְדֵי שׁוּם פְּגָם שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה כִּי הַקָּרְבָּנוֹת עוֹלִין עַד אֵין סוֹף שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל וְהֵם מַמְשִׁיכִין הָאוֹר מִשָּׁם וּמְצַיְּרִין הָאוֹר שָׁם לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּמְשַׁבְּרִין כֹּחַ הַקְּלִפּוֹת עַד שֶׁמּוֹרִידִין הָאוֹר לְמַטָּה לְמַטָּה וּמְבַטְּלִין וּמְשַׁבְּרִין כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא הַנֶּאֱחָזִין אֲפִלּוּ בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה שֶׁשָּׁם אֲחִיזָתָם בְּיוֹתֵר גַּם אוֹתָן מְבַטְּלִין הַקָּרְבָּנוֹת עַל-יְדֵי גֹּדֶל כֹּחָם עַל-יְדֵי עֹצֶם הָאוֹר שֶׁהִמְשִׁיכוּ מִלְּמַעְלָה מַעְלָה בִּבְחִינַת צִיּוּר לִבְרָכָה כַּנַּ"ל.
This is the aspect of Korbanos and Ketores [the incense]. The ascent of Korbanos reaches unto Ain Sof — yet we recite Korbanos to rectify the world of Asiyah, the lowest world. This is the above principle: Korbanos have the power to ascend to the very heights and shape the light there, where no kelipos can reach through any damage whatsoever — for Korbanos ascend unto Ain Sof, above everything. They draw the light from there and shape it Above, shattering the power of the kelipos, bringing the light down below and nullifying all the kelipos even in the world of Asiyah (where their hold is strongest).
וְזֶה בְּחִינַת קְטֹרֶת שֶׁהוּא הַמֻּבְחָר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כִּי קְטֹרֶת עוֹלֶה לְמַעְלָה מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת עַד שֶׁמְּצַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַד שֶׁמַּכְנִיעַ בּוֹ וּמְבַטֵּל עִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת וּמוֹצִיא כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְכָל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם שֶׁזֶּהוּ סוֹד אַחַד עָשָׂר סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹלִין מַעְלָה יוֹתֵר יְכוֹלִין לְתַקֵּן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לְעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים עִם קְטֹרֶת לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁכָּל מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ כַּפָּרָה וְתִקּוּן לְהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת יוֹתֵר צְרִיכִין לַעֲלוֹת לְמַעְלָה יְתֵרָה יוֹתֵר.
The Ketores is the choicest of all Korbanos — ascending higher than all, shaping the light for good at the very heights, subduing and nullifying the deepest depths of the kelipos, extracting all souls and all sparks of kedushah from there. This is the secret of the eleven ingredients of the Ketores: the higher one ascends, the more one can rectify the kedushah that has fallen to the deepest kelipos. For this reason one must draw close to the greatest possible tzadik.
וְעַל-כֵּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהָיָה צָרִיךְ הַכֹּהֵן גָּדוֹל לְכַפֵּר עַל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲוֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים שֶׁגָּרְמוּ לֵירֵד לְעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת חַס וְשָׁלוֹם עַל-כֵּן הָיָה צָרִיךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה יוֹתֵר שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁאָז נִכְנַס לַמָקוֹם שֶׁנִּכְנַס לַקְּדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה וְגָבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( וַיִּקְרָא טז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבוֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת פֶּרֶק א) וְכָל אָדָם הָעֶלְיוֹן וְכוּ' וְהָבֵן הֵיטֵב לְהֵיכָן נִכְנַס הַכֹּהֵן גָּדוֹל וְכָל זֶה כְּדֵי לְכַפֵּר עַל כָּל הַחֲטָאִים כְּדֵי לְתַקֵּן אוֹתָם שֶׁנָּפְלוּ לְעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת כַּנַּ"ל וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא גָּדוֹל יוֹתֵר אֲפִלּוּ מִן הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( סוֹטָה ד) יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים-מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנֵי וְלִפְנִים כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ יָכוֹל לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא פֶּרֶק ו) שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת.
This is the aspect of Yom HaKippurim: the Kohain Gadol entered lifneye v'lifnim [into the innermost sanctum — the Holy of Holies] with the Ketores to atone for Binay Yisrael. The more one needs to draw atonement and tikun for the sparks in the deepest kelipos, the higher one must ascend. On Yom HaKippurim the Kohain Gadol needed to atone for all of Binay Yisrael — all sins that caused descent into the depths of the kelipos — therefore he needed to ascend to the very heights, entering lifneye v'lifnim, entering the most exalted and loftiest kedushah, above all worlds — as it says (Vayikra 16:17): "Vichol adam loa yihyeh biOhel Moa'aid bivoa'oa lichapair bakoadesh" — "No person shall be in the Tent of Meeting when he comes to atone in the Holy" — and our Sages said (Yerushalmi Yoma 1:5, p. 7b): "'No person' — even the Supernal Man..." Understand well where the Kohain Gadol entered.
אֲבָל הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת יָכוֹל לִכְנֹס עוֹד לִפְנִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּלְהַמְשִׁיךְ כַּפָּרָה וְתִקּוּן גַּם לָהֶם וְכַנַּ"ל וְזֶה ( מִשְׁלֵי טז) חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ עֲווֹנוֹת שֶׁגּוֹרְמִים חֲמַת מֶלֶךְ חַס וְשָׁלוֹם עַד שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם אֲפִלּוּ הַכַּפָּרָה שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כִּי אִם מַלְאֲכֵי מָוֶת. שֶׁאֵין נִגְמָר כַּפָּרָתוֹ עַד הַמִּיתָה בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת אֲבָל וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה כִּי הֶחָכָם הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יְכוֹלִים לְתַקֵּן הַכֹּל אִם יִזְכֶּה לְהַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל.
The true tzadik is even greater than the Kohain Gadol entering lifneye v'lifnim — as our Sages said (Sotah 4b): "Yikara hee meepneenim" — "She is more precious than pearls — more than the Kohain Gadol who enters lifneye v'lifnim." For there are sins that even the Kohain Gadol cannot atone for on Yom HaKippurim — as our Sages said (Yoma 86a): there are sins for which Yom HaKippurim only suspends and death atones. But the true Talmid Chacham can enter even further within, drawing atonement and tikun even for these. This is (Mishlai 16:14): "Chamas melech malachay muvess, vi'eesh chuchum yichaprenuh" — "The king's wrath is angels of death, but a wise man will atone for it" — there are sins that cause the king's wrath, chas vishalom, for which even the Kohain Gadol's atonement on Yom HaKippurim is insufficient, requiring angels of death (atonement not completed until death). But "a wise man will atone for it" — the true Chacham, the aspect of the true tzadikim, can rectify everything — if one merits believing in them with true emunah.
אות יד§14
וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע קֹדֶם פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּלְצַיֵּר שָׁם הָאוֹר לִבְרָכָה וְכוּ' כָּל זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא אֱמוּנָה שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקָיו הָאֲמִתִּיִּים וּבְתוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה וְזוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר בִּבְחִינַת צִיּוּר מִלְּמַעְלָה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה שֶׁעַל -יְדֵי זֶה זוֹכִין אַחַר כָּךְ שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַכֹּל כִּי זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְקַבֵּל עֵצוֹת נְכוֹנוֹת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת שֶׁמְּכַפְּרִין שֶׁאוֹמְרִין אַחַר הַקְּרִיאַת שְׁמַע כִּי הַקָּרְבָּנוֹת הֵם בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( וַיִּקְרָא טז) וְהִתְוַדָּה עָלָיו וְכוּ' כִּי עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּן הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה זֶה זוֹכִין רַק עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע כַּנַּ"ל: וְהִנֵּה מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע עִם דְּמָעוֹת מַכְנִיעִין תַּאֲוַת נִאוּף לְגַמְרֵי.
Therefore we say Kreyas Shima before the parshas haKorbanos [the section of the sacrificial offerings recited in the morning prayers]. For the essential tikun of the Korbanos and Ketores — their power to ascend to the very heights and shape the light there for brachah — all this one merits through Kreyas Shima, which is emunah. Through emunah one is included in Hashem and in His true tzadikim and their holy Torah, and one merits drawing the light in the aspect of shaping from Above, for good and brachah. Through this one subsequently merits that everything is rectified — receiving proper counsel until one merits complete teshuvah. This is the aspect of the Korbanos (which effect atonement) that we recite after Kreyas Shima — for Korbanos are the aspect of teshuvah, as it says (Vayikra 16:21): "Vihisvaduh uluv" — "And he shall confess over it." The essential tikun of the Korbanos — atonement of sins, the tikun of teshuvah — one merits only through emunah, which is the aspect of Kreyas Shima.
אות טו§15
וְעַל-כֵּן זֶה שֶׁרָגִיל בְּהִרְהוּרִים חַס וְשָׁלוֹם צָרִיךְ לִבְכּוֹת בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְזֶה סוֹד ( בְּרֵאשִׁית מו) וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד, הַנֶּאֱמַר בְּיוֹסֵף כְּשֶׁבָּא לְיַעֲקֹב וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה אָז קוֹרֵא אֶת שְׁמַע זֶה בְּחִינַת סוֹד הַנַּ"ל בְּחִינַת בְּכִיָּה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לְבַטֵּל תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהוּא רַע הַכּוֹלֵל מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ תְּלוּיִים בָּהֶם כִּי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף כַּחֲדָא חֲשִׁיבֵי.
It is explained in the teaching that Kreyas Shima with tears completely subdues the desire of adultery. Therefore one who is habituated in impure thoughts, chas vishalom, should weep during Kreyas Shima. This is the secret of (Beraishis 46:29): "Vayaivk al tzavuruv oad" — "And he wept upon his neck more" — said of Yosef when he came to Yaakov. Our Sages said that Yaakov was then reciting Kreyas Shima. This is the aspect of weeping during Kreyas Shima — to nullify the desire of adultery, the ra hakolail [the all-encompassing evil], from all of Yisrael who depended upon them. For Yaakov and Yosef are considered as one.
וְעַל-כֵּן הַבְּכִיָּה שֶׁל יוֹסֵף וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל יַעֲקֹב נֶחֱשָׁב לְאֶחָד וְכָל זֶה הָיָה בִּשְׁעַת כְּנִיסַת יַעֲקֹב עִם הַשִּׁבְעִים נְפָשׁוֹת לְגָלוּת מִצְרַיִם שֶׁעִקַּר הַגָּלוּת הָיָה בְּחִינַת הַנַּ"ל מַה שֶּׁצְּרִיכִים הַנְּפָשׁוֹת שֶׁל בֵּית יַעֲקֹב לְהִצְטָרֵף וּלְהִתְנַסּוֹת בְּגָלוּת שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת וּבְתַאֲווֹתֵיהֶן שֶׁהָעִקָּר הוּא תַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהוּא רַע הַכּוֹלֵל כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם ( וְכַמְבֹאָר בְּהִלְכוֹת פֶּסַח).
Therefore Yosef's weeping and Yaakov's Kreyas Shima are counted as one. All this occurred at the time of Yaakov's entry with the seventy souls into the exile of Mitzrayim — for the essential exile was the aspect of the above: the souls of the house of Yaakov needed to be refined and tested in the exile of the seventy nations and their desires, especially the all-encompassing desire, which is the aspect of the exile of Mitzrayim.
וְעַל-כֵּן אָז בְּעֵת כְּנִיסָתָן לְשָׁם קָרָא יַעֲקֹב אֶת שְׁמַע כִּי עַל -יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע מַכְנִיעִין זֹאת הַתַּאֲוָה וְיוֹסֵף הוֹסִיף לִבְכּוֹת עַל צַוָּארָיו אָז כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַתִּקּוּן הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַבְּכִיָּה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע כִּי יוֹסֵף יָדַע שֶׁהַזֻּהֲמָא שֶׁל מִצְרַיִם גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין דַּי לְבַטֵּל זֻהֲמַת מִצְרַיִם שֶׁהוּא רַע הַכּוֹלֵל הַנַּ"ל עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע לְבַד רַק צְרִיכִין גַּם לִבְכּוֹת בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, וְכַנַּ"ל כִּי עִקַּר הַבְּכִיָּה שֶׁהוּא לְגָרֵשׁ הַמָּרָה שְׁחוֹרָה שִׁפְחָה בִּישָׁא וְכוּ', שֶׁמִּשָּׁם תַּאֲוַת נִאוּף זֶה נַעֲשָׂה עַל -יְדֵי יוֹסֵף דַּיְקָא כִּי הוּא הָיָה לוֹ הַנִּסָּיוֹן עִם הַשִּׁפְחָה בִּישָׁא נשג"ז ]נִדָּה, שִׁפְחָה, גּוֹיָה, זוֹנָה[ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַמִּלְחָמָה עִם הַשִּׁפְחָה בִּישָׁא הוּא עַל-יְדֵי יוֹסֵף הַצַּדִּיק וְעַל-כֵּן הוּא דַּיְקָא בָּכָה לְגָרֵשׁ בְּחִינַת הַשִּׁפְחָה בִּישָׁא אִמָּא דְּעֵרֶב רַב שֶׁהוּא טְחוֹל מָרָה שְׁחוֹרָה לְגָרְשָׁהּ עַל-יְדֵי הַדְּמָעוֹת וְיַעֲקֹב קִבֵּל אָז עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁבַּכֹּחַ הַזֶּה מְגָרֵשׁ יוֹסֵף הַצַּדִּיק הַשִּׁפְחָה בִּישָׁא עַל-יְדֵי הַדְּמָעוֹת.
Therefore at the time of entry there, Yaakov recited Shima — for through Kreyas Shima one subdues this desire. And Yosef added weeping upon his neck — to complete the tikun accomplished through weeping during Kreyas Shima. For Yosef knew that the zuhamah [spiritual contamination] of Mitzrayim was so great that Kreyas Shima alone was insufficient — one must also weep during Kreyas Shima. The essential weeping — to drive away the marah sh'chorah, the shifchah bishah [the "evil maidservant" — the dark bile, the mother of the Airev Rav] — from which the desire of adultery derives — this was accomplished through Yosef specifically. For he was the one tested with the shifchah bishah (niddah, shifchah, goyah, zonah) — and he conquered his inclination. Thus the essential battle with the shifchah bishah is through Yosef HaTzadik — therefore specifically he wept, to drive away the shifchah bishah, the mother of the Airev Rav, the t'chol [spleen], the marah sh'chorah — driving her away through the tears. And Yaakov accepted the yoke of the Kingship of Heaven through Kreyas Shima — in whose power Yosef HaTzadik drives away the shifchah bishah through the tears.
כִּי עִקַּר בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל סָבָא שֶׁהוּא נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד וּבְכֹחוֹ יֵשׁ לָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֹּחַ לְקַבֵּל עָלֵינוּ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וּלְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בִּקְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל יוֹם כִּי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף כַּחֲדָא חֲשִׁיבֵי וְעִקַּר תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לִזְכּוֹת לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן בְּגָלוּת מִצְרַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצֵּרוּף שֶׁל הַתַּאֲוָה הַנַּ"ל, הוּא עַל-יְדֵי שְׁנֵיהֶם דַּיְקָא כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחוֹ אֱלֹקִים לִפְנֵיהֶם כִּי עַל-יְדֵי שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן עַל-יְדֵי זֶה הִכְנִיעַ זֻהֲמַת מִצְרַיִם.
For the essential aspect of Kreyas Shima is drawn from the aspect of Yaakov/Yisrael — in the aspect of "Shima Yisroel" Sava [the Elder, the patriarch], who is included in His unity yisburach, in the aspect of "Hashem Elokainu Hashem Echad." Through his power, we, Binay Yisrael, have the strength to accept upon ourselves the yoke of the Kingship of Heaven and to unify His Name yisburach through Kreyas Shima every day. For Yaakov and Yosef are considered as one. The essential tikun of the souls of Yisrael — to merit standing in the test in the exile of Mitzrayim, which is the refinement of the aforementioned desire — is through both of them specifically. For "kee limeechyuh shiluchanee Elokim lifnaichem" — "God sent him before them for sustenance" — because through Yosef's standing in the test, he subdued the contamination of Mitzrayim.
אות טז§16
וְעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ כֹּחַ לְיִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוָה זֹאת וְעִקַּר כֹּחוֹ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הָיָה עַל-יְדֵי יַעֲקֹב כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( סוֹטָה לו) דְּמוּת דְּיוּקָנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב נִזְדַּמְּנָה לוֹ כִּי שְׁנֵיהֶם יַעֲקֹב וְיוֹסֵף כַּחֲדָא חֲשִׁיבֵי אַךְ עִקַּר בְּחִינַת הַמִּלְחָמָה הוּא בִּבְחִינַת יוֹסֵף כַּנַּ"ל וְעִקַּר קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִלָּחֵם הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב.
Through this, Yisrael have the strength to stand in the test of this desire. But his essential power to stand in the test was through Yaakov, as our Sages, zichronam livrachah, said (Sotah 36b): the image of Yaakov's face appeared to him. For both of them — Yaakov and Yosef — are considered as one. Nevertheless, the essential aspect of the battle is in the aspect of Yosef, as mentioned above, while the essential acceptance of the yoke of the Kingship of Heaven, through which one has power to fight, is the aspect of Yaakov.
וְעַל-כֵּן שְׁנֵיהֶם נִכְלְלוּ יַחַד בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וְיוֹסֵף בָּכָה אָז שֶׁעַל-יְדֵי זֶה גֵּרֵשׁ הַשִּׁפְחָה בִּישָׁא רַע הַכּוֹלֵל הַנַּ"ל בְּכֹחַ הַקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁקָּרָא אָז שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּכִיָּה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע הַנַּ"ל שֶׁעַל -יְדֵי זֶה מְבַטְּלִין לְגַמְרֵי תַּאֲוָה הַנַּ"ל וְכָל זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן בְּתַאֲוָה זֹאת וְלִזְכּוֹת לְשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּהִלְכוֹת פֶּסַח: וְזֶה שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁשְּׁנֵים עָשָׂר תֵּבוֹת שֶׁבִּשְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָ"הּ כִּי עִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע נִתְגַּלָּה עַל-יְדֵי שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָ"הּ עִם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם שֶׁכָּלוּל מִכֻּלָּם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרֵאשִׁית רַבָּה פֶּרֶק צח) עַל פָּסוּק ( בְּרֵאשִׁית מט) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב לְבָנָיו וְכוּ' שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְכוּ' אָמַר שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם וְכוּ' פָּתְחוּ וְאָמְרוּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד פָּתַח יַעֲקֹב וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
Therefore both of them were included together at the time of Kreyas Shima, and Yosef wept then; through this he drove away the shifchah bishah [evil maidservant], the all-inclusive evil mentioned above, through the power of Yaakov's Kreyas Shima that he recited then. This is the aspect of the aforementioned weeping at the time of Kreyas Shima, through which one completely nullifies the aforementioned desire. All of this was for the sake of klal Yisrael, so that they would be able to stand in the test of this desire and merit the seventy faces of Torah — the aspect of receiving the Torah after Yetzias Mitzrayim, as explained from this in Hilchos Pesach. This is what is explained there in the aforementioned teaching: the twelve words of Shima and Baruch Shem correspond to the twelve Shivtay Kah [tribes of God], for the essential Kreyas Shima was revealed through the twelve Shivtay Kah together with Yaakov their father, who is included in all of them. As our Sages, zichronam livrachah, said (Beraishis Rabbah 98) on the verse, "Vayikra Yaakov livunuv" — "Yaakov called to his sons": he wished to reveal the End; he said, "Perhaps there is among you one whose heart is divided?" They opened and said, "Shima Yisroel Hashem Eloakainu Hashem Echad" — just as there is only One in your heart, so there is only One in our hearts. Then Yaakov answered, "Baruch Shaim kivoad malchoosoa li'oalum vu'ed"
Summary & study aids — Hilchos Kreyas Shima Halacha 4
Translator’s editorial summary and study aid; not original teaching
Translator's Summary — Kreyas Shima — Halacha 4
Overview and study aid from the translator; not part of the original text of Likutay Halachos.
Core Message
Kreyas Shima is the daily renewal of emunah. The twelve words, twelve tribes, twelve months, and twelve hours join the changing world to Hashem’s unchanging unity. Morning and evening Shima teach the reciprocal movement of awakening from Above and awakening from below, culminating in teshuvah through Tehillim.
Main Pillars
Emunah must be renewed every morning; habit must not make the words old.
Shima and Baruch Shem contain twelve words corresponding to the tribes, months, hours, and permutations of Havayah.
Morning emphasizes revelation and awakening from Above; night prepares the vessel through yearning and contraction.
Pesach and Shavuos embody the same order: sudden illumination, withdrawal, counting, and earned reception.
Tehillim awakens the heart and opens the forty-nine gates of teshuvah toward the fiftieth gate.
Practical Takeaways
Receive emunah as new each day rather than relying on yesterday’s certainty.
Use the night for yearning and the morning for renewed declaration.
Recite Tehillim when the heart cannot generate its own awakening; asking itself becomes an awakening.
— Translator's summary. Not part of the original text of Likutay Halachos. —
Expanded Study Aid — Kreyas Shima — Halacha 4
Key Terms and Concept Notes
Twelve words — Shima and Baruch Shem as the structure of tribes, time, and Divine Names.
Is’arusa dil’aila / dil’sasa — awakening from Above and awakening from below.
Forty-nine gates — the graduated work of teshuvah and Sefirah.
Tehillim — the song that prepares the heart and joins Name with praise.
Series Continuity Note
The halacha reconciles Divine initiative and human effort: Hashem prepares the heart, yet the request and yearning are still counted as our own awakening.
Diagram 1 — Kreyas Shima — Halacha 4 Flow
Diagram 2 — Kreyas Shima — Halacha 4 Concept Map
— End of translator study aid and diagrams. Not part of the original text of Likutay Halachos. —
Earlier annotations and link context
Earlier Reader contexts are retained separately. Their links identify current source references; they do not assert that an earlier English selection has the same meaning in the corrected edition.
Earlier paragraph 3
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [187]
הלכה ד אות א ענין קריאת שמע בזמנה דוקא. וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה. וזמן קריאת שמע של שחרית הוא רק עד שלש שעות. וענין מה שקבעו ברכת המאורות בקריאת שמע:
Earlier pointed Hebrew field
עִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ דַּוְקָא וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה הוּא כָּל הַלַּיְלָה וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית הוּא רַק עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וְעִנְיַן מַה שֶּׁקָּבְעוּ בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע:
[Note: See also Halacha 3, which is explained on the basis of the same Torah but in a somewhat different style. Torah words are like a hammer splitting rock — one ma'amar divides into many meanings, as the Sages said.]
Earlier paragraph 4
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [188] [189]
על פי התורה בקרוב עלי מרעים וכו' בלקוטי הראשון (בסימן ל"ו). עיין שם כל התורה מרישא לסיפא והובאה לעיל בהלכות ברכות התורה והלכות פסח. והנה בהתורה הנ"ל מבואר ששני הפסוקים של קריאת שמע שם שמע וברוך שם מסוגלים לבטל על ידם הרהורי ניאוף עיין שם. ועל ידי התורה נמשכין נשמות חדשות לכל אחד מהשומעין וכו'. אך כל אחד מקבל את התורה כפי הכלי שלו. כפי תפיסת המוחין שלו. שהוא כפי תיקון הברית. דזה הוא כלל גדול. שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק אם לא שתיקן תחלה אותברית קדש כראוי וכו'. ואזי המוחין שלו בשלימות, ויכול להבין דיבורו של הצדיק וכו'. כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט. אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור כך נצטייר האור בתוכו. אם הכלי היא בשלימות אזי נצטייר האור לברכה ומקבל האור בבחינת מאורות מלא וכו'. ולהיפך להיפך ח"ו וכו'. כי האור הפשוט הבא מלעיל הוא בחינת קמיץ וסתים. אך לפי בחינת הכלי המקבלים הוא בחינת צירי שנצטייר האור לפי בחינת הכלי. ועל כן כתיב בבלעם (במדבר כ"ג) הנה ברך לקחתי בקמץ וברך ולא אשיבנה בצירי. כי אפילו הלקיחה שהוא אז בבחינת קמיץ וסתים הוא בבחינת בירך. ראיה לזה כי הוא היה רוצה להצטייר לפי בחינת הכלי שלו הוא בחינת קללה, ואל היה יכול להשיב ולצרף ולהצטייר כלל לפי בחינתו. וזה וברך ולא אשיבנה. ומפי שהיה בשעת לקיחה בבחינת בירך. ומפי מה לפי שהעיד עליהם הכתוב שבטייה בחינת שמירת הברית וכו'. עיין שם כל זה היטב:
Earlier pointed Hebrew field
עַל-פִּי הַתּוֹרָה 'בִּקְרוֹב עָלַי מְרֵעִים' וְכוּ' בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן לו עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה מֵרֵישָׁא לְסֵיפָא וְהוּבְאָה לְעֵיל בְּהִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה וְהִלְכוֹת פֶּסַח: וְהִנֵּה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל מְבֹאָר שֶׁשְּׁנֵי הַפְּסוּקִים שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם מְסֻגָּלִים לְבַטֵּל עַל יָדָם הִרְהוּרֵי נִאוּף עַיֵּן שָׁם. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה נִמְשָׁכִין נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת לְכָל אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין וְכוּ' אַךְ כָּל אֶחָד מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כְּפִי הַכְּלִי שֶׁלּוֹ כְּפִי תְּפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית דְּזֶה הוּא כְּלָל גָּדוֹל. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לְהַשִּיג וְלִתְפֹּס בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק אִם לֹא שֶׁתִּקֵּן תְּחִלָּה אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ כָּרָאוּי וְכוּ' וַאֲזַי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְיָכוֹל לְהָבִין דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְכוּ' כִּי מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא כִּי אִם אוֹר פָּשׁוּט אַךְ לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי הַמְקַבֵּל אֶת הָאוֹר כָּךְ נִצְטַיֵּר הָאוֹר בְּתוֹכוֹ אִם הַכְּלִי הִיא בִּשְׁלֵמוּת אֲזַי נִצְטַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה וּמְקַבֵּל הָאוֹר בִּבְחִינַת מְאוֹרוֹת מָלֵא וְכוּ'. וּלְהֵפֶךְ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' כִּי הָאוֹר הַפָּשׁוּט הַבָּא מִלְּעֵיל הוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים אַךְ לְפִי בְּחִינַת כְּלִי הַמְקַבְּלִים הוּא בְּחִינַת צֵירֵי שֶׁנִּצְטַיֵּר הָאוֹר לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי וְעַל-כֵּן כְּתִיב בְּבִלְעָם ( בַּמִּדְבָּר כג) הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי בְּקָמַץ וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה בְּצֵירֵי כִּי אֲפִלּוּ הַלְּקִיחָה שֶׁהוּא אָז בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים הוּא בִּבְחִינַת בֵּרֵךְ רְאָיָה לָזֶה כִּי הוּא הָיָה רוֹצֶה לְהִצְטַיֵּר לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלָלָה, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהָשִׁיב וּלְצָרֵף וּלְהִצְטַיֵּר כְּלָל לְפִי בְּחִינָתוֹ וְזֶה וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת לְקִיחָה בִּבְחִינַת בֵּרֵךְ וּמִפְּנֵי מַה לְפִי שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב שִׁבְטֵי יָהּ בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית וְכוּ' עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב: ~ אות ב וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּע
Therefore the Mochin of Tefillin shel Rosh are the aspect of Ehyeh Havayah Ehyeh, which have the numerical value of Chayim. For Ehyeh is the aspect of ibur [gestation], as explained in the Kavanos. As explained in the words of our Rebbe in the Torah "Kera es Yehoshua" (LM I:6): Ehyeh is the aspect of teshuvah — "Ana zamin l'meihevei" — "I am preparing to become." Before teshuvah, one has no havayah [existence/being] at all. Only when one begins to do teshuvah is he in the aspect of Ehyeh — "Ana zamin l'meihevei" — he begins to prepare himself to have being in the world.
Earlier paragraph 6
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [190] [191] [192]
אות ב וזה בחינת קריאת שמע בעונתה שהיא יסוד כל התורה כולה. כי עיקר יסוד כל התורה כולה הי האמונה הקדושה שהיא מצות קריאת שמע כמו שכוב (תהלים קי"ט) כל מצותיך אמונה. וכמו שכתוב (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמותו יחיה. כי מבואר לעיל בהתורה הנ"ל, שאין לנו שום תפיסה בהתורה הקדושה כיאם כפי תיקון הברית, שהוא תיקון כלי המוחין. שאז מקבל האור בבחינת ברכה, בבחינת סם חיים בבחינת צדיקים ילכו בם. אבל להיפך כשלא תיקן הברית עדיין אז ח"ו אינו יכול לקבל האור בבחינת ברכה, ונצטייר האור להיפך ח"ו. ולכאורה לא שבקת חיי לכל בריה. כי אם כן מה יעשו המון עם שרובם אינם בכל תיקון הברית בשלימות כי זעירין אינון בכל דור שזוכין לתיקון הברית בשלימות. ואם כן זה שלא זה עדיין לתיקון הברית. אם כן ח"ו אפס תקוה כי אינו יכול לקבל שום עצה מהתורה הקדושה, מאחר שהמוחין שלו אינם מתוקנים על ידי פגם הברית שפגם. ואדרבא לא זכה נעשה לו סם מות ח"ו. כי נצטייר אצלו האור בהיפוך לפי פגם הכלים של המוחין שלו. ואם כן מה יפעול בעסק התורה. וכן אפילו כשיבא להצסיק והצדיק יגלה ל תורה ומוסר מה יועיל לו. אדרבא יוכל לקלקל לו יותר ח"ו מחמת שתפיסת המוחין שלו הם פוגמים על ידי פגם הברית ואזי אינו יכול לתפוס דיבורו של הצדיק, רק אדרבא נצטייר אצלו להיפך, בחינת לא זכה וכו' כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל. ואם כן נפל פיתא בבירא ומה הועילו חכמים בתקנתן שעוסקין כל ימיהם לתקן נפשות ישראל על ידי התגלות תורתם הקדושה. ועיקר תיקון נפשות ישראל הוא להוציאם מפגם הברית, שזו יסוד כל התורה כולה כידוע. ואיך אפשר לתקן על ידי התורה את ~ אותן שפגמו בברית קדש, מאחר שאין להם יכולת לתפוס דיבורו של הצדיק וכו'. אדרבא נצטייר אצלם אור התורה של הצדיק להיפך ח"ו בבחינת לא זכה וכו' כ"ל:
Earlier pointed Hebrew field
וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ שֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. כִּי עִקַּר יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים קיט) כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ ( מַכּוֹת כד) בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה כִּי מְבֹאָר לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם תְּפִיסָה בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כִּי אִם כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא תִּקּוּן כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁאָז מְקַבֵּל הָאוֹר בִּבְחִינַת בְּרָכָה, בִּבְחִינַת סַם חַיִּים בִּבְחִינַת צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם אֲבָל לְהֵפֶךְ כְּשֶׁלֹּא תִּקֵּן הַבְּרִית עֲדַיִן אָז חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל הָאוֹר בִּבְחִינַת בְּרָכָה, וְנִצְטַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם וְלִכְאוֹרָה לֹא שָׁבַקְתָּ חַיֵּי לְכָל בְּרִיָּה כִּי אִם כֵּן מַה יַּעֲשׂוּ הֲמוֹן עָם שֶׁרֻבָּם אֵינָם בִּכְלַל תִּקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת כִּי זְעִירִין אִנּוּן בְּכָל דּוֹר שֶׁזּוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת וְאִם כֵּן זָכָה שֶׁלֹּא זֶה עֲדַיִן לְתִקּוּן הַבְּרִית. אִם כֵּן חַס וְשָׁלוֹם אָפַס תִּקְוָה כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל שׁוּם עֵצָה מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מֵאַחַר שֶׁהַמֹּחִין שֶׁלּוֹ אֵינָם מְתֻקָּנִים עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁפָּגַם וְאַדְּרַבָּא לֹא זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם מָוֶת חַס וְשָׁלוֹם כִּי נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ הָאוֹר בְּהִפּוּךְ לְפִי פְּגַם הַכֵּלִים שֶׁל הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ וְאִם כֵּן מַה יִּפְעֹל בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה וְכֵן אֲפִלּוּ כְּשֶׁיָּבוֹא לְהַצַּדִּיק וְהַצַּדִּיק יְגַלֶּה לוֹ תּוֹרָה וּמוּסָר מַה יּוֹעִיל לוֹ. אַדְּרַבָּא יוּכַל לְקַלְקֵל לוֹ יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת שֶׁתְּפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ הֵם פְּגוּמִים עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִתְפֹּס דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, רַק אַדְּרַבָּא נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ לְהֵפֶךְ, בְּחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ' כַּמְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאִם כֵּן נָפַל פִּתָּא בְּבִירָא וּמַה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָן שֶׁעוֹסְקִין כָּל יְמֵיהֶם לְתַקֵּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת תּוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה וְעִקַּר תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא לְהוֹצִיאָם מִפְּגַם הַבְּרִית, שֶׁזּוֹ יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּיָּדוּעַ וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְתַקֵּן עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה אֶת אוֹתָן שֶׁפָּגְמוּ בַּבְּרִית קֹדֶשׁ, מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהֶם יְכֹלֶת לִתְפֹּס דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְכוּ' אַדְּרַבָּא נִצְטַיֵּר אֶצְלָם אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל: ~ אות ג
Hilchos Kri'as HaTorah – Halacha 4 (§1–5)
Earlier paragraph 8
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [193]
אות ג אך באמת יש בענין זה דברים גנוזים הרבה. וכאשר הבננו מפיו הקדוש כמבואר בדבריו. שבשביל זה צריך הצדיק לפעמים להלביש תורתו בכמה בחינות. לפעמים מלביש תורתו בסיפורי מעשיות ושיחות חולין. ולפעמים מלביש זאת התורה בתורה אחרת וכו'. הכל באופן כדי שיוכלו גם הפגומים לקבל בדרך נפלא התגלות העצות איך לזכות להתקרב אליו יבתרך ממקום שהם שם:
Earlier pointed Hebrew field
אַךְ בֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה דְּבָרִים גְּנוּזִים הַרְבֵּה וְכַאֲשֶׁר הֵבַנְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמְבֹאָר בִּדְבָרָיו שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ הַצַּדִּיק לִפְעָמִים לְהַלְבִּישׁ תּוֹרָתוֹ בְּכַמָּה בְּחִינוֹת לִפְעָמִים מַלְבִּישׁ תּוֹרָתוֹ בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְשִׂיחוֹת חֻלִּין וְלִפְעָמִים מַלְבִּישׁ זֹאת הַתּוֹרָה בְּתוֹרָה אַחֶרֶת וְכוּ' הַכֹּל בְּאֹפֶן כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ גַּם הַפְּגוּמִים לְקַבֵּל בְּדֶרֶךְ נִפְלָא הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת אֵיךְ לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהֵם שָׁם: ~ אות
body{max-width:750px;margin:40px auto;padding:0 20px;font-family:Georgia,'Times New Roman',serif;font-size:17px;line-height:1.85;color:#2b2b2b;background:#fcfaf5}
Earlier paragraph 10
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [194] [195]
אות ד ועיקר העצה לכל זה עיקר הוא האמונה הקדושה. שהוא בחינת שמע ישראל וברוך שם. כי על ידי אמירת שמע ישראל וברוך שם זוכין להנצל מהרהורי ניאוף כנ"ל. נמצא ששמע ישראל וכו' הוא בחינת תיקון הברית. שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לצייר האור לברכה וכו' כנ"ל (וכ מבואר בכוונותשעיקר המוחין נמשכין על ידי קריאת שמע. היינו כנ"ל כי קריאת שמע הוא תיקון המוחין). ועל כן על ידי האמונה הקדושה שהיא קריאת שמע על ידי זה יכולים לצייר האור לברכה. ואז יכולים לעסוק בתורה ולקבל עצות מתורתו של הצדיק האמת. כי נצטייר האור לטובה ולברכה על ידי האמונה הקדושה שהוא שמע וברוך שם, שהם בחינת תיקון הברית כנ"ל:
h1,h3{font-family:Georgia,serif;color:#1a3c5e}
Earlier paragraph 12
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [196]
אות ה כי עיקר הוא האמונה כ"ל. הן בכלליות התורה והן בפרטיות בכל דור ודור שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העיקר הוא האמונה. שצרי לבטל דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת עצמו כלל ויסתכל רק על האמת לאמתו. וימשך עצמו רק אל האמת שהוא בחינת אמונה ולא יטעה את עצמו. ואז בוודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדירק ותורתו אף על י שלא תיקן בריתו עדיין ואין המוח שלו בשלימות. והעיקר שיכיר את מקומו וידע זאת בעצמו. איך המוח שלו אינו מתוקן כראוי מחמת פגם הברית שלו כפי מה שיודע בנפשו. ועל כן הוא צריך לבטל דעת עצמו לגמרי. וכשבא אל הצדיק יטה דעתו רק על האמת לאמתו וכן כשעוסק בתורה יבטל בכלפעם הערמטמיות שנכנס בתוכו. ויבקש מהשםיתברך שיגלה לו נקודת האמת בכל פעם שידע תמיד בכל עת איך להתנהג באמת לאמתו. ואם יבא על דעתו איזה קשיא על הצדיק או על התרוה או על השם יתברך יבטל דעתו. ויאמר בלבו מי אני ומה דעתי וחכמתי שיהיה קשה לי איזה קשיא על השל בעדעת. כי הלא אני יודע בעצמי שדעתי עכורה ופגומר מאד על ידי פגם הברית שלא זכיתי עדיין לתקן. ויבטל דעתו לגמרי ויסמוך עצמו רק על אמונה. וימסור לבו להשם יתברך ולצדיקי אמת ולתורתם הקדושה שיוליכו ~ אותו בדרך האמת כרצונם. ואז יזכה שי איר לו האמת בכל עת. ויזכה צייר ולקבל אור תורתם בבחינת ברכה. אף על פי שלא זכה עדיין לתיקון הברית. כי אמונה עולה על הכל. כי עלידי האמונה הוא נכלל בהשם יבתרך ובהצדיקים שמאמין בהם ובתורתם ואז הם בעצמם מציירים לו האור לברכה. וממשיכין לו אור מתוקן ומצוייר בבחינת ברכה מלמעלה קודם שיורד אליו. ואז אין הכלים פגומים שלו יכולים לקלקל האור ח"ו לציירו בהיפך. כי כבר נצטייר האור למעלה בבחינת ברכה:
h1{text-align:center;font-size:26px;border-bottom:2px solid #c8a96e;padding-bottom:12px}
Earlier paragraph 14
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [199]
אות ו וזה בחינת מה שכתוב שם בהתור הנ"ל על פסוק הנה ברך לקחת וברך ולא אשיבנה. שבלעם היה רוצה לצייר האור לפי בחינתו לקללה ח"ו (דברים כ"ג) ולא אבא ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקלל ה לברכה כי נצטייר האור מלמעלה בשעת הלקיחה בבחינתב רכה כמבואר שם. וכל זה זוכין על ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע. כי על ידי קריאת שמע אמונה שמאמינים בו יתברך ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ועל ידי זה נכללים באחדותו יתברך וכשנכלל למעלה בו יתברך אז זוכה לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שירד למטה. שזוה בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאומרים תיכף אחר קריאת שמע. כדי לצייר האור בבחינת ברוך תיכף ומיד אחר שנכללים באחדותו יתברך. כי אז זוכין לצייר האור למעלה תיכף ומיד. כשנמשך מהשם יתברך בעצמו קודם שיתחיל לירד לכל העולמות, לציירו שם בבחינת ברוך. ואז כשנצטייר למעלה בבחינת ברוך אז אין כלי המוחין שלמטה אף על פי שהם פגומי אין יכולים לקלקל האור לציירו להיפך ח"ו. כי כבר נצטייר למעלה בחינת ברכה כנ"ל. שזהוב חינת מה שבלעם לא היה יכול לשנות לצייר האור מלקללה ח"ו. אף על פי שכליו היו פגומים מאד מאד. כי היה משוקע בתאוות ניאוף מאד מאד. אף על פי כן לא היה יכול לשנות לצייר האור להיפך ח"ו. מחמת שהלקיחה בעצמה היה בבחינת ברך כנ"ל. שזהוב חינת הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. כי נצטייר האור למעלה במקום הלקיחה בבחינת ברך כנ"ל. וזה היה תוקף הנס שעשה השם יתברך אז בימי בלעם הרשע שהיו אז ישראל בסכנה גדולה מאד כידוע. וכמו כן בכל אדם כשיודע בעצמו שמוחו אינו בשלימות. כי לא זכה לתיקון הברית עדיין. וכל מה שירצה לילך על פי חכמתו יוכל לקלקל יותר ח"ו כנ"ל. עלכ ן עיקר העצה היא האמונה. שעל ידי האמונה עוברים על כל החכמות ונכללים בהאמת בעצם דהיינו בהשם יתברך ובצדיקים אמתיים שמאמין בהם ובתורתם האמתיית. ואז על ידי תוקף האמונה שלו שעל ידי זה נכלל בהם. על ידי זה נצטייר אצלו האור לברכה למעלה עד שאינו יכול להתקלקלן למטה ח"ו על ידי פגם כלי המוחין שלו על ידי פגם הברית כנ"ל. אלא אדרבא על ידי שממשיך האור מצוייר מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל. אז זה האור המצוייר מלמעלה בבחינת ברכה מברר ומתקן ומזכך הכלים שלו דהיינו המוחין. וזוכה על ידי זה לתיקון הברית וזה בעצמו בחינת מה שאמר רבינו ז"ל בהתורה הנ"ל שאמירת שמע וברוך שם הם מסוגלים לתיקון הברית היינו כנ"ל. כי שמע וברוך שם שהוא עיקר באמונה הקדושה. על ידי זה נכללים בו יתברך. ומציירים האור למעלה בבחינת ברוך וכו' כ"ל. ואז על ידי זה נתברך הכלי המוחין שלו ונזדככים וזוכים לקבל עצות קדושות אמתיות ונתתקנים על ידי זה שזהו בחינת תיקון הברית שהוא תיקון המוחין כנ"ל:
h3{font-size:19px;margin-top:32px;color:#8b6914;border-left:3px solid #c8a96e;padding-left:10px}
Earlier paragraph 16
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [202] [203] [204] [205]
אות ז וזהו בחינת זמן קריאת שמע שצריכין לקרות קריאת שמע בעונתה דייקא. וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה וזמן קריאת שמע של יום הוא רק עד ג' שעות. כי כתיב (ישעיה מ"ה) יוצר אור ובואר חושך עושה שלום וכו'. ואיתא בכוונות שיצירה נקרא אור ובריאה שהוא למעלה יותר הוא בחינת חשך מחמת עומק המושג. מחמת שבריאה גבוה יורת ואין לנו השגה שם על כן נקרא בריאה חשך אצלינו. בחינת ובורא חשך אבל יצירה מושג לנו יותר על כן נקרא אור בחינת יוצר אור. וכשאין יכולין להשיג האור דהיינו בבחינת בריאה שהוא בחינת חשך עדיין האור בבחינת קמץ בחינת קמיץ וסתים. כי אין לנו בו שום תפיסה. ואחר כך כשיורד האור ונצטייר למטה בבחינת צירי. זה בחינת עיקר האור בחינת יוצר אור כנ"ל. כי ענין הנ"ל של בחינת קמץ וצירי דהיינו מה שהאור שלמעלה הוא בבחינת קמיץ וסתים. ולמטה נצטייר האור כנ"ל. זאת הבחינה הוא בכל העולמות ובכל המדריגו. כי אור העולם והמדריגה שלמעלה היא בבחינת קמיץ וסתים לגבי העולם והמריגה שלמטה ממנו. וכשרוצין להמשיך האור מ~ אותו העולם והמדריגה שלמעלה, לעולם ומדקיגה שתחתיו. צריכין לציירו לפי העולם שתחתיו. כי האור שבעולם הגבוה ממנו הוא בבחינת קמיץ וסתים נגדו. אף על פי ששם מקומו בעולם שלמעלה הוא מצוייר בבחינת ציור. ועל כן בריאה נגד יצירה הוא בבחינת חשך מחמת שאין משיגין ~ אותו האור שיש שם, שזהו בחינת קמיץ וסתים נגד יצירה. ועיקר חשכת לילה ממש נמשך מבחינת החשך הזה מבחינת האור שאין יכולין להשיגו שהוא בחינת קמץ וסתים. כי על חשכת לילה אנו מברכין ובורא חשך. כי משם נמשך החשך היינו כי הלילה קדמה ליום בסדר בריאה כמו שכתוב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בוקר. על כן בכניסת הלילה אז כשמתחיל האור והשפע השייך ל~ אותו היום לירד ממקום שיורד, אז האור עדיין בלי ציור שצריך להצטייר בזה העולם. ומחמת זה אין יכולין ל קבלו ולר~ אותו ומזה נמשך חשכת לילה. אבל ביום אז הוא עיקר כניסת המוחין, ואז נצטייר האור בבחינת הציור של האור השייך לזה העולם, ומזה מאיר היום. נמצא שחשכת לילה הוא עדיין בבחינת קודם הציור של האור שזה הוא בחינת קמיץ וסתים, ועל כן זמן קריאתש מע של לילה כל הלילה. כי עיקר קרישת שמע הוא לתקן כלי המוחין. לצייר האור לברכה. וזה נמשך כל הלילה. כי כל הלילה צריכין לצייר האור למעלה בבחינת ברכה כי בלילה האור עדיין בלי ציור השייך למטה כנ"ל. אבל ביום אין זמן קריאת שמע רק בתחלת היום בעת שמתחיל להאיר היום. דהיינו עד הנץ החמה לר' יהושע ולחכמים יותר קצת (ברכות ט'). היינו שאין זמן קריףאת שמע של יום כי אם בכניסתו שאז נכנס אור יום ומתחיל להצטייר למטה. אז צריכין לקרות קריאת שמע כדי לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שירד למטה כנ"ל. אבל אחר כך כשכבר נשלם אור יום לירד למטה. דהיינו אחר ג' שעות שכבר האיר היום בשלימות. אז אין זמן קריאת שמע כל. כי כבר נצטייר האור למטה ומאי דהוה הוה. ועל כן כבר עבר זמן קריאת שמע. כי עיקר קריאת שמע הוא לצייר האור קודם שנגמר לירד ולהצטייר למטה. שזהו כל הלילה שאז הוא בחינת חשך שנמיחשך מבחינת קמיץ מקודם הציור כנ"ל. וכן בכניסת היו. שאז מתחיל להאיר היום ועדין לא נגמר אור היום בשלימות. כנראה בחוש שאור יום הולך ואור עד איזה שעות על היום. כמו שכתוב (משלי ד') ואורח צדיקים כאור נוגה הול ואור וכו'. וכל אלו השעות דהיינו ג' שעות שהם זמן קריאתש מע אז עדיין האור של יום יורד ומצטייר. על כן אז הוא זמן קריאת שמע עדיין לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שנצטייר לגמרי למטה. אבל אחר כך שכבר נגמר להצטייר למטה. כבר עבר זמן קריאת שמע. כי מאי דהוה הוה כנ"ל:
Earlier pointed Hebrew field
וְזֶהוּ בְּחִינַת זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ דַּיְקָא וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה הוּא כָּל הַלַּיְלָה וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל יוֹם הוּא רַק עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כִּי כְּתִיב ( יְשַׁעְיָה מה) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וְכוּ' וְאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁיְּצִירָה נִקְרָא אוֹר וּבְרִיאָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה יוֹתֵר הוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ מֵחֲמַת עֹמֶק הַמֻּשָּג מֵחֲמַת שֶׁבְּרִיאָה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְאֵין לָנוּ הַשָּגָה שָׁם עַל-כֵּן נִקְרָא בְּרִיאָה חֹשֶׁךְ אֶצְלֵנוּ. בְּחִינַת וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ אֲבָל יְצִירָה מוּשָׂג לָנוּ יוֹתֵר עַל-כֵּן נִקְרָא אוֹר בְּחִינַת יוֹצֵר אוֹר וּכְשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַשִּיג הָאוֹר דְּהַיְנוּ בִּבְחִינַת בְּרִיאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ עֲדַיִן הָאוֹר בִּבְחִינַת קָמַץ בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים כִּי אֵין לָנוּ בּוֹ שׁוּם תְּפִיסָה וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיּוֹרֵד הָאוֹר וְנִצְטַיֵּר לְמַטָּה בִּבְחִינַת צֵירֵי זֶה בְּחִינַת עִקַּר הָאוֹר בְּחִינַת יוֹצֵר אוֹר כַּנַּ"ל כִּי עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁל בְּחִינַת קָמַץ וְצֵירֵי דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה הוּא בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים. וּלְמַטָּה נִצְטַיֵּר הָאוֹר כַּנַּ"ל זֹאת הַבְּחִינָה הוּא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּבְכָל הַמַּדְרֵגוֹת כִּי אוֹר הָעוֹלָם וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה הִיא בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים לְגַבֵּי הָעוֹלָם וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ. וּכְשֶׁרוֹצִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מֵאוֹתוֹ הָעוֹלָם וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה, לָעוֹלָם וּמַדְרֵגָה שֶׁתַּחְתָּיו צְרִיכִין לְצַיְּרוֹ לְפִי הָעוֹלָם שֶׁתַּחְתָּיו כִּי הָאוֹר שֶׁבָּעוֹלָם הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ הוּא בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים נֶגְדּוֹ אַף עַל-פִּי שֶׁשָּׁם בִּמְקוֹמוֹ בָּעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה הוּא מְצֻיָּר בִּבְחִינַת צִיּוּר וְעַל-כֵּן בְּרִיאָה נֶגֶד יְצִירָה הוּא בִּבְחִינַת חֹשֶׁךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין מַשִּיגִין אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁיֵּשׁ שָׁם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים נֶגֶד יְצִירָה וְעִקַּר חֶשְׁכַת לַיְלָה מַמָּשׁ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה מִבְּחִינַת הָאוֹר שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַשִּיגוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים כִּי עַל חֶשְׁכַת לַיְלָה אָנוּ מְבָרְכִין וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַחֹשֶׁךְ הַיְנוּ כִּי הַלַּיְלָה קָדְמָה לַיּוֹם בְּסֵדֶר בְּרִיאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בְּרֵאשִׁית א) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר עַל-כֵּן בִּכְנִיסַת הַלַּיְלָה אָז כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאוֹר וְהַשֶּׁפַע הַשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם לֵירֵד מִמָּקוֹם שֶׁיּוֹרֵד, אָז הָאוֹר עֲדַיִן בְּלִי צִיּוּר שֶׁצָּרִיךְ לְהִצְטַיֵּר בְּזֶה הָעוֹלָם וּמֵחֲמַת זֶה אֵין יְכוֹלִין לְקַבְּלוֹ וְלִרְאוֹתוֹ וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ חֶשְׁכַת לַיְלָה אֲבָל בַּיּוֹם אָז הוּא עִקַּר כְּנִיסַת הַמֹּחִין, וְאָז נִצְטַיֵּר הָאוֹר בִּבְחִינַת הַצִּיּוּר שֶׁל הָאוֹר הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הָעוֹלָם, וּמִזֶּה מֵאִיר הַיּוֹם נִמְצָא שֶׁחֶשְׁכַת לַיְלָה הוּא עֲדַיִן בִּבְחִינַת קֹדֶם הַצִּיּוּר שֶׁל הָאוֹר שֶׁזֶּה הוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים, וְעַל-כֵּן זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה כָּל הַלַּיְלָה כִּי עִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע הוּא לְתַקֵּן כְּלֵי הַמֹּחִין לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה וְזֶה נִמְשָׁךְ כָּל הַלַּיְלָה כִּי כָּל הַלַּיְלָה צְרִיכִין לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה כִּי בַּלַּיְלָה הָאוֹר עֲדַיִן בְּלִי צִיּוּר הַשַּׁיָּךְ לְמַטָּה כַּנַּ"ל אֲבָל בַּיּוֹם אֵין זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע רַק בִּתְחִלַּת הַיּוֹם בְּעֵת שֶׁמַּתְחִיל לְהָאִיר הַיּוֹם. דְּהַיְנוּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְלַחֲכָמִים יוֹתֵר קְצָת ( בְּרָכוֹת ט) הַיְנוּ שֶׁאֵין זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל יוֹם כִּי אִם בִּכְנִיסָתוֹ שֶׁאָז נִכְנָס אוֹר יוֹם וּמַתְחִיל לְהִצְטַיֵּר לְמַטָּה אָז צְרִיכִין לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה כַּנַּ"ל אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר נִשְׁלָם אוֹר יוֹם לֵירֵד לְמַטָּה דְּהַיְנוּ אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שֶׁכְּבָר הֵאִיר הַיּוֹם בִּשְׁלֵמוּת אָז אֵין זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כְּלָל כִּי כְּבָר נִצְטַיֵּר הָאוֹר לְמַטָּה וּמַאי דַּהֲוָה הֲוָה וְעַל-כֵּן כְּבָר עָבַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כִּי עִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע הוּא לְצַיֵּר הָאוֹר קֹדֶם שֶׁנִּגְמַר לֵירֵד וּלְהִצְטַיֵּר לְמַטָּה שֶׁזֶּהוּ כָּל הַלַּיְלָה שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת קָמִיץ מִקֹּדֶם הַצִּיּוּר כַּנַּ"ל וְכֵן בִּכְנִיסַת הַיּוֹם שֶׁאָז מַתְחִיל לְהָאִיר הַיּוֹם וַעֲדַיִן לֹא נִגְמַר אוֹר הַיּוֹם בִּשְׁלֵמוּת כַּנִּרְאֶה בַּחוּשׁ שֶׁאוֹר יוֹם הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת עַל הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( מִשְׁלֵי ד) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר וְכוּ' וְכָל אֵלּוּ הַשָּׁעוֹת דְּהַיְנוּ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שֶׁהֵם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע אָז עֲדַיִן הָאוֹר שֶׁל יוֹם יוֹרֵד וּמִצְטַיֵּר עַל-כֵּן אָז הוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע עֲדַיִן לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה קֹדֶם שֶׁנִּצְטַיֵּר לְגַמְרֵי לְמַטָּה אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁכְּבָר נִגְמַר לְהִצְטַיֵּר לְמַטָּה כְּבָר עָבַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כִּי מַאי דַּהֲוָה הֲוָה כַּנַּ"ל:
p{text-indent:28px;margin:10px 0;text-align:justify}
Earlier paragraph 18
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [207]
אות ח וזהו הקורא מכאן ואליך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה היינו אף על פי שאין לו שכר קריאת שמע בעונותה. על כל פנים שכר עסק התורה אינו מפסיד כמו שאמרו רז"ל (שם). היינו אף על פי שהתיקון של קריאת שמע כבר עבר. דהיינו לצייר האור למעלה קודם שירד למטה כדי שיהיה מובטח שהאור יצויר בבחינת ברכה כנ"ל. זה נעשה על ידי קריאת שמע כנ"ל. אבל על כל פנים כקרוא בתורה לא הפסיד. היינו שאחר זמן קריאת שמע שאז כבר נצטייר האור אז כשקורא את שמע הוא רק כמו קורא בתורה ממש. היינו כמו מי שקורא ועוסק בתורה. שיש בזה שני כחו זכה נעשה סם חיים לא זכה וכו'. כפי מה שזוכה לצייר האור לפי בחינת הכלים שלו כמו כן נעשה עכשיו על ידי קריאת שמע שלא בעונתה שהוא רק כקורא בתורה. שצריך זכיר שיצטייר האור לברכה אבל הקורא קריאת שמע בעונתה מרוויח הרבה מאד שזוכה לצייר אור למעלה קודם שירד למטה. שעל ידי זה נצטייר האור מלמעלה בבחינת ברכה עד שאין הכלים פגומים של זה העולם יכולים לקלקו כנ"ל שזהו יסוד כל התורה כולה. כי על ידי זה זוכה לקבל תמיד אור התוה בבחינת ברכה. על ידי שכבר תיקון כלי המוחין על ידי הקריאת שמע על ידי שירד האור מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל. ועל כן קבעו ברכת יוצר המאורות בקריאת שמע. כי עיקר קריאת שמע הוא בחינת ציור האור שמשם כל המאורות כ"ל:
p.no-indent{text-indent:0}
Earlier paragraph 20
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [209] [210] [211] [212]
אות ט ועל כן זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד שלש שעות. כנגד תלת מוחין שהם בחינת הכלים שבהם נצטייר האור כנ"ל. ועל כן כשנמשך אור יום להצטייר למטה נמשך הציור ג' שעות כנגד ג' מוחין שעל ידים הציור כנ"ל. ועל כן כל ~ אותן ג' שעות אז הוא זמן קריאת שמע של שחרית כדי לזכות על ידי הקריאת שמע לצייר האור למעלה בבחינת ברכה. כדי לתקן על ידי זה כלי המוחין. עד שיהיה האור נמשך ונצטייר תמיד בבחינת ברכה כנ"ל. וזה בחינת קדושה משולשת שאומרים בברכת יוצר יוצר אור. קדושה משולשת היא כנגד תלת מוחין חב"ד כידוע. כי המוח נקרא קדש. ועל ידי קדושה משולת מקדשין התלת מוחין שיהיה בבחינת תיקון הברית שנקרא קדושה. כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה פרק כ"ה) ועל ידי זה זוכין לצייר האור לברכה. שזהו בחינת קריאת שמע כנ"ל. וזהו בחינת לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. מקומו דא כתר כידוע. וכמובא בדברי רבינו ז"ל בהתורה אמצעיתא דעלמא וכו' (בסימן כ"ד). כי אנו ממשיכין האור משרשו העליון ממקום שהוא קמיץ וסתים. ולצירו שם מיד בבחינת ברכה בג' בחינות הציור שצריכין לציירו על ידי השלש מוחין שזהו בחינת שלש קדושות כנ"ל. כי עיקר הציור בג' העולמות שהם בריאה יצירה עשיה. כי אצילות שם עיקר בחינת קמיץ וסתים ושם נאמר לא יגורך רע. כי אין להקליפות אחיזה שם כלל. כי שם כולו אלקות גמור. כי תמן איהו וגרמוי חד בהון וכו' כידוע ועל כן אין שייך שם ציור האור לפי הכלי כלל. רק כשמתחיל האור לירד לבריאה יצירה עשיה שם מצטייר האור כי עיקר התחלת הציור הוא מבריאה שהיא בחינת בינה דמקננא בכרסיא שהיא בריאה כידוע. ובינה היא בחינת נקודת צירי כידוע. אבל אף על פי שהאור הוא בבחינת ציור בעולם הבריאה. אף על פי כן כנגד עולם היצירה הוא בבחינת קמיץ וסתים. בחינת חשך שאין בו שום תפיסה. שזהו בחינת ובורא חשך כנ"ל. וכשיורד לי צירה שם מצטייר יותר בבחינת אור. עד שיורד ובא למטה בעולם העשיה ששם גמר הציור. נמצא שעיקר הציור הוא בגף עולמות בריאה יצירה עשיה. כי הציור הוא בג' בחינת. בחינת אור מים רקיע כידוע. וכנגד כל זה הם בחינת השלש שעות ראשונות של היו שהם זמן קריאת שמע. כי בהם נצטייר האור. כי הם שלש שעות כנגד כל השלש בחינת הנ"ל. וגם למטה צריכין שיצטייר האור בג' בחינות שהם מקום וציור זמן כמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (סימן ס"ו). ועל כן הם שלש שעות כנ"ל. וזהו שאנו מבקשין הושענות. הושענא שלש שעות. שלש שעות דייקא. כי בהם צריכין ישועה גדולה כדי לצייר האור לברכה כנ"ל:
Earlier pointed Hebrew field
וְעַל-כֵּן זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית נִמְשָׁךְ עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. כְּנֶגֶד תְּלַת מֹחִין שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכֵּלִים שֶׁבָּהֶם נִצְטַיֵּר הָאוֹר כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ אוֹר יוֹם לְהִצְטַיֵּר לְמַטָּה נִמְשָׁךְ הַצִּיּוּר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה מֹחִין שֶׁעַל יָדָם הַצִּיּוּר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כָּל אוֹתָן שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת אָז הוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי הַקְּרִיאַת שְׁמַע לְצַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה כְּדֵי לְתַקֵּן עַל-יְדֵי זֶה כְּלֵי הַמֹּחִין עַד שֶׁיִּהְיֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ וְנִצְטַיֵּר תָּמִיד בִּבְחִינַת בְּרָכָה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת שֶׁאוֹמְרִים בְּבִרְכַּת יוֹצֵר אוֹר קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת הִיא כְּנֶגֶד תְּלַת מֹחִין, חָכְמָה בִּינָה דָּעַת, כַּיָּדוּעַ כִּי הַמֹּחַ נִקְרָא קֹדֶשׁ וְעַל-יְדֵי קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת מְקַדְּשִׁין הַתְּלַת מֹחִין שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁנִּקְרָא קְדֻשָּׁה כִּי כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה ( וַיִּקְרָא רַבָּה פֶּרֶק כה) וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת 'לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ' מְקוֹמוֹ דָּא כֶּתֶר כַּיָּדוּעַ וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה אֶמְצָעִיתָא דְּעָלְמָא וְכוּ' ( בְּסִימָן כד) כִּי אָנוּ מַמְשִׁיכִין הָאוֹר מִשָּׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן מִמָּקוֹם שֶׁהוּא קָמִיץ וְסָתִים וּלְצַיְּרוֹ שָׁם מִיָּד בִּבְחִינַת בְּרָכָה בְּשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַצִּיּוּר שֶׁצְּרִיכִין לְצַיְּרוֹ עַל -יְדֵי הַשְּׁלֹשָׁה מֹחִין שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת כַּנַּ"ל כִּי עִקַּר הַצִּיּוּר בִּשְׁלשָׁה הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה כִּי אֲצִילוּת שָׁם עִקַּר בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים וְשָׁם נֶאֱמַר לֹא יְגוּרְךָ רָע כִּי אֵין לְהַקְּלִפּוֹת אֲחִיזָה שָׁם כְּלָל כִּי שָׁם כֻּלּוֹ אֱלֹקוּת גָּמוּר כִּי תַּמָּן אִיהוּ וְגַרְמוֹי חַד בְּהוֹן וְכוּ' כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן אֵין שַׁיָּךְ שָׁם צִיּוּר הָאוֹר לְפִי הַכְּלִי כְּלָל רַק כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאוֹר לֵירֵד לַבְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה, שָׁם מִצְטַיֵּר הָאוֹר כִּי עִקַּר הַתְחָלַת הַצִּיּוּר הוּא מִבְּרִיאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת בִּינָה דִּמְקַנְנָא בְּכָרְסַיָא שֶׁהִיא בְּרִיאָה כַּיָּדוּעַ וּבִינָה הִיא בְּחִינַת נְקֻדַּת צֵירֵי כַּיָּדוּעַ אֲבָל אַף -עַל-פִּי שֶׁהָאוֹר הוּא בִּבְחִינַת צִיּוּר בָּעוֹלָם הַבְּרִיאָה אַף-עַל-פִּי -כֵן כְּנֶגֶד עוֹלַם הַיְצִירָה הוּא בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים בְּחִינַת חֹשֶׁךְ שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם תְּפִיסָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁיּוֹרֵד לַיְצִירָה שָׁם מִצְטַיֵּר יוֹתֵר בִּבְחִינַת אוֹר עַד שֶׁיּוֹרֵד וּבָא לְמַטָּה בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה שֶׁשָּׁם גְּמַר הַצִּיּוּר נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַצִּיּוּר הוּא בִּשְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה כִּי הַצִּיּוּר הוּא בִּשְׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת בְּחִינַת אוֹר, מַיִם, רָקִיעַ, כַּיָּדוּעַ וּכְנֶגֶד כָּל זֶה הֵם בְּחִינַת הַשָּׁלשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֶׁהֵם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כִּי בָּהֶם נִצְטַיֵּר הָאוֹר כִּי הֵם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כְּנֶגֶד כָּל הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל וְגַם לְמַטָּה צְרִיכִין שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר בִּשְׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר זְמַן כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר ( סִימָן סו) וְעַל-כֵּן הֵם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין הוֹשַׁעְנוֹת הוֹשַׁעְנָא שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת דַּיְקָא כִּי בָּהֶם צְרִיכִין יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָ
.key-term{color:#6b1d1d;font-weight:600}
Earlier paragraph 22
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [213] [214] [215] [216] [217] [218] [219]
אות י וזה בחינת עסק התורה של השם יתברך. שהוא עוסק בתורה בשלש שעות הראשונות של היום כמו שאמרו רז"ל (בעבודה זרה ד' ד'). ולכאורה תמוה הענין מאד איך שייך אצלו יתברך עסק התורה. הלא כל התורה מאתו תצא. והוא יתברך יודע כל התורה בידיעה אחת ברגע אחת. אך כל זה הוא בחינת הנ"ל כי מצד רחמיו המרובים על ישראל על כן הוא יתברך בעצמו עוסק בתורה ג' שעות כדי להמשיך אור התורה בבחינת ציור לטובה ולברכה מלמעלה קודם שירד למטה. וזהו בחינת עסק בתורה של השם יתברך. כמו שלמטה צריכים לעסוק בתורה. כי לסרר הדין וההלכה. כי מקודם הבירור עדיין האור התורה קמיץ וסתים מנו. וכפי מה שזוכה לברר הדין כן מצייר האור לפי בחינתו. כמו כן השם יתברך בעצמו כביכול עוסק בתורה לטובת ישראל. לברר ולצייר אור העליון מאד. שהוא בחינת קמיץ וסתים מכל העולמו. והקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתרוה ג' שעות ומצייר האור לברכה. ועל כן צריך משך זמן דייקא. כי הציור הוא בזמן דוקא. כי מעלה מהזמן אין משיגין הציור. ועל כן נמשך הזמן ג' שעות ראשונות דייקא. כי אלו הג' שעות ראשונות של היום הם זמן קריאת שמע. שבהם מציירין ישראל האור לברכה למעלה קודם שירד למטה על ידי מצות קריאת שמע בעונתה כנ"ל. ועל כן גם הקדוש ברוך הוא יושב אז ועוסק בתורה. כדי לצייר האור לברכה ולטובה קודם שירד למטה כדי שיהיה בנקל להם לי שראל לצייר האור לברכה גם כשירד למטה. וזה בחינת אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו'. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. היינו, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים שהם מציירין האור שלמעלה להיפך שמשם נמשכין עצות רעות של רשעים והדרך של החטאים וכו'. כי זהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות בחינת (הושע י"ד) ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. וצריכין לשמור מזה מאד. לבלי לילךם בדרך עצתם שמהפכין האמת. ופוגמין באור התורה על ידי כליהם הרעים והפגומים שעל ידי זה נתהפך להם אור התורה לעצות רעות בחינת עצת רשעים. כי לא זכה וכו' כנ"ל. וזהו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו וכו'. שצריך האדם שיהיה כל חפצו ומגמת נפשו לזכות לתורת ה'. שיצטייר האור לטובה ולברכה כפי האמת כרצונו יתברך באמת. שזהו בחינת תורת ה' מה שהשם יתברך בעצמו עוסק בתורה ומצייר האור לטובה ולברכה. וזהו ובתורתו יהגה בתחלה היא תורת ה' ואחר כך נעשית תורתו כמו שאמרו רז"ל (קידושין ל"ב). דהיינו שיהיה נעשה תורתו מתורת ה'. דהיינו שאפילו כשנעשית תורתו, דהיינו כשהוא מצייר האור למטה, יהיה תורתו נעשית מתורת ה'. שיהיה הציור של תורתו כמו הציור של תורת ה' שהוא בחינת עסק התורה של הקדוש ברוך הוא בעצמו. שהוא יתברך בעצמו מצייר האור בוודאי לטובה ולברכה כנ"ל. וזהו שסיים והיה כעץ שתול וכו' וכל אשר יעשה יצליח. כי יזכה שיצטייר האור תמיד לברכה. ועל כן כל אשר יעשה יצליח בוודאילא כן הרשעים וכו'. כי הם מציירי האור להיפך וכו' כנ"ל. וזהו כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. דרך דייקא. בחינת ישראים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. שזהו בחינת ושמתן זכה נעשית לו סם חיים וכו'. שזהו בחינת הנ"ל כפי מה שמצייר האור כפי מה שזוכה לתקן כלי המוחין שלו על ידי אמונה ותיקון הברית כנ"ל. וזה שאנו מבקשין קודם קריאת שמע והאר עיניו בתורתך שנזכה שיאיר עינינו בתורתו. שנזכה לכוון האמת תמיד להוציא מכל לימודי התורה הקדושה עצות ודרכים ישרים לעבודתו יתברך, ולא יצטייר אור התורה אצלינו להיפך ח"ו בבחית לא זכה וכו'. וזהו והאר עיניו, עיניו דייקא. כי העיקר תלוי בתיקון העינים שהם בחינת שבעים פנים לתורה שזוכין כפי מה שמשברין תאוות ניאוף התלוי בעינים שהיא תאוה רעה שכולל הרע של כל השבעים אומין כמבאור בהתורה הנ"ל. ועל כן עיקר הבקשה שנזכה לתיקון העינים לשבר תאוה הנ"ל ולשכות לשבעים פנים של תרוה בחינת והאר עיניו בתורתך כנ"ל. וזה שאומרים קודם קריאת שמע של ערבית ונשמח בדברי תורתך וכו' כי הם חיינו וכו'. חיינו דייקא. בחינת כי היא חייך וכו'. היינו שאנו רוצים לקבל התורה בבחינת חיים, בבחינת זכה נעשית לו סם חיים ולא להיפך ח"ו. כי אנו עוסקים עכשיו לומר קריאת שמע וליחד שמך ולכלול באחדותך, שעל ידי זה נזכה שיצטייר האור למעלה בבחינת ברכה וחיים וכו' כנ"ל עד שנזכה לקבלו גם למטה בבחינת ברכה, בבחינת זה נעשית לתו סם חיים כנ"ל:
Earlier pointed Hebrew field
וְזֶה בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בַּעֲבוֹדָה זָרָה דַּף ד) וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הָעִנְיָן מְאֹד אֵיךְ שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ עֵסֶק הַתּוֹרָה הֲלֹא כָּל הַתּוֹרָה מֵאִתּוֹ תֵּצֵא. וְהוּא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ כָּל הַתּוֹרָה בִּידִיעָה אַחַת בְּרֶגַע אַחַת אַךְ כָּל זֶה הוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל כִּי מִצַּד רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים עַל יִשְׂרָאֵל עַל -כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת צִיּוּר לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה מִלְּמַעְלָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה וְזֶהוּ בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁלְּמַטָּה צְרִיכִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְבָרֵר הַדִּין וְהַהֲלָכָה כִּי מִקֹּדֶם הַבֵּרוּר עֲדַיִן הָאוֹר הַתּוֹרָה קָמִיץ וְסָתִים מִמֶּנּוּ וּכְפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְבָרֵר הַדִּין כֵּן מְצַיֵּר הָאוֹר לְפִי בְּחִינָתוֹ כְּמוֹ כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל לְבָרֵר וּלְצַיֵּר אוֹר הָעֶלְיוֹן מְאֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וּמְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ מֶשֶׁךְ זְמַן דַּיְקָא כִּי הַצִּיּוּר הוּא בִּזְמַן דַּוְקָא. כִּי לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן אֵין מַשִּיגִין הַצִּיּוּר וְעַל-כֵּן נִמְשָׁךְ הַזְּמַן שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת דַּיְקָא כִּי אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם הֵם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁבָּהֶם מְצַיְּרִין יִשְׂרָאֵל הָאוֹר לִבְרָכָה לְמַעְלָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה עַל-יְדֵי מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב אָז וְעוֹסֵק בְּתוֹרָה כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה וּלְטוֹבָה קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּנָקֵל לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה גַּם כְּשֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה: וְזֶה בְּחִינַת אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וְכוּ' כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה הַיְנוּ, אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים שֶׁהֵם מְצַיְּרִין הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה לְהֵפֶךְ שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין עֵצוֹת רָעוֹת שֶׁל רְשָׁעִים וְהַדֶּרֶךְ שֶׁל הַחַטָּאִים וְכוּ' כִּי זֶהוּ בְּחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת בְּחִינַת ( הוֹשֵׁעַ יד) יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם וּצְרִיכִין לִשְׁמֹר מִזֶּה מְאֹד לִבְלִי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם שֶׁמְּהַפְּכִין הָאֱמֶת וּפוֹגְמִין בְּאוֹר הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי כְּלֵיהֶם הָרָעִים וְהַפְּגוּמִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְהַפֵּךְ לָהֶם אוֹר הַתּוֹרָה לְעֵצוֹת רָעוֹת בְּחִינַת עֲצַת רְשָׁעִים כִּי לֹא זָכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶהוּ כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ וְכוּ' שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה כָּל חֶפְצוֹ וּמְגַמַּת נַפְשׁוֹ לִזְכּוֹת לְתוֹרַת ה', שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה כְּפִי הָאֱמֶת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹרַת ה' מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְצַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה וְזֶהוּ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, בַּתְּחִלָּה הִיא תּוֹרַת ה' וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֵׂית תּוֹרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( קִדּוּשִׁין לב) דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה תּוֹרָתוֹ מִתּוֹרַת ה' דְּהַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁנַּעֲשֵׂית תּוֹרָתוֹ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא מְצַיֵּר הָאוֹר לְמַטָּה, יִהְיֶה תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית מִתּוֹרַת ה' שֶׁיִּהְיֶה הַצִּיּוּר שֶׁל תּוֹרָתוֹ כְּמוֹ הַצִּיּוּר שֶׁל תּוֹרַת ה' שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְצַיֵּר הָאוֹר בְּוַדַּאי לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל וְכוּ' וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ כִּי יִזְכֶּה שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר תָּמִיד לִבְרָכָה. וְעַל-כֵּן כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ בְּוַדַּאי לֹא כֵן הָרְשָׁעִים וְכוּ'. כִּי הֵם מְצַיְּרִין הָאוֹר לְהֵפֶךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶהוּ כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד דֶּרֶךְ דַּיְקָא בְּחִינַת יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְשַׂמְתֶּם זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינָה הַנַּ"ל כְּפִי מַה שֶּׁמְצַיֵּר הָאוֹר כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ עַל -יְדֵי אֱמוּנָה וְתִקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיָּאִיר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לְכַוֵּן הָאֱמֶת תָּמִיד לְהוֹצִיא מִכָּל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עֵצוֹת וּדְרָכִים יְשָׁרִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִצְטַיֵּר אוֹר הַתּוֹרָה אֶצְלֵנוּ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ'. וְזֶהוּ וְהָאֵר עֵינֵינוּ, עֵינֵינוּ דַּיְקָא כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בְּתִקּוּן הָעֵינַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה שֶׁזּוֹכִין כְּפִי מַה שֶּׁמְּשַׁבְּרִין תַּאֲוַת נִיאוּף הַתָּלוּי בָּעֵינַיִם שֶׁהִיא תַּאֲוָה רָעָה שֶׁכּוֹלֵל הָרַע שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִים אֻמִּין כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְעַל -כֵּן עִקַּר הַבַּקָּשָׁה שֶׁנִּזְכֶּה לְתִקּוּן הָעֵינַיִם לְשַׁבֵּר תַּאֲוָה הַנַּ"ל וְלִזְכּוֹת לְשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה בְּחִינַת וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וְכוּ' כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְכוּ' חַיֵּינוּ דַּיְקָא בְּחִינַת כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁאָנוּ רוֹצִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת חַיִּים, בִּבְחִינַת זָכָה נַעֲשֵיֹת לוֹ סַם חַיִּים וְלֹא לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם כִּי אָנוּ עוֹסְקִים עַכְשָׁיו לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע וּלְיַחֵד שִׁמְךָ וְלִכְלֹל בְּאַחְדוּתְךָ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה וְחַיִּים וְכוּ' כַּנַּ"ל עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבְּלוֹ גַּם לְמַטָּה בִּבְחִינַת בְּרָכָה, בִּבְחִינַת זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים כַּנַּ"ל: ~ או
.bold-concept{font-weight:bold;color:#1a3c5e}
Earlier paragraph 24
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [220] [221]
אות יא וזה בחינת ותן טל ומטר לברכה. שזה זוכין על ידי אמונה על ידי קריאת שמע. כמו שכתוב בקריאת שמע השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטה וכו' היינו כשפוגמין באמונה אין מציירין האור לברכה, ומשם נמשכין כל הקללות ח"ו שנתקללה האדמה בעבור האדם שפגמה באמונה כמו שאמרו רז"ל. ואז נעצר המטר כי אין הגשמים יורדין אלא בזכות האמונה כמו שאמרו רז"ל (תענית ח') שעל ידי זה נצטייר האור לברכה, בחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה. וזה בחינת הזכרת גשמים ושאלת גשמים ובין ההזכרה והשאלה נמשך השמך זמן. כי מתחילין לזכור הגשמים בשמיני עצרת והשאלה היא ס' יום אחר התקופה. כי בתחלה מזכירין הגשמים לבד ואין מבקשין עליהם. ואז ממשיכין אור השפע של בחינת הגשמים בבחינת קמיץ וסתים שזהו בחינת הזכרה שמזכירין רק גבורותיו שהוא יתברך יכול להוריד גשמים. אבל אין מציירין עדיין האור שיוכל לירד למטה. כי אין מבקשין עדיין עליהם שירדו ויצטיירו עד השאלה. שאז מבקשין שירדו הגשמים, דהיינו שיצטייר האור למטה בבחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה. ועל כן נמשך זמן בין ההזכרה והשאלה כי ציור האור צריך המשך זמן כנ"ל. וזה בחינת ס' יום אחר התקופה שאז השאלה כנגד ס' ~ אותיות שבברכת כהנים שעל ידי זה נצטייר האור לברכה כדלקמן:
Earlier pointed Hebrew field
וְזֶה בְּחִינַת וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנָה עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּקְרִיאַת שְׁמַע הִשָּׁמְרוּ לָכֶם וְכוּ' וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְכוּ' וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְכוּ' הַיְנוּ כְּשֶׁפּוֹגְמִין בָּאֱמוּנָה אֵין מְצַיְּרִין הָאוֹר לִבְרָכָה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַקְּלָלוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁנִּתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם שֶׁפָּגְמָה בֶּאֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָז נֶעֱצָר הַמָּטָר כִּי אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( תַּעֲנִית ח) שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצְטַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה, בְּחִינַת גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, בְּחִינַת וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה וְזֶה בְּחִינַת הַזְכָּרַת גְּשָׁמִים וּשְׁאֵלַת גְּשָׁמִים וּבֵין הַהַזְכָּרָה וְהַשְּׁאֵלָה נִמְשָׁךְ הֶמְשֵׁךְ זְמַן כִּי מַתְחִילִין לִזְכֹּר הַגְּשָׁמִים בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְהַשְּׁאֵלָה הִיא שִׁשִּׁים יוֹם אַחַר הַתְּקוּפָה כִּי בַּתְּחִלָּה מַזְכִּירִין הַגְּשָׁמִים לְבַד וְאֵין מְבַקְּשִׁין עֲלֵיהֶם וְאָז מַמְשִׁיכִין אוֹר הַשֶּׁפַע שֶׁל בְּחִינַת הַגְּשָׁמִים בִּבְחִינַת קָמִיץ וְסָתִים שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַזְכָּרָה שֶׁמַּזְכִּירִין רַק גְּבוּרוֹתָיו שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְהוֹרִיד גְּשָׁמִים אֲבָל אֵין מְצַיְּרִין עֲדַיִן הָאוֹר שֶׁיּוּכַל לֵירֵד לְמַטָּה כִּי אֵין מְבַקְּשִׁין עֲדַיִן עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ וְיִצְטַיְּרוּ עַד הַשְּׁאֵלָה שֶׁאָז מְבַקְּשִׁין שֶׁיֵּרְדוּ הַגְּשָׁמִים, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּצְטַיֵּר הָאוֹר לְמַטָּה בִּבְחִינַת גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, בְּחִינַת וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה וְעַל-כֵּן נִמְשָׁךְ זְמַן בֵּין הַהַזְכָּרָה וְהַשְּׁאֵלָה כִּי צִיּוּר הָאוֹר צָרִיךְ הֶמְשֵׁךְ זְמַן כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת שִׁשִּׁים יוֹם אַחַר הַתְּקוּפָה שֶׁאָז הַשְּׁאֵלָה כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּ
.transliteration{font-style:italic;color:#555}
Earlier paragraph 26
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [222] [223] [224] [225]
אות יב וזהו בחינת עשרה בטבת. בחינת הג' צרות שאירעו בטבת שחושב שם בהסליחות שמת עזרא הסופר ונכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והתחיל חורבן בית המקדש. כי כולם הם בחינה אחת, בחינת פגם הנ"ל. כהיינו שקשה לצייר האור לברכה מחמת הג' צרות הנ"ל. כי מת עזרא הסופר שהיה כותב ספר תורה. והוא הגודל קדושתו היה כותב הספר תורה בקדושה גדולה והיה מצייר האור לברכה בודאי. ועכשיו מי יקום בעדנו. ואיך מוצאין סופר כזה שיכתוב ויצייר לנו ~ אותיות התורה הקדושה בבחינת ברכה. עד שכל העוסקים בספר תורה כזאת יאיר עיניהם בהתורה. ובנקל יציירו האור לברכה. כי כבר נצטייר לטובה על ידי הסופר ההגון. ולא די שאבדנו סופר כזה שהוא עזרא הסופר שהיה מצייר בכתיבתו ה~ אותיות של התורה לברכה, אף גם בעוונותינו הרבים נכתבה התורה יוונית. שהוא ההיפך ממש מכתיבת ספר תורה של עזרא הסופר מהיפך אל היפך. כי הם בודאי מציירים אור התורה להיפך על ידי כתיבתם והעתקתם. שמזה נמשך כל האפיקורסות והכפירות של המחקרים והפללוסופים שמהפכים דברי אלהים חיים. ומהפכים דברי התורה הקדושה לאפיקורסות וכפירות שלהם רחמנא ליצלן. ועל כן הם רוצים לחנך את הבנים בלימוד מקרא לבד. בלי פירוש רז"ל שבגמרא ומדרשים ואגדות. כי הם רוצים לצייר ח"ו אור התורה כפי כליהם הרעות. כפי מוחיהם הפגומים והמקולקלים מאד מאד על ידי ריבוי תאוות ניאוף שהם משוקעים בה מאד כמפורסם וכאשר הם יודעים בעצמם ועל כן אינם רוצים שיעסקו בניהם בגמרא ומדרשים של רז"ל שכבר התחילו לצייר אור התורה קצת ולפרשה לטובה. וזה בחינת חורבן בית המקדש. כי בבית המקדש היו כהנים עוסקים בעבודתם. ועל ידי זה היו ממשיכין כל ההשפעות והברכות. כי היו מציירים האור לברכה. כי הכהנים הם מבחינת קמץ בחינת וקמץ הכהן. ויש להם כח על ידי עבודתם להמשיך האור מבחינת קמץ לצירי לציירו בבחינת ברכה, שזהו בחינת ברכת כהנים שמסרה התורה להם לברך את ישראל. כי הם יכולים להמשיך האור מקמץ לצירי לציירו לברכה כנ"ל. וכמבואר מזה לעיל בהלכות ברכת התורה ובהלכות פסח עיין שם:
Earlier pointed Hebrew field
וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת בְּחִינַת הַשָּׁלֹשׁ צָרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּטֵבֵת שֶׁחוֹשֵׁב שָׁם בְּהַסְּלִיחוֹת שֶׁמֵּת עֶזְרָא הַסּוֹפֵר וְנִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית בִּימֵי תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ וְהִתְחִיל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינָה אַחַת, בְּחִינַת פְּגָם הַנַּ"ל הַיְנוּ שֶׁקָּשֶׁה לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה מֵחֲמַת הַשָּׁלֹשׁ צָרוֹת הַנַּ"ל כִּי מֵת עֶזְרָא הַסּוֹפֵר שֶׁהָיָה כּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה וְהוּא לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ הָיָה כּוֹתֵב הַסֵּפֶר תּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְהָיָה מְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה בְּוַדַּאי. וְעַכְשָׁיו מִי יָקוּם בַּעֲדֵנוּ וְאֵיךְ מוֹצְאִין סוֹפֵר כָּזֶה שֶׁיִּכְתֹּב וִיצַיֵּר לָנוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּבְחִינַת בְּרָכָה עַד שֶׁכָּל הָעוֹסְקִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה כָּזֹאת יָאִיר עֵינֵיהֶם בְּהַתּוֹרָה וּבְנָקֵל יְצַיְּרוּ הָאוֹר לִבְרָכָה כִּי כְּבָר נִצְטַיֵּר לְטוֹבָה עַל-יְדֵי הַסּוֹפֵר הֶהָגוּן וְלֹא דַּי שֶׁאִבַּדְנוּ סוֹפֵר כָּזֶה שֶׁהוּא עֶזְרָא הַסּוֹפֵר שֶׁהָיָה מְצַיֵּר בִּכְתִיבָתוֹ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה לִבְרָכָה, אַף גַּם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִכְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁל עֶזְרָא הַסּוֹפֵר מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ כִּי הֵם בְּוַדַּאי מְצַיְּרִים אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ עַל-יְדֵי כְּתִיבָתָם וְהַעְתָּקָתָם שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַכְּפִירוּת שֶׁל הַמְחַקְּרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁמְּהַפְּכִים דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמְהַפְּכִים דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְאֶפִּיקוֹרְסוּת וּכְפִירוֹת שֶׁלָּהֶם רַחֲמָנָא לִצְלַן וְעַל-כֵּן הֵם רוֹצִים לְחַנֵּךְ אֶת הַבָּנִים בְּלִמּוּד מִקְרָא לְבָד בְּלִי פֵּרוּשׁ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבַּגְּמָרָא וּמִדְרָשִׁים וְאַגָּדוֹת כִּי הֵם רוֹצִים לְצַיֵּר חַס וְשָׁלוֹם אוֹר הַתּוֹרָה כְּפִי כְּלֵיהֶם הָרָעוֹת כְּפִי מֹחֵיהֶם הַפְּגוּמִים וְהַמְקֻלְקָלִים מְאֹד מְאֹד עַל-יְדֵי רִבּוּי תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים בָּהּ מְאֹד כַּמְפֻרְסָם וְכַאֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם וְעַל-כֵּן אֵינָם רוֹצִים שֶׁיַּעַסְקוּ בְּנֵיהֶם בַּגְּמָרָא וּמִדְרָשִׁים שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ לְצַיֵּר אוֹר הַתּוֹרָה קְצָת וּלְפָרְשָׁהּ לְטוֹבָה וְזֶה בְּחִינַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ כֹּהֲנִים עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָתָם וְעַל -יְדֵי זֶה הָיוּ מַמְשִׁיכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת כִּי הָיוּ מְצַיְּרִים הָאוֹר לִבְרָכָה כִּי הַכֹּהֲנִים הֵם מִבְּחִינַת קָמַץ בְּחִינַת וְקָמַץ הַכֹּהֵן וְיֵשׁ לָהֶם כֹּחַ עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתָם לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִבְּחִינַת קָמַץ לְצֵירֵי לְצַיְּרוֹ בִּבְחִינַת בְּרָכָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁמָּסְרָה הַתּוֹרָה לָהֶם לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי הֵם יְכוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִקָּמַץ לְצֵירֵי לְצַיְּרוֹ לִבְרָכָה כַּנַּ"ל. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה לְעֵיל בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹת פֶּסַח עַיֵּן שָׁם: ~ או
.source{font-size:.88em;color:#888}
Earlier paragraph 28
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [226] [228] [229] [231] [232] [233] [234]
אות יג וזה בחינת קרבונת שאומרים קודם התפלה. ואז אומרים קריאת שמע. וזה בחינת מה שצריכין לר~ אות ולהשתדל להתקרב לצדיק הגדול ביותר מאד וכל מה שהוא חולה בנפשו ופגום יורת ויותר הוא צריך צדיק גדול יותר שיוכל לתקן גם נפשו הפגומה מאד. כמבואר מזה בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל'). היינו על פי המבואר למעלה כי הצדיק צריך אומנות גדולה וחכמה יתירה לתקן נפשות הפגומים כי אי אפשר לומר להם תורה בפשיטות כפי מה שהם צריכים. מחמת שכליהם פוגמים מאד. וכל מה שיאמר להם יהיה נפגם ונתקלקל אצלם על ידי כליהם הפגומים על ידי פגם הברית שלהם. כי אין יכולין לתפוס דיבורי של הצדיק. כי אם כפי תיקון הברית שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לתפוס ולקבל אור התורה והאמת של הצדיק. ומאחר שכליהם פגומים מאד אם כן מאין יבא עזרם. על כן צריך הצדיק לתחבולות רבות מאד להמשיך אור התורה והעצות הקדושות בדרך נפלא ונורא מאד. עד שיגיע לאזנם עד שיבינו פשיטות העצה באמת לאמתוט איך לצאת מאפילה לאורה.וכל זה הוא בחינת הנ"ל היינו שהצדיק בגודל קדושתו ותוקף מעלתו הרמה למעלה למעלה. במקום שאין יד שכל אנושי מגיע לשם. זה הצדיק יכול לצייר האור גם למעלה למעלה במקום שאין יד הקליפות והסטרא אחרא שולטין שם ואזי יכול להמשיך האור מתוקן ומצוייר לטובה למטה עד שלא יוכלו פגם כליהם לקלקל האור ולציירו להיפך. אדרבה זה האור המתוקן והמצוייר לטובה יתקן ויזכך כליהם. כי יזכו על ידי האור הזה לתיקון הברית שהוא בחינת תיקון הכלים של האור שהם בחינת המוחין כנ"ל והעיקר אם יזכו להאמין בו באמונה שלימה שעל ידי זה הם נכללין בו ומקבלים ממנו האור כפי מה שציירו הוא מלמעלה עד למטה למטה לטובה ולברכה. כי כבר מבואר לעיל קצת שמה שהוא בחינת קמיץ וסתים למטה, למעלה במדריגה הגבוה יורת הוא בבחינת צירי בבחינת ציור וכו' כנ"ל. ועל כן הצדיק שהוא גבוה מאד במדריגה גבוה מאד הוא יכול לצייר כל האורות שלמעלה במקומותיהם העליונים שנחשבים אצלינו לבחינת קמיץ וסתים כי מדריגתו גבוה מאד. ועל כן כל מה שהוא פגום יותר הוא צריך צדיק גדול ביותר שיעסוק בתיקון נפשו. היינו שצריך צדיק גדול ביותר שיוכל לצייר האור למעלה למעלה יותר. ולהמשיכו בבחינת ציור ותקון לטובה למטה למטה יותר, ולא יוכלו ליגע בו ידי זרים. כי האדם על ידי חטאו הוא יורד למטה, ופוגם למעלה. שמסלק האור מהעולמות השייכים לשורש נשמתו. והכל כפי הפגם כן יורד למטה למטה וכן פוגם למעלה למעלה. למשל כשח"ו פוגם בעבירה אחת, אזי כפי הפגם כן מסלק האור מאיזה עולם. כגון שיש אינו פוגם בחטאו כי אם בעולם היצירה. ואז גם ירידתו למטה אינו ירידה גדולה כל כך. וכשח"ו פוגם יותר אזי מגיע הפגם ח"וט בעולם גבוה יורת וגורם אחיזת הקליפות וסטרא אחרא גם שם. ואזי ירידתו גם כן עמוקה יותר ח"ו וכן להלן ח"ו. נמצאזה שפגם בעולם היצירה וגרם אחיזת הסטרא אחרא שם. אזי אם יהיה נמשך האור שקמיץוסתים מבריאה ליצירה כדי שיצטייר ביצירה כנהוג תייד. לא היה נשאר לו לקבל שום עצה ולשוב אל ה'. כי כשיצטרך לצייר האור ביצירה יצטייר להיפך ח"ו על ידי הסטרא אחרא והקליפות שגרם להתאחז שם. על כן בהכרח שיתקרב לצדיק גדול כזה שיש לו כח לעלות לעולם הבריאה שגבוה יותר. ולצייר שם האור לטובה ולברכה ולהמשיך זה האור בבחינת ציור לברכה עד מקומו שנפל לשם על ידי חטאו באופן שלא יגעו בו ידי זרים. שהם הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין בו כדי שלא יוכלו להפוך דעתו מן האמת. שלא יוכלו לצייר האור להיפך ח"ו. וכן כשפוגם יותר. ופוגם בעולם גבוה יותר. הוא צריך צדיק גדול וגבוה יותר שיוכל לעלות לעולם גבוה עוד יורת ויותר לצייר שם האור לברכה ולהורידו למטה למטה יףותר למקום שנפל לשם ח"ו וכן להלן ח"ו. עד שיש שנפלו כל כך ופגמו כל כך עד שפגמו בכל העולמות שלמעלה עד למעלה למעלה עד אור העליון שהוא בחינת קמיץ וסתים ממש ששם עיקר בחינת קמיץ. כי הוא קמיץ וסתים מכל העולמות שלמעלה. וכשפגמו כל כך. גם ירידתם עמוקה מאד מאד. עד שיש שנפלו לשאול תחתיות ומתחתיו רחמנא ליצלן. ואז אי אפשר לתקנם כי אם על ידי הצדיק הגדול במעלה מאד מאד. שיכול לעלות לעמלה מעלה עד אין סוף ולירד עד אין תכלית. והוא יכול לצייר האור גם למעלה מעלה. כי הוא ממשיך האור מבחינת הקמץ העליון שאין למעלה ממנו. שהוא בחינת כתר עליון. ומשם הוא ממשיך האור ומציירו שם בחינת ברכה. כי בגודל כחוו וחכמתו יש לו כח לצייר האור גם שם. והוא ממשיך האור בגודל כחו דרך הכל העולמות. ומציירו בכל עולם ועולם לטובה ולברכה. עד שממשיך עצות טובות בחינת אור מצוייר לברכה למטה למטה. עד שמגיע הארה ותיקון אפילו לאלו הנפשות שנפלו למטה למטה מאד למקום שהם שם. כי כל מה שהצדיק עולה למעלה יורת ומצייר האור למעלה יותר. הוא יכול המשיכו למטה למטה יותר. כמובן כל זה בדברי רבינו ז"ל. ועל כן כל מה שהוא חולה בנפשו יותר ויותר הוא צריך רבי גדול שהוא צדיק גדול ביותר כנ"ל. וזה בחינת קרבנות וקטורת. כי איתא שסלוקא דקרבנין עד אין סוף. ואף על פי כן אנו אומרים קרבנות לתקן עולם העשיה שהוא עולם התחתון ביותר כידוע. היינו כנ"ל. כי קורבנות יש להם זה הכח לעלות למעלה למעלה ולתקן וצייר האור שם במקום שאין יד הקליפות יכולה להגיע לשם על ידי שום פגם שבעולם יהיה איך שיהיה. כי הקבנות עולין עד אין סוף שהוא למעלה מן הכל והם ממשיכין האור משם ומציירין האור שם למעלה למעלה. ומשברין כח הקליפות עד שמורידין האור למטה למטה. ומבטלין ומשברין כל הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין אפילו בעולם העשיה ששם אחיזתם ביותר. גם ~ אותן מבטלין הקרבנות על ידי גודל כחם עלידי עוצם האור שהמשיכו מלמעלה מעלה בבחינת ציור לברכה כנ"ל. וזה בחינת קטרת שהוא המובחר מכל הקרבנות. כי קטרת עולה למעלה מכל הקרבנות עד שמצייר האור לטובה למעלה למעלה עד שמכניע בו ומבטל עמקי עמקי הקליפות ומוציא כל הנפשות וכל נצוצות הקדושה משם שזהו סוד י"א סמני הקטרת. היינו כנ"ל שכל מה שעולין מעלה יותר יכולין לתקן הקדושה שנפלה לעמקי הקליפות ביותר שבשביל זה צריכין להתקרב להצדיק הגדול ביותר כנ"ל. וזהו בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים עם קטרת לכפר על בני ישראל. היינו כנ"ל שכל מה שצריכין להמשיך כפרה ותקון להנצוצות שבעמקי הקליפות יותר צריכין לעלות למעלה יתירה יותר. ועל כן ביום הכפורים שהיה צריך הכהן גדול לכפר על כל בני ישראל על כל החטאים והעונות והפשעים שגרמו לירד לעמקי הקליפות ח"ו. על כן היא צריך לעלות למעלה למעלה יותר שזהו בחינתמה שנכנס לפני ולפנים. שאז נכנס למקום שנכנס לקדושה עליונה וגבוה מאד מאד למעלה מכל העולמות כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) וכל אדם לא יהיה באהן מועד בבואו לכפר בקדש וכו' ואמרור "ל (ירושלמי ברכות פרק א') וכל אדם העליון וכו'. והבן היטב להיכן נכנס הכהן גדול. וכל זה כדי לכפר על כל החטאים כדי לתקן ~ אותם שנפלו לעמקי הקליפות כנ"ל. והצדיק האמת הוא גדול יורת אפילו מןה כהן גדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רז"ל (סוטה ד') יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. כי יש עבירות שגם הכהן גדול אינו יכול לכפר עליהם ביום הכפורים כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') שיש עבירות שיום הכפורים תולה ומתיה מכפרת אבל התלמיד חכם האמת יכול ליכנוס עוד לפנים יותר ויותר, ולהמשיך כפרה ותיקון גם להם וכנ"ל. וזה (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. היינו שיש עוונות שגורמים חמת מלך ח"ו עד שאין מועיל להם אפילו הכפרה של הכהן גדול ביום הכפורים כי אם מלאכי מות. שאין נגמר כפרתו עד המיתה. בחינת יום הכפורים תולה ומיתה מכפרת. אבל ואיש חכם יכפרנה. כי החכם האמת שהוא בחינת הצדיקים אמתים יכולים לתקן הכל אם יזכה להאמין בהם באמת כנ"ל:
.bracket-def{font-size:.92em;color:#666}
Earlier paragraph 30
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [235]
אות יד ועלכ ן אומרים קריאת שמע קודם פרשת הקרבנות. כי עיקר התיקון של הקרבנות וקטרת שיש להם כח לעלות למעלה למעלה ולצייר שם האור לברכה וכו'. כל זה זוכין על ידי קריאת שמע שהיא אמונה שזהו העיקר שעל ידי זה נכללין בו יתברך ובצדיקיו האמתיים ובתורתם הקדושה. וזוכין להמשיך האור בבחינת ציור מלמעלה לטובה ולברכה שעל ידי זה זוכין אחר כך שיתתקן הכל. כי זוכין אחר כך לקבל עצות נכונות, עד שיזכה לתשובה שלימה שזהו בחינת קרבנות שמכפרין שאומרין אחר הקריאת שמע. כי הקרבנות הם בחינת תשובה כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) והתודה עליו וכו'. כי עיקר בחנית תיקון הקרבנות שהוא בחינת כפרת עוונות שזהו בחינת תקון התשובה. זה זוכין רק על ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע כנ"ל:
Earlier pointed Hebrew field
וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע קֹדֶם פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּלְצַיֵּר שָׁם הָאוֹר לִבְרָכָה וְכוּ' כָּל זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא אֱמוּנָה שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקָיו הָאֲמִתִּיִּים וּבְתוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה וְזוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר בִּבְחִינַת צִיּוּר מִלְּמַעְלָה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה שֶׁעַל -יְדֵי זֶה זוֹכִין אַחַר כָּךְ שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַכֹּל כִּי זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְקַבֵּל עֵצוֹת נְכוֹנוֹת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת שֶׁמְּכַפְּרִין שֶׁאוֹמְרִין אַחַר הַקְּרִיאַת שְׁמַע כִּי הַקָּרְבָּנוֹת הֵם בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( וַיִּקְרָא טז) וְהִתְוַדָּה עָלָיו וְכוּ' כִּי עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּן הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה זֶה זוֹכִין רַק עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע כַּנַּ"ל:
Likutay Halachos — Hilchos Kri'as HaTorah
Earlier paragraph 32
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [237] [238] [239] [241]
אות טו והנה מבואר בהתורה הנ"ל. שקריאת שמע עם דמעות מכניעין תאוות ניאוף לגמרי. ועל כן זה שרגיל בהרהורים ח"ו צריך לבכות בשעת קריאת שמע וכו' עיין שם. וזה סוד (בראשית מ"ו) ויבך על צואריו עוד הנאמר ביוסף כשבא ליעקב. ואמרו רז"ל שיעקב היה אז קורא את שמע. זה בחינת סוד הנ"ל. בחינת בכיר בשעת קריאת שמע כדי לבטל תאוות ניאוף שהוא רע הכולל מכלל ישראל שהיו תלויים בהם. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועל כן הבכיה של יוסף וקריאת שמע של יעקב נחשב לאחד. וכל זה היה בשעת כניסת יעקב עם השבעים נפשות לגלות מצרים. שעיקר הגלות היה בחינת הנ"ל. מה שצריכים הנפשות של בית יעקב להצטרף ולהתנסות בגלות של שבעים אומות ובתאוותיהן. שהעיקר הוא תאוה הכלליות שהוא רע הכולל כנ"ל. שזהו בחינת גלות מצרים (וכמבואר בהלכות פסח). ועל כן אז בעת כניסתן לשם קרא יעקב את שמע. כי על ידי קריאת שמע מכניעין זאת התאוה. ויוסף הוסיף לבכות על צואריו אז כדי להשלים התיקון הנעשה על ידי הבכיר בשעת קריאת שמע. כי יוסף ידע שהזוהמא של מצרים גדולה כל כך עד שאין די לבטל זוהמת מצרים שהוא רע הכולל הנ"ל על ידי קריאת שמע לבד. רק צריכין גם לבכות בשעת קריאת שמע, וכנ"ל. כי עיקר הבכיר שהוא לגרש המרה שחורה שפחה בישא וכו', שמשם תאוות ניאוף. זה נעשה על ידי יוסף דייקא. כי הוא היה לו הנסיון עם השפחה בישא נשג"ז וכבש יצרו. נמצא שעיקר המלחמה עם השפחה בישא הוא על ידי יוסף הצדיק. ועל כן הוא דייקא בכה. לגרש בחינת השפחה בישא אמא דע"ר שהוא טחול מרה שחורה. לגרשה על ידי הדמעות. ויעקב קיבל אז עול מלכות שמים בקריאת שמע. שבכח הזה מגרש יוסף הצדיק השפחה בישא על ידי הדמעות. כי עיקר בחינת קריאת שמע נמשך מבחינת יעקב ישראל בבחינת שמע ישראל. ישראל סבא. שהוא נכלל באחדותו יתברך. בבחינת ה' אלקינו ה' אחד. ובכחו יש לנו בני ישראל כח לקבל עלינו עול מלכות שמים וליחד שמו יתברך בקריאת שמע בכל יום. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועיקר תיקון נפשות שיראל זכות לעמוד בנסיון בגלות מצרים שהוא בחינת הצירוף של התאוה הנ"ל, הוא על ידי שניהם דייקא. כי למחיה שלחו אלקים לפניהם. כי על ידי שעמד בנסיון על ידי זה הכניע זוהמת מצרים. ועל ידי זה יש כח לישראל לעמוד בנסיון של תאוה זאת. ועיקר כחו לעמוד בנסיון היה על ידי יעקב כמו שאמרו רז"ל (סוטה לו) דמות דיוקנו של יעקב נזדמנה לו. כי שניהם יעקב ויוסף כחדא חשיבי. אך עיקר בחינת המלחמה הוא בבחינת יוסף כנ"ל. ועיקר קבלת עול מלכות שמים שעל ידי זה יש לו כח להלחם הוא בחינת יעקב. ועל כן שניהם נכללו יחד בשעת קריאת שמע. ויוסף בכה אז שעל ידי זה גירש השפחה בישא רע הכולל הנ"ל בכח הקריאת שמע של יעקב שקרא אז. שזהו בחינת בכיה בשעת קריאת שמע הנ"ל. שעל ידי זה מבטלין לגמרי תאוה הנ"ל. וכל זה היה בשביל כלל ישראל כדי שיוכלו לעמוד בנסיון בתאוה זאת. ולזכות לשבעים פנים של תורה. שהוא בחינת קבלת התורה אחר יציאת מצרים. וכמבואר מזה בהלכות פסח:
Halacha 4 (§1–5)
Earlier paragraph 34
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [241]
אות טז וזה שמבואר שם בהתורה הנ"ל. שי"ב תיבות שבשמע וברוך שם הם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי עיקר קריאת שמע נתגלה על ידי שנים עשר שבטי י"ה עם יעקב אביהם שכלול מכולם. כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרק צ"ח) על פסוק (בראשית מ"ט) ויקרא יעקב לבניו וכו' שבקש לגלות את הקץ וכו'. אמר שמא יש בכם וכו'. פתחו ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד. פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. נמצא שעיקר קריאת שמע נתגלה על ידי יעקב ובניו שכלול מהם. שהם י"ב שבטי י"ה. היינו כנ"ל. כי י"ב תיבות שבק"ש הם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי עיקר הקריאת שמע נתגלה על ידם כנ"ל. ועל ידי זה הכניעו זוהמת מצרים. עד שזכו ישראל לעמוד בנסיון בצירוף בהתאוה הזאת ולצאת משם בשלום. ולקבל את התורה בשבועות. בחינת שבעים פנים לתורה וכנ"ל:
Based on LM II:4 — "V'es HaOr'vim Tzivisi L'chalk'lecha"
Earlier paragraph 36
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [264] [265] [266]
אות ח כי התגלות האור הוא בחינת נבואה בחינת ואראה את ה' בחינת בשם ה' אלהינו נזכיר ראשי תיבות נבי"א המובא בהא"ב ועיקר הנבואה ביום כמו שדרשור ז"ל על פסוק ביום צוותו וכו'. ועל כן לנביאי אומות העלם אינו נגלה אלא בלילה כמו שאמרו רז"ל (במדרש רבה פרק כ'). כי אצלם מגיע הנבואה בודאי רק בבחינת אתערותא דלעילא כי הם אינם ראויים בודאי על כן באה עליהם הנבואה בלילה דייקא. גם אפילו בנביאי ישראל הצדיקים נמצא שלפעמים שנגלה עיה בלילה. וזה כשקיבלו הנבואה בעת שעדיין לא היו כדאי וראוים להתגלות הזאת. כי בענין אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא יש כמה בחינת. כי אפילו כשמקבל האור על ידי אתערותא דלתתא. אבל אין ההתעוררות ראוי ל~ אותו ההתגלות נחשב בחינת אתערותא דלעילא. וזה היה שלימות משה שזכה לנבואת פנים בפנים יותר מכל הנביאים מחמת שהיה קדוש ופרוש כל כך ויגע כל כך בשביל השם יתברך עד שזכה לקבל התגלות הנבואה רק בבחינת אתערותא דלתתא שזה עיקר שלימות האור כנ"ל. וזה שהוכיח ~ אותם השם יתברך (במדבר י"ב) אם יהיה נביאכם ה'. נביאכם דייקא. שהשם יתברך הוא נביא שלהם דהיינו שממשיך עליהם הנבואה מלמעלה בבחינת אתערותא דלעילא. ועל כן בחלום אדבר בו כנ"ל. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וכו' ותמונת ה' יביט. יביט דייקא שהוא בעצמו מביט בתמונת ה' בבחינת אתערותא דלתתא בשלימות שזוכה על ידי קדושתו ופרישותו. כי הם אף על פי שהיו צדיקים נוראים ובודאי קיבלו הנבואה בקדושה על ידי הכנתם בחינת אתערותא דלתתא אבל כנגד משה נחשב קבלת נבואתם בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת אם יהיה נביאכם ה' וכנ"לך. ועל כן פירש שם רש"י שוהם צועקים מים מים דהיינו שלא היתה הכנתם בשלימות וכנ"ל:
Earlier pointed Hebrew field
כִּי הִתְגַּלּוּת הָאוֹר הוּא בְּחִינַת נְבוּאָה, בְּחִינַת וָאֶרְאֶה אֶת ה' בְּחִינַת 'בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר' רָאשֵׁי תֵּבוֹת נבי"א הַמּוּבָא בהא"ב, וְעִקַּר הַנְּבוּאָה בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק בְּיוֹם צַוּוֹתוֹ וְכוּ' וְעַל-כֵּן לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ נִגְלֶה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פֶּרֶק כ) כִּי אֶצְלָם מַגִּיעַ הַנְּבוּאָה בְּוַדַּאי רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, כִּי הֵם אֵינָם רְאוּיִים בְּוַדַּאי, עַל-כֵּן בָּאָה עֲלֵיהֶם הַנְּבוּאָה בַּלַּיְלָה דַּיְקָא גַּם אֲפִלּוּ בִּנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַצַּדִּיקִים נִמְצָא שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם בַּלַּיְלָה וְזֶה כְּשֶׁקִּבְּלוּ הַנְּבוּאָה בְּעֵת שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ כְּדַאי וּרְאוּיִם לְהִתְגַּלּוּת הַזֹּאת, כִּי בְּעִנְיַן אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּקַבֵּל הָאוֹר עַל-יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, אֲבָל אֵין הַהִתְעוֹרְרוּת רָאוּי לְאוֹתוֹ הַהִתְגַּלּוּת נֶחֱשָׁב בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְזֶה הָיָה שְׁלֵמוּת מֹשֶׁה שֶׁזָּכָה לִנְבוּאַת פָנִים בְּפָנִים יוֹתֵר מִכָּל הַנְּבִיאִים מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ כָּל כָּךְ וְיָגַע כָּל כָּךְ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁזָּכָה לְקַבֵּל הִתְגַּלּוּת הַנְּבוּאָה, רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאוֹר כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁהוֹכִיחַ אוֹתָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ ( בַּמִּדְבָּר יב), "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'", 'נְבִיאֲכֶם' דַּיְקָא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא נָבִיא שֶׁלָּהֶם דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם הַנְּבוּאָה מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְעַל-כֵּן "בַּחֲלוֹם אֲדַבֵּר בּוֹ" כַּנַּ"ל "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא וְכוּ' וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט" 'יַבִּיט' דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מַבִּיט בִּתְמוּנַת ה' בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ כִּי הֵם אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים וּבְוַדַּאי קִבְּלוּ הַנְּבוּאָה בִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי הֲכָנָתָם בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, אֲבָל כְּנֶגֶד קְדֻשַּׁת מֹשֶׁה נֶחֱשָׁב קַבָּלַת נְבוּאָתָם בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, בִּבְחִינַת אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן פֵּרֵשׁ שָׁם רַשִׁ"י וְהֵם צוֹעֲקִים מַיִם מַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה הֲכָ
Tefillah Reveals the Ratzon · Three Evil Chayos · Torah Subdues · Hagbahah · Fast Days
Earlier paragraph 38
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [267] [269]
אות ט נמצא שעיקר התנוצצות האור בבקר שאז הוא בחינת אתערותא דלתתא שנשלם על ידי התשוקה של כל הלילה. אבל בלילה שהוא בחינת תחלת הבריאה תחלת היום. אז לא נשלם אתערותא דלתתא ואז האור מגיע רק בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת (שיר השירים ה') אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וכו'. בבחינת (שם) דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. כי השם יתברך מאיר להאדם שהוא במדריגה התחתונה בבחינ חשכת לילה בבחינת גלות ומאיר עליו התנוצצות גדול בלבו ודעתו והכל כדי שיהיה נמשך אחריו בבחינת (שם א') משכני אחריך נרוצה. ועל כן אחר כך מיד נעלם ועובר ממנו ההתנוצצות וההארה הזאת כי ההתנוצצות היה רק לרמז לו נעימות האור כדי שירדוך אחיו. וזה עיקר בחינת הכרוז שקורין להאדם בכל פעם שישוב אליו יתברך. וזה בחינת פסח שאז מגיע ההארה שלא בהדרגה קודם הקץ אף על פי שאינו כדאי ואחר כך מיד ביום ב' נסתלק כי ההארה לא היתה כי אם לרמז שנררדוך אחריו וכנ"ל וכמובא מזה בספרים בשם הבעל שם טוב ז"ל ובדברינו במקום אחר. ועל כן צריכין אחרק כך לספור מ"ט ימי הספירה כדי לטהרינו וכו' כי אחר כך צריכין להתחיל להכין עצמינו בבחינת אתערותא דלתתא כדי שנזכה לקבל התורה בשבועות שהוא כלל הנבואה שאז זכו כולם להתגלות אלקות באור גדול בבחינת אתערותא דלתתא ועל כן בלילה כל הלילה ראוי לקריאת שמע מחמת שאז הוא רק בבחינת אתערותא דלעילא ברחמיו שלא על ידי הכנתינו בשלימות על כן כל הלילה כשרה לזה מאחר שעיקר הארת הדעת שלא על ידינו. אבל בבקר שנעשה על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא על כן אז צריכין זמן קבוע דהיינו בבקר בעת בקיעת האור דייקא שנמשך עד רביע היום שנחשב הארת האור כבוקע ומאיר מחדש. ואז עיקר זמן קריאת שמע על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא כי מה שנעשה על ידינו צריך שיהיה בזמן קבוע. כי אנחנו בזמן והשם יתברך למעלה מהזמן. אך זה עיקר השלימות שיעלה ההתעוררות מלמטה על ידי מעשה התחתונים שהם בזמן כידוע:
This is the aspect of Kri'as HaTorah after tefillah. Tefillah = mikra kodesh [holy calling] that calls and reveals the Ratzon [Divine Will] — that everything is governed only by His Will and there is no compulsion of nature at all. By praying to Hashem for everything — rain, livelihood, healing, children-life-sustenance — we demonstrate that everything is governed by His Will alone, with no natural compulsion. Tefillah alters nature (as explained in Siman 7).
Earlier paragraph 40
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [270] [271]
אות י וזה עיקר התשובה שנזכה אנחנו לשוב אליו יתברך על ידי ההתעוררות שלנו. כי זה הויכוח בין השם יתברך ובין ישראל שהשם יתברך צועק אלינו (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם שאנחנו נשוב תחלה. וישראל אומרים (איכה ה') השיבנו ה' אליך ונשובה וכו' שהוא ישיבנו אליו וכמובא בספרים. ועל ידי תהלים שכולל כל מ"ט שערי תשובה שהם בחינת מץט ~ אותיות השבטים מ"ט ימי הספירה. מ"ט ~ אותיות שבשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ידי זה נתתקן הכל. כי תהלים נאמר על ידי דוד מלך ישראל שהוא בחינת משיח שיזכה להשיג שער החמשים שכולל הכל, שהוא שכל נלא שזוכין על ידי זה להכניס בלב ישראל שיצעקו תמיד להשם יתברך שישיבנו אליו. ועל ידי זה בעצמו יהיה נחשב להתעוררות שלנו כאלו אנו שבים אליו מעצנו. כי באמת כל צעקתו יתברך שצועק אלינו שובו אלי וכו'. כוונתו זה בעצמו שאנחנו נצעוק אליו תמיד השבנו ה' אליך וכו'. נמצא שבאמת לאמתו אין מ חלוקת וחילוק כלל בין כנסת ישראל ובין השם יתברך רק שאין כל אחד מבין כוונתו הקדושה. וכל זה מחמ שלא נתגלה עדיין שער הנ". אבל על ידי התהלים נמשך הארת שער הנ' שכולל הכל מתתא לעילא ומעילא לתתא עד שנזכה לצעוק אליו תמיד איך שיהיה ועל ידי זה יתתקן הכל וכנ"ל:
Tefillah = Yom Tov / mikra kodesh — calling and revealing that everything is by His Will alone, no nature at all. All the awesome signs, great wonders, the mighty hand and great terror that Moshe did before all Yisrael — for which all the Yamim Tovim are a remembrance — were all accomplished through tefillah. All the true mofsim of Moshe Rabbainu and of all the true N'vi'im and true Tzaddikim who follow until this day — all through tefillah. As the Sages said (Megillah 27): "What Elisha did — through tefillah he did it" (as brought in Rabbainu z"l Siman 66, Likutay part 1).
Earlier paragraph 42
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [273] [274] [275] [276]
אות יא וזה בחינת עשרה מיני נגינה שבהם נאמר ספר תהלים.כי אתא בדברי אדומו"ר ז"ל בסימן רל"ז שעיקר ההתחברות עלידי נגינה בבחינת (בראשית כ"ט) הפעם ילוה אישי אלי הנאמר כשנולד לוי שעוסקין בשיר על הדוכן וכו' עיין שם. היינו כי שיר וניגון בחינת תהלים על ידי זה עיקר ההתחברות של כנסת ישראל עם דודה כי עיקר הריחוק ח"ו הוא מחמת הויכוח ה"ל. שישראל רוצים שהשם יתברך יעוררם תחלה וישיבם אליו. והוא יתברך רוצה שכנסת ישראל תתעורר תחלה. אבל על ידי אמירת תהלים שכולל כל העשרה מיני נגינה מעילא לתתא ומתתא לעילא בבחינת מזמור לדוד לדוד מזמור. ואמרו רז"ל שלפעמים אומר שירה ואחר כך שורה עליו רוח הקדש ולפעמים להיפך ששורה עליו רוח הקדש ואחר כך אומר שורה היינו כ"ל שמזמורי תהלים כלול משני הבחינות מאתערותא דלתתא קודם ומאתערותא דלעילא קודם כנ"ל. על כן על ידי תהלים עיקר ההתחברות וההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים. מאחר שעל ידי זה נכללין יחד שני ההתעוררות. כי תהלים מעורר לב ישראל להשתוקק להשם יתברך. וזה נחשב להתעוררות שלנוט אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך וכנ"ל. וזה בחינת תכין לבם תקשיב אזניך. שהשם יתברך בעצמו מכין לבבינו להתפלל אליו. ואחר כך הוא מקשיב אזניו לשמוע דיבורינו כאלו הם יוצאים מאתנו בעצמינו. רק שאנו מחויבים על כל פנים להתעורר לזה בעצמו להשתוקק ולהתלל להשם יתברך על זה שיכין לבבינו אליו. שזהו בעצמו בחינת התפלה תכין לבם תקשיב אזניך. וכן מתפלל דוד בספר תהלים הרבה על זה כמו שכתוב (תהלים נא) אדני שפתי תפתחי וכו'. כי תהלים הוא בחינת התבודדות ושיחה בינו לבין קונו על ידי זה יכולין לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו שנוכל לבקשו השיבנו ה' אליך וכו' באמת. נמצא שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן נחשב להתעוררות שלנו מאחר שאנו מתעוררים על כל פנים לבקש על זה וכנ"ל והבן היטב. כי בודאי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר להתקרב:
Earlier pointed Hebrew field
וְזֶה בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר סֵפֶר תְּהִלִּים, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן רלז, שֶׁעִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת עַל-יְדֵי נְגִינָה בִּבְחִינַת ( בְּרֵאשִׁית כט) הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, הַנֶּאֱמַר כְּשֶׁנּוֹלַד לֵוִי שֶׁעוֹסְקִין בְּשִׁיר עַל הַדּוּכָן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ, כִּי שִׁיר וְנִגּוּן בְּחִינַת תְּהִלִּים עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִם דּוֹדָהּ, כִּי עִקַּר הָרִחוּק חַס וְשָׁלוֹם, הוּא מֵחֲמַת הַוִּכּוּחַ הַנַּ"ל שֶׁיִּשְׂרָאֵל רוֹצִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְעוֹרְרָם תְּחִלָּה וִישִׁיבֵם אֵלָיו וְהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תִּתְעוֹרֵר תְּחִלָּה, אֲבָל עַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה מֵעֵילָא לְתַתָּא וּמִתַּתָּא לְעֵילָא, בִּבְחִינַת 'מִזְמוֹר לְדָוִד' 'לְדָוִד מִזְמוֹר' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלִּפְעָמִים אוֹמֵר שִׁירָה וְאַחַר כָּךְ שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר שִׁירָה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁמִּזְמוֹרֵי תְּהִלִּים כָּלוּל מִשְּׁנֵי הַבְּחִינוֹת, מֵאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא קֹדֶם וּמֵאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא קֹדֶם כַּנַּ"ל עַל-כֵּן עַל-יְדֵי תְּהִלִּים עִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת וְהַהִתְקָרְבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מֵאַחַר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִין יַחַד שְׁנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת כִּי תְּהִלִּים מְעוֹרֵר לֵב יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזֶה נֶחֱשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת 'תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶיךָ', שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מֵכִין לְבָבֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְאַחַר כָּךְ הוּא מַקְשִׁיב אָזְנָיו לִשְׁמֹעַ דִּבּוּרֵינוּ כְּאִלּוּ הֵם יוֹצְאִים מֵאִתָּנוּ בְּעַצְמֵנוּ, רַק שֶׁאָנוּ מְחֻיָּבִים עַל כָּל פָּנִים לְהִתְעוֹרֵר לָזֶה בְּעַצְמוֹ לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיָּכִין לְבָבֵנוּ אֵלָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַתְּפִלָּה-תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶיךָ וְכֵן מִתְפַּלֵּל דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים הַרְבֵּה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים נא), "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וְכוּ'" כִּי תְּהִלִּים הוּא בְּחִינַת הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וְעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ עַל הַכֹּל וּלְבַקֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁנּוּכַל לְבַקְּשׁוֹ, "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְכוּ'" בֶּאֱמֶת נִמְצָא, שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נֶחֱשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ, מֵאַחַר שֶׁאָנוּ מִתְעוֹרְרִים עַל כָּל פָנִים לְבַקֵּשׁ עַל זֶה וְכַנַּ"ל וְהָבֵן הֵיטֵב כִּי בְּוַדַּאי בְּלִי שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב:
Tefillah = the essential kedushah of Yom Tov / Mikra'ay Kodesh (= remembrance of Yetzi'as Mitzrayim, of the awesome signs Hashem performed on each Yom Tov) — through which they call and reveal that everything is governed only by His Will. Therefore there are three daily tefillos corresponding to the t'las avahan [three Avos] = the three Regalim (as known and brought in the sefarim: the three Regalim correspond to the three Avos = the three tefillos established by the three Avos) (Berachos 26).
Earlier paragraph 44
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [277]
אות יב וזה מרומז שם בפסוקים (בשמואל ב' סימן כ"ג) שהביא משם אדומו"ר ז"ל בלקוטי תנינא סימן ע"ג לענין מעלת אמירת תהלים שהם ונאום הגבר הוקם על שהוקם עולה של תשובה כמו שדרשו רז"ל (מ"ק ט"ז) על ידי שהוא משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל שהוא ספר תהלים שיסד שנמשך מבחינת משיח שמשיג שער החמשים שכוטלל שני ההתעוררות יחד. שעל ידי העיקר ההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים מכל מקום שהם. וזהו (שם) לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים. מושל באדם זה בחינת אתערותא דלעילא בחינת והוא ימשל בך וכמו שפירש רש"י שם. צדיק מושל זה אתערותא דלתתא היינו כלליות שני ההתעוררות יחד. וזה זוכין על ידי בחינת יראת אלקים היינו בחינת תהלים בחינת (משלי ל"א) יראת ה' היא תתהלל:
But as explained in the above Torah: against the kol hak'ri'ah [voice of calling] of Yom Tov that reveals the Ratzon — there is the voice of the evil predatory chayos who roar with their voice, according to their evil, mistaken wisdom, claiming everything follows nature, chas v'shalom. To counter this, one needs a great Chacham d'Kedushah who can connect all the r'tzonos to the root of the Ratzon — the Maitzach HaRatzon [Forehead of Will] = Ra'ava d'Ra'avin [Will of wills] = the histalkus of Moshe who was absorbed there, into the Will of wills.
Earlier paragraph 46
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [279] [282] [283] [287]
אות יג ועל כן אין אומרים עיקר קריאת שמע ברכותיה בשחרית עד שאומרים תחלה מזמורי תהלים שהם פסוקי דזמרה שתקנו להו לומר קודם קריאת שמע וברכותיה. כי עיקר קבלת היחוד שעל ידי זה כנסת ישראל מתחברין בהשם יתברך אי אפשר כי אם על ידי פסוקי דזמרה שהם מזמורי תהלים שכלולים משזני ההתעוררות שעל ידי זה עיקר היחוד וכנ"ל. ועל כן אומרים המזמורים האחרונים שבסוף תהלים הם העשרה הללויות שאמר בסוף תהלים שכלולים מכל ספר תהלים שנאמר בעשרה מיני נגינה שכנגדם הם הערה הללויות שבסוף תהלים. ומזמור האחרון הוא כלליות דכלליות שכולל בזה המזמור בעצמו כל היוד הילולים וסיים כל הנשמה תהלל י"ק הללויה. כי אמרו רז"ל (פסחים קי"ז) בעשרה לשונות נאמר ספר תהלים וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת הנ"ל. כי הללויה הוא עיקר בחינת כלליות ספר תהלים שכול שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא כולל יחד שזהו בחינת הללויה. שההלל שאנו רומאים והשם יתברך בעצמו הם שניהם אחד בבחינת (דברים י') הוא תהלתך והוא אלקיך שזהו עיקר שלימנות התפלה והתהלה כמובא (במקום אחר סימן י"ט בל"ת) וזהו הללויה בראש הללויה בסוף. וכן תקנו לשלשולי הללויה בתר הללויה כי נעוץ ראשו בסופו וסופו בראשו. וכן נעוצים ומחוברים המזמורים זה זה. כי הכל אחד הראש והסוף ההתעוררות עליון והתעוררות תחתון. וזהו בחינת כל הנשמה תהלל י"ק הללויה שהוא סיום ספר תהלים הוא כולל כל תהלים. היינו כמו שדרשור ז"ל (מדרש רבה דברים פרק ב') על כל נשימה ונשימה תהלל י"ק. וזה העיקר לידע שכל נשימה ונשימה מאתו יתברך ולהלל שמו יתברך על כל נשימה ונשימה. ואחר כך צריכין מיד להללו על זה בעצמו שאנו זוכין להלל שמו שזהו בעצמו הנשימה. כי עקר הנשימה שהוא הנשמה הוא להל שמו יתברך כמו שכתוב בזה הפסוק בעצמו כפשוטו כל הנשמה תהלל י"ק וכו'. נמצא שלעולם צריכין להלל שמו יתברך בבחינת ואנחנו נברך "ק מעתה ועד עולם הללויה. כי כל מה שמהללים שמו יתברך צריכין להללו על זה בעצמו שאנו זוכים להל שמו. כי באמת הכל מאתו יתברך בבחינת הוא תהלתך והוא אלהיך וכו'. וזהו בחינת כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל י"ק כל הנשמה תהלל י"ק שכופלין בסוף ההללויות להודות על בחינת הנ"ל שאחר כך צריכין לומר כל הנשמה תהלל י"ק להללו על זה בעצמו שאנו אומרים כל הנשמה תהלל י"ק וכן לעולם. כי ההילול שנרא כאלו הוא מאתנו ףושמו יתברך שניהם אחד כ"ל. שזהו בחינת הללויה שסיים בסוף ספר תהלים שכולל שם ושבח ביחד. שהוא בחינת כלליות אתערותא דלעילא ~ אותערותא דלתתא יחד שעל ידי זה עיקר התחברות ישראל לאביהם שבשמים שזהו עיקר בחינת היחדוש זהוב חנית קריאת שמע בחינת ה' אלהינו ה' אחד. היינו ה' אלהינו שהוא בחינת החיות אלקות שלנו המלובש בנו בכל אחד ואחד בכל מקום שהוא, וה' בעצמו כביכול אחד. כי הכל אחד בתכלית האחדות. שזה עיקר שלימות האמונה לחבר וליד חלקי הנפש רוח נשמה שלו שהם חלק אלקי ממעל לחברם ולייחם עמו יתברך בבחינת (תהלים ק') הוא ענשנו ולו אנחונ. כי הכל אחד בתכלית האחדות רק שהשם יתברך כביכול מ סתיר עצמו מאתנו כדי שנתעורר מעצמינו אליו כדי שיהיה אתערותא דלתתא שעיקר הבריאה היתה רק בשביל זה כדי שיהיה אתערותא דלתתא כדי שלא תאכל הנשמה נהמא דכסופא כידוע. אבל מעוצם גשמיות העולם קשה לנו מאד להתעורר מעצמינו כראוי. כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' (קידושין ל'). ומחמת זה הוה מה דהוה שנתרחקנו בעוונותינו מו שנתרחקנו ונחרב בית ראשון ובית ני. ועדיין מרקקד בינן ועל ידי זה מתארך הגלות בעוונותינו הרבים. ועל כן עיקר התיקון על ידי אמירת תהלים בכוונה שכולל שני ההתעוררות יחד וכנ"ל. שעל ידי זה עיקר קבלת אמונת היחוד שאנו מקבלין עליו בכל יום שעל ידי זה נזכה להתקרב אליו יתברך ולהתחבר ולהכלל בו יתברך תמיד מכל המקומות שבעולם עד שנזכה לגאולה שלימה על ידי משיח צדקינו שיזכה להשיג ולגלות השער החמשים שעל ידי זה הכל ילכו בדרך זה לעסוק באמירת תהלים והתבודדות הרבה הרבה עד שנזכה לתקן הכל בחסדו הגדול יתברך:
This is Kri'as HaTorah after tefillah. Tefillah calls and reveals the Ratzon — but against the three tefillos (= three Regalim / Mikra'ay Kodesh revealing the Ratzon) stand the three evil chayos (brought in the Tikkunim): the kitrug [accusation] against the three tefillos — the dog, the donkey, and the hawk — from which all machshavos zaros [foreign thoughts] in tefillah are drawn. As is known and understood from Rabbainu z"l: the essential machshavos zaros in tefillah derive from denials, Apikorsus, and damage to emunah in each person.
Earlier paragraph 48
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [288] [289] [290] [291] [292] [293] [294] [295]
אות יד וזהו בחינת תהלה לדוד שאומרים מקודם ואמרו רז"ל (ברכות ד') כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מ"ט אילימא משום דאית בי' א"ב לימא תמניא אפי אלא משום דאית בי' פרנסה לימא הלל הגדול. אלא משום דאית בי' תרתי. והדברים תמוהים לכאורה מה קול הרש הזה שבשביל שיש בו א"ב על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וגם הטעם הב' תמוה ביותר שבשביל שנזכר בו פרנסה יהיה מובטח כל כך. וגם התירוץ קשה לכאורה שמשני משום דאית בי' תרתי. אם כן יתקנו לומר תמניא אפי והלל הגדול. וצריכין לומר שכוונת התרצן הוא שמעלה גדולה מה שכלולים שניהם במזמור א' א"ב ופרנסה. ואם כן יתפלא האד מה קשה יש פרנסה עם הא"ב שבשביל זה תהלה לדוד יקר כל כך משום דאית ביה תרתי יחד עד שכל האומרו מטבטח לו שהוא בן עולם הבא. אך הענין כי על ידי שני הבחינות האלו יחד שהם השבח הגדול של זה המזמו תהלה לדוש שנאמר באלפא ביתא ויש בו הזכרת הפרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי אלו השני בחינות נזכה לשוב אליו יתברך בודאי. ועל כן מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מאחר שעל ידי זה יזכה בודאי לתשובה. כי עיקר התשובה על ידי הדיבור כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') איי מבקש מכם אלא דברים. והוא בחינת הנ"ל שעיקר התשובה זוכין על ידי אמירת תהלים שהוא כולו דיבורים קדושים של צעקות ותחנות ובקשות ושירות ותשבכחות אליו יתברך שעל ידי זה זוכין לתשובה כנ"ל. וזה בחינת מעלת האלפא ביתא שנאמר בו תהלה לדוד. כי הא"ב הם כלל כל הכ"ב אתוון שבהם כלולים כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופי ~ אותיות מהא"ב. ועיקר כל הפגמים של כל החטאים שבעולם הם בבחינת הכ"ב אתוון שממשיך ח"ו ה~ אותיות שיש ב~ אותו הדבר שעובר עליו למקום שממשיך ח"ו להסטרא אחרא וכו' רחמנא ליצלן. כי עיקר החיות של כל הדברים הם ה~ אותיות שיש ב~ אותו דבר שבו נברא כמו שכתוב תהלים ל"ג) בדברי ה' שמים נעשו וכו'. ועל ידי העבירה ח"ו ממשיך אלו ה~ אותיות למקום שממשיך רחמנא ליצלן. ועל כן עיקר התיקון על ידי הדיבור שעל ידי זה חוזר ומצרף ~ אותיות הדיבור לטוב שעל ידי זה נתקן פגם העון שהיה עיקר הפגם בהדיבור. וכמובן כל זה בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות. ועל כן על ידי תהלה לדוד שיש בו א"ב שהם כלל כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופים של הא"ב. על ידי זה יכולין לתקן הכל. כי על ידי זה ימשיך על עצמו קדושה שיקדש הדיבור מאד שיאמר תמיד שירות ותשבחות הרבה עם הדיבור שכלול מהא"ב מכ"ב אתוון וימשיך על עצמו רחמנותו וטובו יתברך כנכר בזה המזמור הקדוש גדולת הבורא יתברך עד אין חקר רמיו על כל מעשיות וטובו הרב וחסדו הגדול וכו'. ושהוא קרוב לכל קוראיו וכו'. וסיים תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד שכל בשר יברך שם קדשו לעולם ועד שעל ידי זה בוודאי יתתקן הכל על ידי שיהפוך כל הצירופים שהם כלל הדיבורים שבעולם יהפוך ~ אותם ויכלול ~ אותם בתוך הא"ב הקדוש שהם דברי התבודדות ושירות ותשבחות להשם יתברך וכנ"ל. ובוודאי היא עצה גדולה וקלה שהכל יכולין לקימה. כי יכולין לזכות לתשובה ולחיי עולם הבא על ידי הדיבור לבד. אך יש על זה מניעה גדולה ועצומה והיא מניעת הפרנסה שכל אדם טרוד בפרנסתו מאד ועל כן אינו עוסק בשלימות אפילו בעצה קלה הזאת לשוב להשם יבתרך על ידי הדיבור הקדוש של הכ"ב ~ אותיות שבאלפא ביא. אבל באמת גם זה אינו מניעה כלל. כי צריכין להזכיר את עצמו האמת שאי אפשר בשום אופן להמשיך לעצמו פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו. כי הו כפירה ח"וט לומר כחי ועוצם ידי עשה לי וכו' ח"ו רחמנא ליצלן. רק צריכין להאמין בהשם יתברך כי כל הפרנסה הוא מאתו יתברך לבד כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכמו שכתוב במזמור זה עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח וכו' ומשביע וכו'. וזהו מעל זה המזמור דאית בי' תרתי יחד שנאמר בא"ב ונזכר בו פרנסה שהיא מאתו יתברך. ועל כן על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. כי מי שילך בדרך זה בוודאי יזכה לעולם הבא. כי על ידי זה עיקר התשובה וההתקרבות אליו יתברך מכל מקום שהוא. דהיינו אף על פי שאינו זוכה להתייגע ולטרוח בעבודתו יתברך כמו הצדיקים והכשרים והחסידים שלפנינו שאפילו הקטנים שבהם יגעו וטרחו מאד מאד בתעניתים רבים ובסיגופים קשים ועצומים רבים ממאד. ואם אינו זוכה לזה אף על פי שאיודע בנפשו שהיה צריך לזה לפי עוונותיו ופגמיו המרובים. ואפילו אם יודע בעצמו שגם עתה עובר עליו מה שעובר בכל עת וכו'. אף על פי כן אם לא יניח את עצמו ליול לעוטלם ויחזק את עצמו לדבר דיבורים על כל פנים תמיד לפני השם יתברך בצעקות ותחנות ובקשות הרבה להשם יתברך בוודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך וכנ"ל. ואפילו אם הוא בעל משא ומתן או מלאכה, אף על פי כן ידע האמת כי לא בכח יגבר איש. ואם יעשה מה שיעשה אינו יכול לקבל פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו לבד כי אם בישועת ה' וחסדו. כאשר יודע כל אחד בעצמו שעיקר הפרנסה כשהשם יתברך מזמין לו איזה ריוח וכיוצא. ומכל שכן הטרדות והדאגות שאינם מועילים כלל אדרבא מזיקים הרבה לפרנסה. על כן אפילו הבעל משא ומתן ומלאכה יכול למצוא לנפשו כמה שעות ביום שיעסוק בהם באמירת תהלים והתבודדות וכו' לקדש הדיבור של הא"ב ועל ידי זה ישוב בוודאי השם יתברך. נמצא שעל ידי האלו תרתי שכלל המזמור מהם שהם הא"ב שהוא כלל הדיבור הקדוש והזכרת שבח פרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי זה בוודאי נשוב להשם יתברך. ועל כן זוכין על ידי מזמור זה לחיי עולם הבא. מאחר שעל ידו שבין להשם יתברך וכנ"ל:
Earlier pointed Hebrew field
וְזֶהוּ בְּחִינַת 'תְּהִלָּה לְדָוִד' שֶׁאוֹמְרִים מִקֹּדֶם וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת ד), כָּל הָאוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא מַאי טַעְמָא אִי לֵימָא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ א"ב לֵימָא תְּמַנְיָא אַפִּי? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ פַּרְנָסָה, לֵימָא הַלֵּל הַגָּדוֹל? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים לִכְאוֹרָה, מַה קוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ א"ב, עַל-יְדֵי זֶה מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא?! וְגַם הַטַּעַם הַשֵּׁנִי תָּמוּהַּ בְּיוֹתֵר, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁנִּזְכָּר בּוֹ פַּרְנָסָה יִהְיֶה מֻבְטָח כָּל כָּךְ?! וְגַם הַתֵּרוּץ קָשֶׁה לִכְאוֹרָה, שֶׁמְּשַׁנֵּי ]שֶׁמְּתַרֵץ[ מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי?! אִם כֵּן יְתַקְּנוּ לּוֹמַר תְּמַנְיָא אַפִּי וְהַלֵּל הַגָּדוֹל וּצְרִיכִין לוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַתַּרְצָן הוּא שֶׁמַּעֲלָה גְּדוֹלָה מַה שֶּׁכְּלוּלִים שְׁנֵיהֶם בְּמִזְמוֹר א' א"ב-וּפַרְנָסָה וְאִם כֵּן יִתְפַּלֵּא הָאָדָם מַה קֶשֶׁר יֵשׁ לְפַרְנָסָה עִם הָא"ב? שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה תְּהִלָּה לְדָוִד יָקָר כָּל כָּךְ מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי יַחַד? עַד שֶׁכָּל הָאוֹמְרוֹ מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא?, אַךְ הָעִנְיָן, כִּי עַל-יְדֵי שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הָאֵלּוּ יַחַד, שֶׁהֵם הַשֶּׁבַח הַגָּדוֹל שֶׁל זֶה הַמִּזְמוֹר תְּהִלָּה לְדָוִד שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַלְפָא בֵּיתָא וְיֵשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת הַפַּרְנָסָה, שֶׁהוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בְּחִינוֹת נִזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי וְעַל-כֵּן מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, מֵאַחַר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִזְכֶּה בְּוַדַּאי לִתְשׁוּבָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל -יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( הוֹשֵׁעַ יד), "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא פֶּרֶק ו), אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא דְּבָרִים וְהוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל, שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל צְעָקוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל -יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הָאַלְפָא בֵּיתָא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תְּהִלָּה לְדָוִד, כִּי הָא"ב הֵם כְּלָל כָּל הָעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אוֹתְיוֹת שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם הֵם צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת מֵהָאַלְפָא בֵּיתָא וְעִקַּר כָּל הַפְּגָמִים שֶׁל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בִּבְחִינַת הַכ"ב אַתְוָן שֶׁמַּמְשִׁיךְ חַס וְשָׁלוֹם, הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁעוֹבֵר עָלָיו לְמָקוֹם שֶׁמַּמְשִׁיךְ חַס וְשָׁלוֹם, לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכוּ', רַחֲמָנָא לִצְלַן, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֵם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁבּוֹ נִבְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים לג), "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וְכוּ'" וְעַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, מַמְשִׁיךְ אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת לְמָקוֹם שֶׁמַּמְשִׁיךְ, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה חוֹזֵר וּמְצָרֵף אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר לְטוֹב, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְקָן פְּגַם הֶעָוֹן שֶׁהָיָה עִקַּר הַפְּגָם בְּהַדִּבּוּר וְכַמּוּבָן כָּל זֶה בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי תְּהִלָּה לְדָוִד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ א"ב, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם הֵם צֵרוּפִים שֶׁל הָא"ב עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְתַקֵּן הַכֹּל כִּי עַל-יְדֵי זֶה יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה שֶׁיְּקַדֵּשׁ הַדִּבּוּר מְאֹד שֶׁיֹּאמַר תָּמִיד שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת הַרְבֵּה עִם הַדִּבּוּר שֶׁכָּלוּל מהא"ב מכ"ב אַתְוָן וְיַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ רַחֲמָנוּתוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנִּזְכָּר בְּזֶה הַמִּזְמוֹר הַקָּדוֹשׁ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַד אֵין חֵקֶר, רַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְטוּבוֹ הָרַב וְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְכוּ' וְשֶׁהוּא קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו וְכוּ' וְסִיֵּם, "תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", שֶׁכָּל בָּשָׂר יְבָרֵךְ שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁעַל -יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, עַל-יְדֵי שֶׁיַּהֲפֹךְ כָּל הַצֵּרוּפִים, שֶׁהֵם כְּלָל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם יַהֲפֹךְ אוֹתָם וְיִכְלֹל אוֹתָם בְּתוֹךְ הָא"ב הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵם דִּבְרֵי הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל: וּבְוַדַּאי הִיא עֵצָה גְּדוֹלָה וְקַלָּה שֶׁהַכֹּל יְכוֹלִין לְקַיְּמָהּ, כִּי יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה וּלְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר לְבַד, אַךְ יֵשׁ עַל זֶה מְנִיעָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה וְהִיא מְנִיעַת הַפַּרְנָסָה שֶׁכָּל אָדָם טָרוּד בְּפַרְנָסָתוֹ מְאֹד, וְעַל-כֵּן אֵינוֹ עוֹסֵק בִּשְׁלֵמוּת אֲפִלּוּ בָּעֵצָה קַלָּה הַזֹּאת לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַכ"ב אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּאַלְפָא בֵּיתָא, אֲבָל בֶּאֱמֶת גַּם זֶה אֵינוֹ מְנִיעָה כְּלָל, כִּי צְרִיכִין לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ הָאֱמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ פַּרְנָסָתוֹ עַל-יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ, כִּי הוּא כְּפִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, לוֹמַר כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי וְכוּ' חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלַן, רַק צְרִיכִין לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הַפַּרְנָסָה הוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( דְּבָרִים ח), "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִזְמוֹר זֶה, "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ פּוֹתֵחַ וְכוּ' וּמַשְׂבִּיעַ וְכוּ'" וְזֶהוּ מַעֲלַת זֶה הַמִּזְמוֹר דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי יַחַד, שֶׁנֶּאֱמַר בא"ב וְנִזְכָּר בּוֹ פַּרְנָסָה שֶׁהִיא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה 'מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא', כִּי מִי שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְהַהִתְקָרְבוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, דְּהַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים וְהַחֲסִידִים שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁאֲפִלּוּ הַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם יָגְעוּ וְטָרְחוּ מְאֹד מְאֹד בְּתַעֲנִיתִים רַבִּים וּבְסִגּוּפִים קָשִׁים וַעֲצוּמִים רַבִּים מְאֹד, וְאִם אֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה אַף-עַל-פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָזֶה לְפִי עֲווֹנוֹתָיו וּפְגָמָיו הַמְרֻבִּים וַאֲפִלּוּ אִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁגַּם עַתָּה עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר בְּכָל עֵת וְכוּ', אַף -עַל-פִּי-כֵן אִם לֹא יַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִפֹּל לְעוֹלָם וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים, עַל כָּל פָּנִים תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּצְעָקוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל אַךְ שֶׁלֹּא יִמְנָעֵהוּ מִזֶּה הַפַּרְנָסָה רַק יִבְטַח בַּה' שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יְפַרְנְסוֹ בְּרַחֲמָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִזְמוֹר זֶה כַּנַּ"ל וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בַּעַל מַשָּא וּמַתָּן אוֹ מְלָאכָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן יֵדַע הָאֱמֶת, כִּי לֹא בְּכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ וְאִם יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ עַל -יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ לְבַד כִּי אִם בִּישׁוּעַת ה' וְחַסְדּוֹ, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ שֶׁעִקַּר הַפַּרְנָסָה כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ אֵיזֶה רֶוַח וְכַיּוֹצֵא וּמִכָּל שֶׁכֵּן הַטְּרָדוֹת וְהַדְּאָגוֹת שֶׁאֵינָם מוֹעִילִים כְּלָל, אַדְרַבָּא, מַזִּיקִים הַרְבֵּה לַפַּרְנָסָה, עַל-כֵּן אֲפִלּוּ הַבַּעַל מַשָּא וּמַתָּן וּמְלָאכָה יָכוֹל לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם שֶׁיַּעֲסֹק בָּהֶם בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ' לְקַדֵּשׁ הַדִּבּוּר שֶׁל הָא"ב וְעַל-יְדֵי זֶה יָשׁוּב בְּוַדַּאי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי הָאֵלּוּ תַּרְתֵּי שֶׁכָּלוּל הַמִּזְמוֹר מֵהֶם, שֶׁהֵם הָא"ב, שֶׁהוּא כְּלַל הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ וְהַזְכָּרַת שְׁבַח פַּרְנָסָה שֶׁהוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי נָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל -כֵּן זוֹכִין עַל-יְדֵי מִזְמוֹר זֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, מֵאַחַר שֶׁעַל יָדוֹ שָׁבִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל:
Even somewhat kosher people and the common populace who do not follow the philosophical inquiries of the philosophers and Apikorsim — nevertheless most of them have confusions of emunah; some Apikorsus has been cast into their hearts, drawn through chata'as n'urim [sins of youth]. Great strengthening, salvation, and immense mercy are needed to expel and eradicate the denials and confusions of emunah from their hearts (as explained in Rabbainu's holy sichos). All this derives from the three evil chayos (= the kitrug of the three tefillos) — the voice of the evil chayos = the denials of the chachmai hateva [wise men of nature / naturalists] who roar against the voice of Yom Tov's calling (= the voice of tefillah).
Earlier paragraph 50
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [296] [297] [298] [299]
אות טו וכל זה זוכין על ידי השכל הקדוש הנמשך משער החמשים שהוא בחינת שבועות בחינת המקוה של שבועות שהוא מקוה של שער החמשים שמטהר מכל הטומ~ אות והגילולים שבעולם ומושיע מכל הצרות. שאז ממשיכין על עצמו קדוש זאת לזכות לילך בזה באמת ולא יטעה את עצמו ולא יאבד את עולמו לנצח בחנם ח"ו. כי עכשיו כל תקוותינו הוא רק על ידי אמתיות העצות הקדושות התמימות הנמשכין מההתנוצצות משיח שהתחיל להצנוצץ מימי האריז"ל. וכל מה שמתקרבין יותר לביאת משיח. אף על פי שהצרות הנפש מתגברין ותר. אבל ברחמיו גם התנוצצות משיח מתנוצץ בכל פעם יותר. וכמו שמספרים ענין זה בשם הרב הקדוש מברדיטשוב זצוק"ל. ועיקר אלו העצות האמתיות נמשכין מבחינת שער החמשים שיגלה משיח צדקינו. וכלל העצות כלולים בספר תהלים שהם חסדי דוד הנאמנים שהם בחינת נו"ה בחינת עצות קדושות ונפל~ אות מאד (כידוע שחסדי דוד הם בחינת נו"ה בחינ עצות) היינו לצעוק תמיד להשם יתברך יהיה איך שיהיה וכנ"ל. כי הגלות של עכשיו נמשך מבחינת שער החמשים של הטומאה רחמנא ליצלן שמשם אי אפשר לצאת כי אם בישועת ה' וחסדו הנפלא. ועל כן זה הגלות האחרון הכביד מאד מאד ומתארך מאד בעוונינו הריבם ועליו נאמר (איכה א') ותרד פלאים אין מנחם לה וכתיב (דניאל י"ב) עד מתי קץ הפל~ אות. ועיקר הוא גלות הנפש מה שאנו רחוקים כל כך כל כך מאבינו ששבשמים ואין לנו שום עצה ותקוה כי אם על ידי הדיבור לדבר ולצעוק הרבה להשם יתברך ולומר תחנות ובקשות וכו' הרבה להשם יתברך בכל יום ויום וללמוד תורה הרבה. אך המניעה הגדולה על זה היא הפרנסה. והוא חסרון אמונה שאינו מתחזק להאמין שהפרנסה רק מאתו יתברך. ועל זה הניח את עצמו הבעל דבר עתה מאד על כל אחד ואחר להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה עד שאינו מניחו אפילו לצעוק להשם יתברך כראוי. וזה נמשך משער החמשים של הטומאה משם הגלות הזה שמשם קשה מאד מאד לצאת. והוא בחינת מה שאמר אדמו"ר ז"ל במעה של הבעל תפלה שמכל התאוות ומדות רעות יכולין לצאת. אבל מתאוות ממון אי אפשר להוציא כי אם על ידי הדרך וכו':
Earlier pointed Hebrew field
וְכָל זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי הַשֵּכֶל הַקָּדוֹשׁ הַנִּמְשָׁךְ מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת, בְּחִינַת הַמִּקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא מִקְוֶה שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁמְּטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְהַגִּלּוּלִים שֶׁבָּעוֹלָם וּמוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת שֶׁאָז מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה זֹאת לִזְכּוֹת לֵילֵךְ בָּזֶה בֶּאֱמֶת וְלֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ וְלֹא יְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ לָנֶצַח בְּחִנָּם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַכְשָׁו כָּל תִּקְוָתֵנוּ הוּא רַק עַל-יְדֵי אֲמִתִּיּוּת הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַתְּמִימוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהַהִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ שֶׁהִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ מִימֵי הָאֲרִיזַ"ל וְכָל מַה שֶּׁמִּתְקָרְבִין יוֹתֵר לְבִיאַת מָשִׁיחַ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהַצָּרוֹת הַנֶּפֶשׁ מִתְגַּבְּרִין יוֹתֵר, אֲבָל בְּרַחֲמָיו גַּם הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ מִתְנוֹצֵץ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים עִנְיָן זֶה בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה וְעִקַּר אֵלּוּ הָעֵצוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁיְּגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וּכְלָל הָעֵצוֹת כְּלוּלִים בְּסֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁהֵם חַסְדֵּי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת נו"ה, בְּחִינַת עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת וְנִפְלָאוֹת מְאֹד ( כַּיָּדוּעַ שֶׁחַסְדֵּי דָּוִד הֵם בְּחִינַת נו"ה בְּחִינַת עֵצוֹת), הַיְנוּ לִצְעֹק תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה וְכַנַּ"ל כִּי הַגָּלוּת שֶׁל עַכְשָׁו נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, שֶׁמִּשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת כִּי אִם בִּישׁוּעַת ה' וְחַסְדּוֹ הַנִּפְלָא וְעַל-כֵּן זֶה הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד מְאֹד מְאֹד וּמִתְאָרֵךְ מְאֹד בַּעֲווֹנֵינוּ הָרַבִּים וְעָלָיו נֶאֱמַר ( אֵיכָה א), "וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ" וּכְתִיב ( דָּנִיאֵל יב), "עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת" וְעִקַּר הוּא גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ מַה שֶּׁאָנוּ רְחוֹקִים כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְאֵין לָנוּ שׁוּם עֵצָה וְתִקְוָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר לְדַבֵּר וְלִצְעֹק הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלוֹמַר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְכוּ' הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְלִלְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַךְ הַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה עַל זֶה הִיא הַפַּרְנָסָה וְהוּא חֶסְרוֹן אֱמוּנָה שֶׁאֵינוֹ מִתְחַזֵּק לְהַאֲמִין שֶׁהַפַּרְנָסָה רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל זֶה הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ הַבַּעַל דָּבָר עַתָּה מְאֹד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַטְרִידוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה עַד שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחוֹ אֲפִלּוּ לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי וְזֶה נִמְשָׁךְ מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה שֶׁמִּשָּׁם הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁמִּשָּׁם קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לָצֵאת וְהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה, שֶׁמִּכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת יְכוֹלִין לָצֵאת, אֲבָל מִתַּאֲוַת מָמוֹן אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא כִּי אִם עַל -יְדֵי הַדֶּרֶךְ וְכוּ':
Therefore we read Torah after tefillah — to subdue and break the roaring voice of the adversaries (= the evil chayos = the chachmai hateva). Torah = Chochmah d'Kedushah which has the power to connect all r'tzonos to the root of the Ratzon — Ra'ava d'Ra'avin — where the root of Torah lies. From there Torah was given on Shavuos through Moshe Rabbainu, whose neshamah's root is from Ra'ava d'Ra'avin; therefore his neshamah ascended there. Moshe = the totality of Torah, whose root is Ra'ava d'Ra'avin. Therefore Torah was given on Shavuos and He appeared to them as a zakain [elder] (Mechilta, Beshalach): a zakain = the Maitzach HaRatzon / Ra'ava d'Ra'avin, which is revealed through the zakain d'kedushah.
Earlier paragraph 52
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [303]
אות טז וזה שאמרו רז"ל (ברכות ד') מפני מה לא נאמר נון באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל שנאמר נפלה וכו'. ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקד שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וכו'. והיינו כי לא רצה להזכיר הנון בפירוש שמרמז על שער החמשים של הקדושה שעל ידי זה עיקר התקוה. מפי שיש בה מפלה לכנת ישראל. כי גם עיקר הנפילה של כנסת ישראל הוא על ידי שער החמשים של הטומאה ועל כן אי אפשר להזכיר הנון דקדושה בפירוש. כי יתגבר המתנגד מאד. רק ברמז רמזה בפסוד שאחריו שהוא סומך ה' לכל הנופלים וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם יתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בהדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם מיתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו. כי כל הפרנסה אפילו של הבעל משא ומתן ומלאכה מאתו יתברך כמו שכתוב שם יתברך אחר סומך ה' לכל הנופלים וכו' עיני כל אליך ישברו וכו' פותח ומשביע וכו'. ומה שאנו רואים שיש לזה הרבה עשירות מאד ולזה ענית ודחקות גדול וכיוצא צאר השינויים רבים שבפרנסה הכל מאתו יתברך. והוא יודע מה שעושה לפי ענין הבחירה של כל אחד שהבחירה של זה הוא דייקא על ידי עשירות. ושל זה דייקא על ידי עניות וכיוצא בזה שאר השינויים הרבים. כי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. שכל מה שעושה עם האדם הכל חסד גדול מאתו יתברך. כי אילו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ הכל הוא חסד גדול מאתו יתברך. ועיקר התקון של האדם הוא לזכות לחיים נצחיים של עולם הבא. כי כל העולם זה הבל וריק כצל עובר כאשר אנו רואים בעיניו. אך על ידי מה זוכים לחיים נצחיים, זה על ידי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. לכל אשר יקראוהו דייקא יהיה מי שיהיה. נמצא שמדבר המזמור הקדוש הזה שצריכין לצעוק ולדבר דיבורים קדושים תמיד להשם תברך ושהפרנסה לא תבלבלו מזה כי יבטח שהוא יתברך נותן לכל אחד את אכלו בעתו וכו' ועל כן על ידי זה מובטח שהוא בן עולם הבא. כי על ידי זה יזכה בוודאי לשוב ולהתקרב להש יתברך וכנל. (וקצת מזה מבואר בדברינו בהלכות שלוחין הלכה ד אותה):
Torah's root = the Will of wills. Therefore we read Torah after tefillah: Torah (= Chacham d'Kedushah) connects all r'tzonos to the root of the Ratzon → the evil chayos (= the chachmai hateva) are subdued, fall, and are nullified → the voice of tefillah's calling is heard (= Yom Tov revealing the Ratzon). Kri'as HaTorah = tikkun of tefillah. Therefore one reads with no fewer than three p'sukim and three men — corresponding to the three tefillos (= three Regalim) that reveal the Ratzon, whose tikkun is through Torah connecting all r'tzonos to the root of the Ratzon.
Earlier paragraph 54
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [305] [306]
אות יז וזה שאומרים רות בשבועות כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים זוכין על ידי מ"ט ימי הספירה שהם בחינת מ"ט ~ אותיות השבטים בחינת מ"ט שערי תשובה בחינת מ"ט ~ אותיות שבקריאת שמע וכו'. שכל זה כולל ספר תהלים כמבואר בהתורה הנ"ל בסימן ע"ג וכנ"ל. ועל כן אומרים רות שמדבר משלשלת היוחסין מתחלת הולדת דוד המלך שהוא משיח שחיבר ספר תהלים שכולל כל הנון שערים שהוא בחינת קדושת שבועות כנ"ל. אשר על שם זה נקראת בשם רות עיין שם שיצא ממנה דוד שחיבר ספר תהלים שריוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ז). כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים שהוא בחינת קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה הוא על ידי בחינת דוד שהוא חינת משיח שהוא בחינת ספר תהלים שעל ידי זה נזכה לשוב להשם יתברך ולקיים את כל דברי התורה שזהו עיקר קבלת התורה בכל שנה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה שהוא קיום התורה שזוכין על ידי אמירת תהלים וכנ"ל:
Earlier pointed Hebrew field
וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים רוּת בְּשָׁבוּעוֹת, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת שָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא יוֹם הַחֲמִשִּׁים, זוֹכִין עַל-יְדֵי מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים, בְּחִינַת מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע וְכוּ' שֶׁכָּל זֶה כּוֹלֵל סֵפֶר תְּהִלִּים, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל בְּסִימָן עג וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים רוּת שֶׁמְּדַבֵּר מִשַּׁלְשֶׁלֶת הַיּוֹחֲסִין מִתְּחִלַּת הֻלֶּדֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, שֶׁחִבֵּר סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַנּוּן שְׁעָרִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שָׁבוּעוֹת כַּנַּ"ל אֲשֶׁר עַל שֵׁם זֶה נִקְרֵאת בְּשֵׁם רוּת, עַל שֵׁם שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד שֶׁחִבֵּר סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁרִוָּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת ז), כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת שָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא יוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת דָּוִד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכָל שָׁנָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים וְכַנַּ"ל:
Therefore we read Torah on Monday and Thursday — days of Ratzon, specifically. The essential Kri'as HaTorah = to reveal the illumination of the Ratzon revealed through tefillah. The Ratzon illuminating on Monday and Thursday comes from Moshe ascending then to receive the second Luchos (Tosafos, Bava Kama 82, citing the Midrash). All this = the above aspect: subduing the denials of the chachmai hateva and strengthening the revelation of the Ratzon — strengthening holy emunah to reveal the truth that everything is governed by His Will alone.
Earlier paragraph 56
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [307] [308] [309] [310]
אות יח כלל הדברים שעיקר ההתרחקות מהתשובה הוא מחמת שצריכין אנו נתעורר לשוב אעליו וההתעוררות כראוי קשה מאד. ובפרט למי שכבר נתרחק ועשה מה שעשה. ואף על פי כן הכל חפצים ליראה שמו יתברך אך קשה וכבד להם להתעורר וכולם רוצים שהשם יתברך יעורר ~ אותם ויחזירם למוטב. אבל כשיודעים ומאמינים בהאמת שהשם יתברך בוחר בזה בעצמו שיהיה רצונינו וחפצינו תמיד להתקרב אליו. ושאין אנו צריכין רק ליקח דברים ולשוב אליו כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ודרשו רז"ל איני מבקש מכם אלא דברים. ובאמת גם הדיבורים בעצמו ממנו יתברך רק שאנו צריכין להשתדל ליקח ~ אותם עמנו ולדבר בהם לפניו יתברך. וזהו קחו עמכם דברים. קחו דייקא. היינו שהדברים כבר מוכנים מאתו יתברך והשם יבתרך מבקש שניקח ~ אותם עמנו לשוב אליו על ידי זה. וכמו שמפרש ומלמד ~ אותנו שם איך נאמר לפניוכמו שכתוב שם אמרו אליו כל תשא עון וכו'. ומי שידע כל זאת באמת בוודאי בקל י שוב להשם יתברך מכל מקום שהוא אפילו אם יעבור עליו מה. כי תמיד יוכל ליקח דיבורים מאתו יתברך אם ירצה עד אשר סוף כל סוף ישוב אליו וירחמנו. וזהו בחינת גודל אמירת תהלים שגילה הוא ז"ל שעל ידי זה בוודאי נזכה לתשובה. ועל ידי זה תהיה הגאולה שלימה במהרה בימינו כל זמן שנעסוק באמירת תהלים בכוונה להשמיע אזנו ולבו למה אומר, בוודאי ישוב להשם יתברך. כי באמת הכל מאתו יתברך ואין השם יתברך חפץ רק הרצון וההתעוררות וההשתדלות אחר האמת כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר. אבל באמת הכל מאתו יתברך:
The last forty days (in which Moshe received the second Luchos) were b'ratzon — "in favor." As the Sages said (Rashi, Shemos 33): "Va'esnapal" — "like the first days: the first were in favor, so too the last in favor; the middle were in anger." Anger = the opposite of Ratzon. All this was due to the chet ha'aigel — they served avodah zarah and denied the Ratzon, not believing everything is governed by His simple Will alone. They erred in avodah zarah, wanting to draw forces from wherever they chose — this was the nature of their avodah zarah. The chet ha'aigel = damage to the Ratzon = the denials of the chachmai hateva.
Earlier paragraph 58
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
Current source references: [311] [312] [313] [314] [315] [316] [317]
אות יט וזה בחינת מעשה המנורה שהוא בחינת התורה כמו שכתוב (משלי י') כי נר מצוה ותורה אור וכמובא. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות לכל ישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים (מנחו פרק ו'). כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בוודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר. וכן אם לא היה לו נר להדליק מנו או איזה דבר להוציא ממנו אש, בוודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק. נמצא שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה המדליק והנדלק הכל מאתו יתברך. ואף על פי כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים בוודאי לא יהיו נדלקים מעצמם. כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו. ואף על פי כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותנו מלמטה. אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה כמו שכתוב בזוהר הקדוש אעא דלא סליק בי' נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וכו'. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים היינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד. כי נר המערבי היה דולק בנס כמו שאמרו רז"ל (יומא ל"ט). ועל כן בוודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה. וכמו שאמרו רז"ל (מנחות פרק ו') וכי לאורה הוא צריך וכו'. אך צור לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף על פי שהכל מאתו יברך כנ"ל. אף על פי כן אנו מחויבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה. וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך. כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסיים. וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כולה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכולה נעשית מעשהת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת. עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך הטל את העשת לתוך האש ותצמא המנורה, היינו שכל המנורה שהיא כלל הארת התורה הוא רק מחתיכה אחת מיני' ובי' שבאמת נעשית מאלי'. כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה. כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו. ואף על פי כן צריכין לעשות המנורה למטה דייקא. ועל כן באמת נתקשה משה הרבה על זה. כי סוד זה נוגע בשער החמשים כ"ל שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת. וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל. ועל כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה כמו שכתוב כ(שמות ל"ג) בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות וכו'. כי קטרת שהיא עיקר בחינת תשובה כידוע כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא, כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות כידוע שזהו עיקר בחינתתשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיזהר לומר קטרת בכוונה גדולה ויועיל לו לחזור בתשובה. נמצא שקטרת בבחינת תשובה. אבל עיקר התשובה זוכין בבחינת המנורה שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יוחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאולה שלימה על ידי המנורה שראה כמבואר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנוכה שהוא (זכריה ד') ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וכו'. וכלל הענין שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין כמו שכתוב וגולה על ראשה. וכמו שפירש רשץי שם. וסיים שם לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' היינו כל ענין הנ"לל. שעיקר התשובה שהיא עיקר הגאולה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' כי הכל מאתו יתברך. והעיקר תלוי בבחינת ה"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא שזה זוכין על ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. ואז אף על פי שיודע בעצמו שבוודאי אינו יוצא י"ח כלל. אף על פי כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה שהם כלולים כל אחד משבעה בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו' שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קודם יום החמשים שהוא שבועות שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה שם תשובתינו אליו ותשובתו אלינו, כולל כולם יחד כי הכל אחד כנ"ל. ועל ידי זה תהיה הגאולה על ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנל. ועל כן רמז הגאולה במעשה המנורה וכנ"ל:
Earlier pointed Hebrew field
וְזֶה בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( מִשְׁלֵי י), "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" וְכַמּוּבָא וְזֶה בְּחִינַת נֵר הַמַּעֲרָבִי, שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל יִשְׂרָאֵל, כִּי מִמֶּנּוּ הָיָה מַתְחִיל וּבוֹ הָיָה מְסַיֵּם ( מְנָחוֹת פֶּרֶק ו), כִּי כָּל בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ הוּא רַק כְּמַדְלִיק נֵר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, רַק שֶׁלּוֹקֵחַ נֵר וּמַדְלִיק בּוֹ נֵרוֹת אֲחֵרִים לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה וּבֶאֱמֶת אִם לֹא הָיָה לוֹ אֵלּוּ הַנֵּרוֹת אוֹ הַדְּבָרִים שֶׁמַּדְלִיקִין, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַדְלִיק אֲבָנִים וְעָפָר וְכֵן אִם לֹא הָיָה לוֹ נֵר לְהַדְלִיק מִמֶּנּוּ, אוֹ אֵיזֶה דָּבָר לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֵשׁ, בְּוַדַּאי גַּם כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַדְלִיק נִמְצָא, שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ הָאֵשׁ וְהַנֵּר וְהַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילָה, הַמַּדְלִיק וְהַנִּדְלָק, הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַף -עַל-פִּי-כֵן אִם לֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם הַמַּעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא לִיקַח הַנֵּר וּלְהַדְלִיק בּוֹ אֲחֵרִים, בְּוַדַּאי לֹא יִהְיוּ נִדְלָקִים מֵעַצְמָם, כִּי כָּךְ בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַבְּרִיאָה שֶׁהֵכִין הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל בְּחָכְמָתוֹ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן רוֹצֶה דַּוְקָא שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה וְנִגְמֹר עַל-יְדֵי הִתְעוֹרְרוּתֵנוּ מִלְּמַטָּה, אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, כִּי כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בִּבְחִינַת הַדְלָקַת וְהֶאָרַת אוֹר הַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אָעָא דְּלָא סְלִיק בֵּיהּ נוּרָא מְבַטְשִׁין לֵיהּ גּוּפָא דְּלָא סְלִיק נְהוֹרָא דְּנִשְׁמְתָא וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת נֵר הַמַּעֲרָבִי שֶׁהוּא עֵדוּת שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי מִמֶּנּוּ הָיָה מַתְחִיל וּבוֹ הָיָה מְסַיֵּם, הַיְנוּ שֶׁהַהַתְחָלָה וְהַסִּיּוּם הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי נֵר הַמַּעֲרָבִי הָיָה דּוֹלֵק בְּנֵס, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא לט) וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי הָיָה יָכוֹל הוּא יִתְבָּרַךְ לְהַדְלִיק בְּעַצְמוֹ אֶת כָּל נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מְנָחוֹת פֶּרֶק ו), וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ וְכוּ'?! אַךְ צִוָּה לָּנוּ וְהִזְהִיר מְאֹד עַל הַדְלָקַת נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה לְהוֹרוֹת שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָנוּ מְחֻיָּבִים עַל כָּל פָּנִים לְהַדְלִיק אֶת נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה וְזֶה יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ אַף-עַל -פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִמֶּנּוּ הוּא מַתְחִיל וּבוֹ הָיָה מְסַיֵּם וְזֶהוּ בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה שֶׁהָיָה כֻּלָּהּ מִקְשָׁה עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִיא, דְּהַיְנוּ שֶׁכֻּלָּהּ נַעֲשֵׂית מֵעֶשֶׁת אַחַת מֵרֹאשָׁהּ עַד סוֹפָהּ עִם כָּל הַכַּפְתּוֹרִים וְהַפְּרָחִים וְכוּ', הַכֹּל נַעֲשֶׂה מֵחֲתִיכָה אַחַת עַד שֶׁנִּתְקַשָׁה מֹשֶׁה הַרְבֵּה אֵיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ וְאָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַטֵּל אֶת הָעָשֶׁת לְתוֹךְ הָאֵשׁ וְתֵצֵא הַמְּנוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁכָּל הַמְּנוֹרָה, שֶׁהִיא כְּלַל הֶאָרַת הַתּוֹרָה, הוּא רַק מֵחֲתִיכָה אַחַת מִנֵּיהּ וּבֵיהּ שֶׁבֶּאֱמֶת נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, כִּי הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁר לָאָדָם לַעֲשׂוֹתָהּ, כִּי קָשֶׁה וְכָבֵד לְהָאָדָם שֶׁיִּתְעוֹרֵר וְיָאִיר מֵעַצְמוֹ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת הַמְּנוֹרָה לְמַטָּה דַּיְקָא וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִתְקַשָׁה מֹשֶׁה הַרְבֵּה עַל זֶה, כִּי סוֹד זֶה נוֹגֵעַ בְּשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כַּנַּ"ל, שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לכל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין רַק הִתְעוֹרְרוּת וְרָצוֹן וּתְשׁוּקָה אֶל הָאֱמֶת וְזֶה נֶחֱשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן כָּל הַקְרָבַת הַקְּטֹרֶת הָיָה בִּשְׁעַת הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה וְהַטָּבָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שְׁמוֹת ל"ג), "בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת יַקְטִירֶנָּה וּבְהַעֲלוֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרוֹת וְכוּ'" כִּי קְטֹרֶת, שֶׁהִיא עִקַּר בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּיָּדוּעַ, כִּי י"א סִמָּנֵי הַקְּטֹרֶת מַכְנִיעִין סִטְרָא דְּמוֹתָא כָּל הַסִּטְרִין אוחרנין וּמַעֲלִין הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת תְּשׁוּבָה וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיּזָּהֵר לוֹמַר קְטֹרֶת בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וְיוֹעִיל לוֹ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה נִמְצָא, שֶׁקְּטֹרֶת בִּבְחִינַת תְּשׁוּבָה, אֲבָל עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין בִּבְחִינַת הַמְּנוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל יַחַד אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא בְּקֶשֶׁר נִפְלָא מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּיג כְּלָל וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁרָאָה זְכַרְיָה סוֹד הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה עַל -יְדֵי הַמְּנוֹרָה שֶׁרָאָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַפְטָרַת בְּהַעֲלוֹתְךָ וְשַׁבָּת חֲנֻכָּה שֶׁהוּא ( זְכַרְיָה ד), "רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגוּלָה עַל רֹאשָׁהּ וְכוּ'" וּכְלָל הָעִנְיָן, שֶׁהַשֶּׁמֶן הָיָה נִמְשָׁךְ מֵאֵלָיו כְּמוֹ מִמַּעְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְגוּלָה עַל רֹאשָׁהּ" וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם וְסִיֵּם שָׁם, "לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי וְכוּ'", הַיְנוּ כָּל עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא עִקַּר הַגְּאֻלָּה, הוּא לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי וְכוּ', כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְהָעִקָּר תָּלוּי בִּבְחִינַת הַנַּ"ל שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הֶאָרַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כַּנַּ"ל שֶׁשָּׁם כְּלוּלִים יַחַד בְּקֶשֶׁר אֶחָד אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים וְהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה וְאָז אַף-עַל-פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּלָל, אַף-עַל-פִּי-כֵן בֶּאֱמֶת זֶהוּ סוֹד נִפְלָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג, כִּי נִמְשָׁךְ מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁהֵם כְּלוּלִים כָּל אֶחָד מִשִּׁבְעָה, בְּחִינַת שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה סוֹד שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת שֶׁסּוֹפְרִין קֹדֶם יוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא שָׁבוּעוֹת, שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם תְּשׁוּבָתֵנוּ אֵלָיו וּתְשׁוּבָתוֹ אֵלֵינוּ, כּוֹלֵל כֻּלָּם יַחַד, כִּי הַכֹּל אֶחָד כַּנַּ"ל וְעַל -יְדֵי זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַל-יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁהוּא דָּוִד וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן רָמַז הַגְּאֻלָּה בְּמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹ
In earlier generations all denials followed the paths of avodah zarah. In these later generations, since the yaitzer hara for avodah zarah was nullified, the yaitzer hara of philosophy has intensified — the denials of the chachmai hateva who introduce denial through their evil wisdom. In truth it is all the same: the root of their wisdom derives from the chartumay Mitzrayim [sorcerers of Egypt] (great sorcerers who knew the impure names → great knowledge of natural wisdom). The foundation and root of all worldly wisdom derives from them (as brought in the books of the philosophers: the beginning of this wisdom was among the b'nay Kedem and chartumay Mitzrayim → nation to nation → the Greeks → nation to nation → until in our many sins, even Jews began to be ensnared in their evil, world-destroying wisdom). Over time, the knowledge of sorcery itself was forgotten, until they mock sorcery and demons and deny the Sages' words — though in truth all their own wisdom derives from there.
Earlier paragraph 59
Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.
(הלכות קריאת שמע הלכה ו' נכללת בהלכות ברכות השחר הלכה ה'
Earlier pointed Hebrew field
הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע הֲלָכָה ו נִכְלֶלֶת בְּהִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר הֲלָכָה ה:
One must do teshuvah upon teshuvah. Even a Tzaddik who has already done complete teshuvah must do teshuvah each time regarding his previous hasagah [perception] — for each time he comes to a new hasagah. Then he does teshuvah — the aspect of Ehyeh — upon yesterday's hasagah, for he had materialized the loftiness of Hashem's G-dliness. This is the aspect of Shabbos — the World to Come, which is entirely Shabbos, entirely teshuvah. Thus the true Tzaddik is always in the aspect of Ehyeh — for each time he comes to new Mochin, beginning to perceive Hashem with new perception, which is the long life of living anew each time. Each day he is in the aspect of Ehyeh — "Ana zamin l'meihevei" — as if he has not yet begun to live at all and has had no havayah in the world. Only now does he begin to live and prepare himself to have being. This is Ehyeh. Therefore Tefillin — long life where the Tzaddik begins anew each time — are in the aspect of Ehyeh Havayah Ehyeh = Chayim. Each day: Ehyeh (= ibur, "ana zamin l'meihevei," beginning to live as if he had no havayah or chiyus at all) → then new complete Mochin are drawn = Havayah (= the Mochin) → immediately upon receiving these Mochin (= life), he withdraws them; only the reshimu remains; then he yearns again to receive even greater new Mochin = second Ehyeh ("ana zamin l'meihevei"). And so forever. These three Names = Chayim = the essential long life. But the Mochin of Kneses Yisrael — Tefillin shel Yad — are the aspect of Ehyeh Havayah Adnus. They too must begin anew each day (= Ehyeh), then receive their Mochin (= Havayah). But when their Mochin depart, they remain in the aspect of Adnus — Malchus, emunah — believing that Hashem is Adon Kol [Master of all]. This point of Adnus/emunah never departs — the reshimu of the Mochin of emunah must always remain. For the common people, the essential renewal of Mochin is so that they remain in strong emunah — which is their essential chiyus, the foundation of everything. But the Mochin of Tefillin shel Rosh — the Tzaddik's own Mochin — remain in the aspect of Ehyeh: he merits the true long life of beginning anew each time. This is Ehyeh Asher Ehyeh — teshuvah upon teshuvah. Each time he begins to live anew in the aspect of Ehyeh. "Ehyeh" = "Ana zamin l'meihevei" — beginning to live and receive new Mochin = Tefillin. "Asher" = letters of "Rosh" = the Mochin = Havayah. Then he returns to Ehyeh — yearning to receive even greater new chiyus and Mochin. Thus Ehyeh Asher Ehyeh = Ehyeh Havayah Ehyeh = Tefillin. This Name was revealed to Moshe at the time of Yetzias Mitzrayim — the aspect of Tefillin. Likewise, each individual must draw upon himself these two aspects of Mochin: shel Yad and shel Rosh. When the Mochin depart, through the reshimu of emunah remaining in the heart, one draws Da'as and Mochin to strengthen himself in emunah = Tefillin shel Yad (whose Names = Yabok = baki = passing over all obstacles). Then one is aroused with kinah for himself and draws great Mochin to rise from level to level, living new chiyus each time = Tefillin shel Rosh (whose Names = Ehyeh Havayah Ehyeh = Chayim). Understand well. This is the aspect of Tefillin of Rashi and Tefillin of Rabbeinu Tam. It is explained in the Kavanos that Tefillin of Rabbeinu Tam are far loftier Mochin, where the Gevuros [judgments] emerge before the Chassadim [kindnesses] — the order of Tefillin of Rabbeinu Tam: Yud-Kei-Kuf-Vav (= Kadeish, V'hayah ki yevi'acha, V'hayah im shamoa, Shema). Tefillin of Rashi are Havayah in proper order — Chassadim before Gevuros. For at first it arose in Hashem's thought to create the world with Middas HaDin [the Attribute of Justice] alone. He saw the world could not endure and He placed Middas HaRachamim [Mercy] first, combining it with Din: "Eileh toldos hashamayim v'ha'aretz b'hibar'am b'yom asos Hashem Elokim eretz v'shamayim" (Bereishis 2:4). The Yetzer HaRa and the Sitra Achra are drawn from the Gevuros and Dinim originating in the initial Tzimtzum of the Chalal HaPanui [Empty Space]. Breaking the Yetzer HaRa comes from Middas HaRachamim that was combined with Din — giving power to break the Yetzer HaRa and transform it to holiness. This is what the Tzaddikim do: transform Din to Rachamim. At first, Hashem wanted man to overcome the Yetzer HaRa by his own power, without heavenly assistance — Din alone. But He saw this was impossible, so He placed Rachamim before Din. From this comes Hashem's constant mercy — sending hirhurei teshuvah and assisting man to break the Yetzer HaRa. As our Sages said (Kiddushin 30b): "Each day a man's Yetzer overpowers him — were it not that Hashem helps him, he would fall into its hands." The Yetzer overpowering each day = the Din of the initial thought being aroused each day. But Hashem immediately has mercy and places Rachamim before Din = the help and assistance. However, there are great Tzaddikim who do not need heavenly assistance. Hashem conducts Himself with them initially with Middas HaDin, and they withstand all trials, enduring all manner of suffering and troubles drawn from Din, and remain steadfast. As it says about Avraham and the Avos: "HaElokim asher hishalchu avosai lefanav" (Bereishis 48:15) — "HaElokim" precisely = Middas HaDin, walking on his own without heavenly assistance, as Rashi explains in Parshas Noach. This is the suffering of the Tzaddikim: "Hashem Tzaddik yivchan" — "Hashem tests the righteous" (Tehillim 11:5) — like a flax worker: the better his flax, the harder he strikes it (Bereishis Rabbah 32). "Ki es asher ye'ehav Hashem yochiach" — "Whom Hashem loves, He rebukes" (Mishlei 3:12). They sweeten the Din at its root in the initial thought. They believe and know that the suffering and Dinim themselves are great goods. Through this they merit to ascend and be included in the initial thought. This is the aspect of Rabbi Akiva, whose flesh was combed with iron combs. Moshe Rabbeinu asked: "This is Torah and this is its reward?!" Hashem answered: "Silence! Thus it arose in the thought." The suffering of such Tzaddikim is drawn from the initial thought — creating through Din alone — so they would merit to stand the trial without heavenly assistance and thereby be included in the initial thought. For the essential Din is drawn from the initial Tzimtzum of the Chalal HaPanui. As explained in the Torah "Bo el Paroh" (LM I:64): the Chalal HaPanui is the aspect of the questions that cannot be answered. But the great Tzaddik — the aspect of Moshe — can enter even these questions, the Chalal HaPanui. This is the Tzaddik ascending to the initial thought — the beginning of the Tzimtzum, the root of Din — and withstanding the trial there, enduring all suffering and Dinim. Through this he merits to perceive the secret of the Chalal HaPanui: that even there, Hashem is concealed and hidden in a wondrous and awesome manner that cannot be grasped, as written there. This is the aspect of Tefillin of Rabbeinu Tam — loftier Mochin where Gevuros precede Chassadim — drawn from these higher Tzaddikim. Hashem conducts Himself with them through the initial thought. They merit to be included in the initial thought and sweeten everything at its root. This is "Gevuros before Chassadim": they can receive the Gevuros themselves before Chassadim — the conduct of the initial thought — for they merit even through Middas HaDin itself, having endured great suffering and been tested. But Tefillin of Rashi — Chassadim before Gevuros — is the aspect of placing Rachamim before Din, which is the essential conduct of the entire world. Therefore the main Tefillin are those of Rashi, which most of the world wears — for the world's essential conduct and endurance is only through this. But one who wishes to sanctify himself with additional holiness should also wear Tefillin of Rabbeinu Tam — to receive illumination from those higher Tzaddikim who merited to ascend to the initial thought and sweeten all Dinim at their very root. Therefore our Rebbe instructed his followers to wear Tefillin of Rabbeinu Tam. For all distancing from Hashem comes from the Yetzer HaRa whose root is in Middas HaDin drawn from the Chalal HaPanui. The essential additional holiness is drawn through Tefillin of Rabbeinu Tam — from the Tzaddikim who ascend to the root of Din in the Chalal HaPanui and sweeten everything at its root. Through this, power is drawn for all who are far away to break and nullify the Yetzer HaRa drawn from there. Therefore now, in the Ikvesa d'Meshicha [the heels of Mashiach's footsteps], at the end of the galus, one must be very careful to wear Tefillin of Rabbeinu Tam, as all the true Tzaddikim of our days urged. For now the Baal Davar has strengthened exceedingly — seeing that his end is near, he exerts all his power, like two men wrestling: when one sees he is about to fall, he rallies with all his strength to topple the other. As the wise man said: "There is no warrior like the desperate one." The galus is the aspect of ibur [gestation]; leaving the galus = leidah [birth]. As with Geulas Mitzrayim, which is called birth: "Umolodosayich b'yom huleches osach" (Yechezkel 16:4). And regarding the final Geulah: "Ki chalah gam yaldah Tziyon es baneha" — "For Tziyon has travailed and also given birth to her children" (Yeshayah 66:8). Therefore at the end of the galus, the galus intensifies — as in Mitzrayim: "Umei'az basi el Paroh l'daber bismecha heira la'am hazeh" — "Tichbad ha'avodah" (Shemos 5:22-23). This is kishui holadah [difficult labor] — "Vayhi ki hikshah Paroh l'shalcheinu" (Shemos 13:15). All the suffering endured now at the end of this final galus are the aspect of chevlei leidah [birth pangs]: "K'mo harah sakriv laledes tachil tiz'ak bachavaleha." The essential intensification of the galus is that the Baal Davar strengthens mightily over the souls of Yisrael to distance them from Hashem. This is the essential galus — the suffering of the nefesh. Beyond this, everything is hevel. The essential trouble is that he introduces kefiros and apikorsus into the world. As our Rebbe said: "A great apikorsus is going through the world." As we see with our own eyes — never was there such apikorsus in Yisrael as now, when the brazen ones among the nation teach the youth their wisdoms and their languages. All this intensification of the Baal Davar is the aspect of Chevlei Mashiach = chevlei leidah. All his power derives from the root of Din in the Chalal HaPanui. Therefore now the only power to stand against him is through the great true Tzaddikim who can enter the Chalal HaPanui and sweeten the Din at its root — nullifying all the power of the Yetzer HaRa of all the world's inhabitants drawn from there. Therefore each person must be careful to wear Tefillin of Rabbeinu Tam — drawn from the Mochin of these great Tzaddikim — to receive power from them to break the Yetzer HaRa that is strengthening so greatly now. For the essential kishui holadah derives from Amalek, as understood from our Rebbe's words (LM I:135) on the verse "Vay'shasef Shmuel es Agag" — how Shmuel cut Agag into four, through which the womb of the woman with kishui holadah was opened. Amalek = the kefiros and apikorsus drawn from the Chalal HaPanui. Therefore he is called "Reishis" — "Reishis goyim Amalek" (Bamidbar 24:20) — for the Chalal HaPanui preceded the world (without it there would be no place for creation). From there comes the kelipah that precedes the fruit. Therefore Amalek is called Reishis — his power from the Chalal HaPanui that preceded the world. This is the firstborn right of Eisav, who is Amalek — from the kelipos drawn from the Chalal HaPanui that preceded the world. Therefore Yaakov strove to take the bechorah from Eisav — for in truth Hashem preceded everything: He fills all worlds and surrounds all worlds, and He Himself created the Chalal HaPanui for the sake of creation. Through their emunah in Hashem who preceded everything, Yisrael pass over all the wisdoms and kefiros and apikorsus that come from the Chalal HaPanui — believing that even within the Chalal HaPanui itself, Hashem is concealed. He preceded everything. Therefore Yisrael are called Ivri'im — through their faith in the G-d of the Ivri'im, they pass over all the wisdoms that come from the Chalal HaPanui. Therefore Yisrael are truly the firstborn: "B'ni bechori Yisrael" (Shemos 4:22). Yaakov took the bechorah from Eisav. Initially the bechorah had to be with Eisav — for the kelipah precedes the fruit, and his firstborn right derived from the Chalal HaPanui that preceded the world. But Yaakov, through his emunah, merited to pass over the Chalal HaPanui and believe and be included in Hashem who preceded everything. Afterward he nullified Eisav's bechorah (= Reishis goyim Amalek) and took it for himself, until his offspring were all called bechorim: "B'ni bechori Yisrael." This is the Makkas Bechoros at the time of Yetzias Mitzrayim, when the firstborn of Yisrael were sanctified. For all the exiles — included in Galus Mitzrayim — derive from the contamination of Amalek (= the essential contamination of the serpent = Reishis goyim), from whom all four kingdoms receive, as our Rebbe said in the Torah "Mishra d'Sakina" (LM I:30). The prince of Mitzrayim is Edom = Eisav. Paroh's hardness and heaviness of heart — refusing to let Yisrael leave — came from the apikorsus and kefiros drawn from the Chalal HaPanui = Amalek. Therefore Hashem killed all the firstborn of Mitzrayim — to subdue the bechor of the Sitra Achra drawn from Eisav's firstborn right (= the kefiros from the Chalal HaPanui that preceded the world) — and to elevate the firstborn of Yisrael, who receive from Yaakov's bechorah based on emunah that passes over the Chalal HaPanui. Through this, Yisrael left Mitzrayim (= birth). Then the firstborn were sanctified to be given to the Kohen — who receives his holiness from the holy elder, the aspect of z'kan Aharon — Tikkunei D'ikna drawn through the Blind Beggar who was included in the Ein Sof that preceded everything (where the whole world does not amount to the blink of an eye). This sanctifies the firstborn — first birth — drawing the holiness of bechorah of Yisrael, which is emunah. "V'ha'avarta kol peter rechem LaHashem" — "V'ha'avarta" precisely — through the holiness of the firstborn, one passes over the Chalal HaPanui via emunah. Therefore the parshiyos of Tefillin speak of Yetzias Mitzrayim, the holiness of the firstborn, and emunah — for they are all one. Through emunah one passes over all the wisdoms from the Chalal HaPanui. This = Yetzias Mitzrayim = holiness of the firstborn. From there come the essential Tefillin — the renewal of Mochin and chiyus. The essential renewal of Mochin and chiyus is received through emunah — the essential life: "B'or pnei melech chayim" (Mishlei 16:15). Through emunah in Chidush HaOlam [the Creation of the world] — that Hashem created everything as He willed, yesh mei'ayin hamuchlat [something from absolute nothing] — just as He renewed the world from absolute nothingness, so too He renews now in His goodness each day, constantly, Ma'aseh Bereishis. The essential daily renewal of Ma'aseh Bereishis is through Chochmah: "Kulam b'Chochmah asisa" (Tehillim 104:24) — the new Mochin drawn each day to recognize His light anew. "Uvtuvo mechadesh b'chol yom tamid ma'aseh Bereishis" — "Ain tov ela Torah, ain tov ela Tzaddik" — the true Tzaddik merits new Torah perception and Da'as each day, through which Ma'aseh Bereishis is renewed. From there: the essential Tefillin. For truly it is all one: the birth of a Jewish nefesh and the nullification of kishui holadah in the physical sense is literally the aspect of Yetzias Mitzrayim (= birth), after Hashem nullified kishui holadah through Makkas Bechoros. For at Yetzias Mitzrayim (= birth), the holy emunah was revealed — emunas Chidush HaOlam — through the awesome signs and wonders Hashem performed. Each new Jewish nefesh that is born is a new revelation and new Da'as to recognize the One who spoke and the world came into being. For Hashem never does the same thing twice — as our Rebbe said: even reincarnated neshamos do not return identically, for Hashem never repeats. Each birth = a new seichel to know Hashem with new knowledge. In each generation His G-dliness is revealed with new recognition. For this Hashem "troubles Himself" from generation to generation — to purify the neshamos more and more from the serpent's contamination. "Zeh Shmi l'olam v'zeh zichri l'dor dor" — "L'dor vador yeshabach ma'asecha." Therefore each time a new nefesh comes — new seichel and new knowledge to recognize Him, to reveal His emunah further — the contamination of Amalek (the serpent's contamination) is aroused and seeks to obstruct the birth. This is kishui holadah — through the serpent's contamination (Adam's sin: "B'etzev teildi vanim"). Our Rebbe said that Mizmor l'Sodah is an effective remedy for a woman in difficult labor — because it speaks of emunah: "De'u ki Hashem Hu Elokim," ending: "V'ad dor vador emunaso." The essential emunah is renewed and strengthened from generation to generation through the renewal of neshamos (= new intelligences recognizing Hashem). Therefore through emunah, kishui holadah is nullified. The main remedy is tefillah = emunah. "Milchamah LaHashem ba'Amalek midor dor" — "midor dor" precisely — he intensifies in each generation. He is an old and foolish king, not wanting the renewal of Mochin and chiyus that comes through the renewal of neshamos each generation. He denies Chidush HaOlam. Therefore the parshiyos of Tefillin begin with birth — "Kadeish li chol bechor" — for birth = the renewal of Mochin and chiyus = Tefillin: to renew one's brain and chiyus each day, beginning Avodas Hashem anew each day. Therefore now, at the end of the galus — when the Baal Davar intensifies exceedingly (= the contamination of the serpent, Haman-Amalek, Chevlei Mashiach = chevlei leidah = kishui holadah) — the birth pangs and difficult labor are now far heavier than at Geulas Mitzrayim, because now the final Geulah will come — a complete Geulah with no galus after it. Then the serpent's contamination will be completely nullified, all Yisrael will return to Hashem in truth forever, until we merit Techiyas HaMeisim, when the world will be renewed: "Bila hamaves lanetzach" — "Death will be swallowed up forever" (Yeshayah 25:8). Then we will live long, eternal life = Tefillin = Eitz HaChayim. Because the Baal Davar sees his end approaching, he intensifies exceedingly. His essential strategy is to make Yisrael fall into spiritual ziknah [old age / exhaustion]: as if we have already grown old in this long galus of so many hundreds of years, and there is no more hope. He causes each individual to fall into this ziknah: as if one has already aged in his deeds and can no longer return. But the essential Geulah depends on teshuvah, as the Zohar HaKadosh says: "This matter depends on nothing but teshuvah." We pray: "Al tashlicheinu l'eis ziknah, kichlos kocheinu al ta'azveinu" — "Cast us not away in the time of old age; when our strength fails, forsake us not" (Tehillim 71:9) — that we should not fall into the ziknah of the Sitra Achra. The Baal Davar (Haman-Amalek) is called an old and foolish king — denying Chidush HaOlam. From this denial comes the ziknah of the Sitra Achra — as if the physical world is old and aged from long ago. The serpent said to Chavah: "Min ha'eitz achal uvara es ha'olam" — "From the Tree He ate and created the world" (Rashi, Bereishis 3:5) — denying Chidush HaOlam. Through this, death was decreed — the opposite of long life. The elders who lack completeness — who do not add holiness and da'as each day — give strength to these kefiros (= the metzach hanachash [forehead of the serpent], as in LM II:4). Since they do not add holiness and give foothold to the ziknah of the Sitra Achra, the kefiros of the serpent's forehead — denying Chidush HaOlam — are strengthened. All these kefiros, from which the essential Yetzer HaRa intensifies now at the end of the galus, derive from the Chalal HaPanui — from which come all the questions of the philosophers that cannot be answered, all the apikorsus and kefiros, and the root of all evil desires. For the root of all evil desire is eil acher — kefiros, as our Rebbe explained. Therefore one must wear Tefillin of Rabbeinu Tam — the Mochin drawn from the Tzaddikim who can enter the initial Tzimtzum of the Chalal HaPanui, sweeten the Din there, and reveal Hashem's G-dliness — informing humanity that even the Chalal HaPanui and all the questions and kefiros themselves derive from Hashem, who sustains everything. It is impossible to know Him except through the absence of knowledge that preceded knowledge — the questions of the Chalal HaPanui, the withdrawal of Da'as (His light that was withdrawn from the Chalal HaPanui) — in order to create a place for the world, so that His G-dliness could be revealed in the world, as fully explained in "Bo el Paroh." Therefore one must place emunah before the world — this is the essence. Through this, one breaks the kelipah that precedes the fruit (= the Chalal HaPanui that preceded the world). Through emunah, one passes over everything. This is also the ma'abarta of Tefillin — through Tefillin (= renewal of Mochin merited through emunah), one passes over everything. When one is strong in emunah for many years, serving Hashem through emunah alone, one merits afterward to know and perceive Hashem with a wondrous knowledge that comes through emunah — in the aspect of matei v'lo matei [reaching and not reaching]. This is "Lachazos b'no'am Hashem ul'vaker b'Heichalo" — "To gaze at the pleasantness of Hashem and to visit His Sanctuary" (Tehillim 27:4) — which Dovid HaMelech requested all his days. Therefore our essential hope now — to leave this bitter galus, to nullify the kishui holadah of the Geulah (intensifying now collectively and individually for each person seeking the holy path) — rests on the power of the Tzaddikim, the Mochin of Tefillin of Rabbeinu Tam (very great Mochin). Therefore now one must be especially careful to wear Tefillin of Rabbeinu Tam — to hasten the Geulah collectively and individually, speedily in our days. Each person must merit the redemption of his soul from this bitter galus of havlei olam hazeh. One must endure actual chevlei leidah and kishui holadah, especially in the beginning — crying many cries and groans of "Ach!" and "Avoi!" and many turns and twists — before meriting to give birth to the holiness of one's nefesh and redeem it from galus. May it be fulfilled speedily: "Rani akarah lo yaladah" (Yeshayah 54:1); "Ha'ani ashbir v'lo olid... ki chalah gam yaldah Tziyon es baneha" (Yeshayah 66:9) — speedily in our days, Amen. This is why "Uva l'Tziyon Go'el" is juxtaposed to Mizmor "Ya'ancha". It is explained in the Kavanos that Mizmor Ya'ancha is recited to give birth to the Mochin and shefa and draw them into this world. Therefore there are seventy words in Mizmor Ya'ancha — corresponding to the seventy cries the woman in labor must cry before giving birth. The Geulah = birth, which comes after chevlei leidah = Chevlei Mashiach. The chevlei leidah are seventy cries — for the essential birth is the birth of the Mochin: to renew one's avodah and awaken from sleep (= ibur). Therefore they are seventy cries — corresponding to the seventy faces of Torah = the totality of Mochin that must be birthed and drawn, to awaken from one's sleep and fall, to regain all the seventy faces one has lost, and to begin living anew. This is the essential Geulah, individually and collectively. "Uva l'Tziyon Go'el ul'shavei fesha b'Yaakov" — "ul'shavei fesha" precisely = the ba'alei teshuvah who renew the days that passed in darkness = renewal of chiyus: "Hashiveinu Hashem eilecha v'nashuvah, chadeish yameinu k'kedem." After Mizmor Ya'ancha (= chevlei leidah), we say "Uva l'Tziyon Go'el" — speedily in our days, Amen.
💬 Comments
…Comments are currently read-only.
Loading comments…