Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏
Reader › Likutay Halachos › הִלְכוֹת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם הֲלָכָה ב
A A
הִלְכוֹת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם הֲלָכָה ב

Hilchos Niseyas Kapayim — Halacha 2

ליקוטי הלכות - Likutay Halachos

Matched source edition · Volume 4 · Bracketed references are separate from the traditional items.

הִלְכוֹת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם הֲלָכָה בHilchos Niseyas Kapayim Halacha 2

Based on the Chanukah teaching, LM II:2

עַל-פִּי הַמַּאֲמָר שֶׁל חֲנֻכָּה בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ב:

[509]

עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר הֵיטֵב שֶׁעַל-יְדֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹדָה וְהוֹדָאָה, בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא עַל-יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה אוֹר הָאֱמֶת שֶׁהוּא מֵאִיר עַל-יְדֵי שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת לְהַדִּבּוּר וְנִשְׁלָם הַדִּבּוּר וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת בִּבְחִינַת ( סוֹטָה לח) כֹּה תְבָרֲכוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְעַל -יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט וְיוֹדְעִין שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.

[509]

See there the entire teaching well: through Halachos — which are the aspect of todah [thanksgiving] and hoda'ah [acknowledgment], the aspect of sha'ashua Olam HaBa [the delight of the World to Come] — through this, the light of truth is revealed. This light shines through three Names upon the dibbur [speech], and the dibbur is completed. The completeness of dibbur is Lashon HaKodesh, which is connected to Shabbos — in the aspect of (Sotah 38a): "Koa sivurichoo" — "Thus shall you bless" — in Lashon HaKodesh. Through this, the simchah of Shabbos is drawn into the six weekdays. Then achdus haPashut [the simple Unity] is revealed — and one knows that all the p'ullos mishtanos [diverse actions/operations] of the six weekdays all derive from the simple One, blessed be He.

אות א§1

[510]

וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁקָּבְעוּ בֵּין הוֹדָאָה לְשָׁלוֹם, כִּי הַכֹּהֵן הוּא אִישׁ הַחֶסֶד בְּחִינַת חֲסָדִים וְעַל-כֵּן זוֹכֶה לַהֲלָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( דְּבָרִים לג) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ,וּבָא אֶל הַכֹּהֵן אוֹ אֶל הַשּׁוֹפֵט, לִשְׁאֹל מֵהֶם הַהֲלָכָה, כִּי לַכֹּהֲנִים נִמְסְרוּ הַהֲלָכוֹת, כִּי הֵם בְּחִינַת חֲסָדִים, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת חֲסָדִים, כַּמְבֹאָר שָׁם וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִים לָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם), תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, דְּהַיְנוּ הַכֹּהֵן שֶׁזּוֹכֶה לָאֱמֶת עַל-יְדֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן זוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר בִּבְחִינַת ( שְׁמוֹת ד), וְהוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה הַנֶּאֱמָר בְּאַהֲרֹן הַכֹּהֵן.

[510]

This is the aspect of Bircas Kohanim in Lashon HaKodesh, which was placed between Hoda'ah [the Modim brachah] and Shalom [the Sim Shalom brachah]. The Kohain is the ish haChesed, the aspect of chasadim — therefore he merits Halachos: "Yoru meeshputechuh liYaakov" (Devarim 33:10). And: "He shall come to the Kohain or the Shofait" — to inquire the halachah from them. The Halachos were entrusted to the Kohanim, for they are the aspect of chasadim — and the Halachos are the aspect of chasadim, as explained there.

[511]

וְעַל-כֵּן נִמְסַר לַכֹּהֲנִים הַבְּרָכָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְנוּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בְּחִינַת כֹּה תְבָרֲכוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי הֵם זוֹכִים לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּחִינַת כֹּה תְבָרֲכוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל עַל-יְדֵי הַהֲלָכוֹת כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הֲלָכוֹת זוֹכִים לָזֶה כַּנַּ"ל וְכַמּוּבָא שָׁם, עַיֵּן שָׁם וְעַל -כֵּן קָבְעוּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר הוֹדָאָה, כִּי עַל-יְדֵי הַהוֹדָאָה בְּחִינַת הֲלָכוֹת זוֹכִים לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כַּנַּ"ל.

[511]

Through this they merit emes [truth]: "Toomechuh viOorechuh li'eesh chaseedechuh" — "Your Tumim and Urim to Your devout one" — the Kohain who merits truth through the Halachos (chasadim). Therefore the Kohain merits completeness of dibbur: "Vihoo yee'yeh lichuh lifeh" — "He shall be your mouth" (Shemos 4:16) — said regarding Aharon the Kohain. Therefore the brachah in Lashon HaKodesh was entrusted to the Kohanim — Bircas Kohanim, "Koa sivurichoo" — "Thus shall you bless" — in Lashon HaKodesh — for they merit completeness of dibbur (Lashon HaKodesh) through the Halachos.

[512]

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ כִּי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת שֶׁעַל -יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל.

[512]

Therefore they must bless with simchah, as stated in the Shulchan Aruch — for Bircas Kohanim (Lashon HaKodesh) is connected to Shabbos, through which the simchah of Shabbos is drawn into the weekdays.

[513]

וְעַל-כֵּן תֵּכֶף אַחַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אוֹמְרִים שִׂים שָׁלוֹם בְּחִינַת שָׁלוֹם וְאַחְדוּת שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן עוֹקֵר רַגְלָיו בָּעֲבוֹדָה, כִּי עִקַּר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הוּא בִּשְׁבִיל הָעֲבוֹדָה, דְּהַיְנוּ לְתַקֵּן בְּחִינַת עֲבוֹדָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט, כִּי עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ נִמְשָׁךְ הַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל שֶׁהֵם בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט וְזֶה שֶׁקָּבְעוּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת עֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת לד), שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת כְּעֶבֶד הַמְסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל רַבּוֹ אֶמְצָעִיּוֹת כְּעֶבֶד הַשּׁוֹאֵל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְכוּ' נִמְצָא שֶׁבַּתְּפִלָּה הָאָדָם כְּעֶבֶד בְּחִינַת מט"ט דְּכָלוּל חַ"י בִּרְכָאִין דִּצְלוֹתָא וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ מֵהַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לִבְחִינַת עֶבֶד מט"ט, בְּחִינַת ( תְּהִלִּים ק) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כַּנַּ"ל.

[513]

Therefore immediately after Bircas Kohanim we say Sim Shalom — the aspect of shalom and unity that one merits through Bircas Kohanim, namely the aspect of the revelation of the simple unity that is revealed through the aspect of Shabbos, as mentioned above. Therefore the Kohain uproots his feet during Avodah, for the essential Bircas Kohanim is for the sake of Avodah — that is, to rectify the aspect of Avodah, the aspect of Eved Matat. Through Bircas Kohanim, which is the aspect of Lushon HaKodesh, the simchah of Shabbos is drawn into the six weekdays, which are the aspect of Eved Matat. This is why Bircas Kohanim was fixed within the tefillah, for tefillah is called Avodah, as our Sages, zichronam livrachah, said (Berachos 34a): the first three berachos are like a servant arranging the praise of his master, the middle berachos like a servant asking a reward from his master, etc. It follows that in tefillah the person is like a servant, the aspect of Matat, who includes the eighteen blessings of prayer. One must draw from the simchah of Shabbos into the aspect of Eved Matat, in the aspect of (Tehillim 100:2), "Eevdoo es Hashem bisimchuh" — "Serve Hashem with joy," as explained there. This is accomplished through Bircas Kohanim, as mentioned above.

[514]

וְעַל-כֵּן בָּעֲבוֹדָה עוֹקֵר רַגְלָיו לְרַמֵּז שֶׁעוֹקֵר רַגְלָיו לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְתַּקֵּן הָעֲבוֹדָה בְּשִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת כַּנַּ"ל, כִּי גַּם עֲקִירַת רַגְלָיו לַהֲלִיכָה לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים הוּא מֵעֵין הַבְּרָכָה, כִּי הַהֲלִיכָה הִוא בְּחִינַת הֲלָכוֹת, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִין הֲלָכוֹת עַל שֵׁם הַהֲלִיכָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם.

[514]

Therefore the Kohain uproots his feet during the avodah [begins walking toward the duchan] — for the essential Bircas Kohanim is for the sake of the avodah: to rectify the aspect of eved [servant], the aspect of Metatron. Through Bircas Kohanim (Lashon HaKodesh), the simchah of Shabbos is drawn into the six weekdays — the aspect of eved Metatron. Tefillah is called avodah: "The first three berachos — like a servant praising his master; the middle ones — like a servant requesting reward from his master" (Berachos 34a). In tefillah a person is like an eved, the aspect of Metatron, comprised of the chai bircha'in [eighteen berachos] of tefillah. One must draw from the simchah of Shabbos to the aspect of eved Metatron: "Eevdoo es Hashem bisimchuh" — "Serve Hashem with joy" (Tehillim 100:2). This is accomplished through Bircas Kohanim.

[515]

וְעַל-כֵּן הַכֹּהֲנִים מְבַקְּשִׁין בִּשְׁעַת הֲלִיכָה עַל הַבְּרָכָה וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה וְכוּ', כִּי הַהֲלִיכָה שֶׁהוּא מְרַמֵּז עַל בְּחִינַת הֲלָכוֹת הִיא סְגֻלַּת הַבְּרָכָה, כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה עַל-יְדֵי הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל.

[515]

Therefore in the avodah he uproots his feet — hinting that he uproots his feet toward Bircas Kohanim, through which the avodah will be rectified with the simchah of Shabbos. The very walking (halichah) is itself a dimension of the brachah — for the Halachos are called "halachos" after halichah [walking], as explained there. Therefore the Kohanim request during their walking: "Yihee ratzoan shetihay habruchuh…" — "May it be Your will that the brachah..." — for the walking (hinting at Halachos) is the segulah of the brachah, since the essential brachah is through Halachos.

[516]

נִמְצָא שֶׁעֲקִירַת רַגְלָיו לַהֲלִיכָה לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים בָּעֲבוֹדָה הוּא רֶמֶז עַל תִּקּוּן הָעֲבוֹדָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט עַל -יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּה תְבָרְכוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת שָׁלשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת שֶׁהֵם מְרַמְּזִים עַל שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת שֶׁל אֱמֶת, כִּי גַּם אֵלּוּ הַשָּׁלשׁ שֵׁמוֹת הֵם בְּחִינַת שְׁלשָׁה קַוִּין שֶׁל אֱמֶת כַּמּוּבָא וְעִקַּר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הוּא שָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם וְאַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת כַּנַּ"ל, וְכַמְבֹאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.

[516]

The three berachos of Bircas Kohanim contain three Names — hinting at the three Names of truth. These three Names are the aspect of the three lines of truth. The essential Bircas Kohanim is shalom — the aspect of shalom and achdus haPashut revealed through Bircas Kohanim in Lashon HaKodesh (connected to Shabbos).

אות ב§2

[517]

וְזֶה בְּחִינַת נְפִילַת אַפַּיִם אַחַר הַתְּפִלָּה שֶׁאָז הוּא תַּכְלִית הַיִּחוּד בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁנִּתְגַּלֶּה כַּנַּ"ל וְעִנְיַן הַנְּפִילָה שֶׁצְּרִיכִין לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶם, וְאִיתָא בַּכְּתָבִים שֶׁהוּא נְפִילָה מַמָּשׁ שֶׁמַפִּילִין עַצְמָן אָז לַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כַּמּוּבָא, עַיֵּן שָׁם, הוּא כִּי בַּחֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהִכָּלֵל בִּקְדֻשַּׁת הַיִּחוּד בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט כִּי אִם עַל-יְדֵי נְפִילָה וִירִידָה שֶׁהוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר ( בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן יב) עִנְיַן תַּכְלִית הָעֲלִיָּה בָּאֵר הֵיטֵב, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהַכְּלָל שֶׁכְּשֶׁנּוֹפְלִין חַס וְשָׁלוֹם לַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים מְאֹד (פרי עץ חיים, שער נפילת אפים, פרקים א–ב; ליקוטי מוהר״ן תנינא יב).

[517]

This is the aspect of Nifeelas Apayim [falling on one's face] after tefillah, for then is the apex of the Unification — the aspect of achdus haPashut [Simple Unity] that has been revealed, as mentioned above (Pree Aitz Chaim, Shaar Nifeylas Apayim 1). Concerning the fall: one must fall upon one's face, and it is stated in the Writings of the Arizal (Pree Aitz Chaim, Shaar Nifeylas Apayim 2) that this is an actual fall — one casts oneself then down to the lowest levels, as brought there; see there.

[518]

וְאָז מְבַקְּשִׁין וּמְחַפְּשִׂין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְזֶהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי אַיֵּ"ה הוּא קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב (ליקוטי מוהר״ן תנינא יב).

[518]

For on weekdays, which are the aspect of Oalum HaZeh, it is impossible for us to be included in the kedushah of the Unification — the aspect of achdus haPashut — except through falling and descent, which are the ultimate ascent. As is brought in the words of Rabbainu, may his lamp shine (Likutay Moharan II:12), where the matter of the ultimate ascent is thoroughly explained; see there well. The general principle is that when one falls, chas vishalom, to exceedingly low places, and there seeks and searches, “A'yay mikoam kivoadoa” — “Where is the place of His glory?” — this itself is the ultimate ascent. For A'yay is the supernal kedushah; see there well.

[519]

וְזֶה בְּחִינַת נְפִילַת אַפַּיִם שֶׁבִּשְׁעַת הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה אֲזַי דַּיְקָא הוּא תַּכְלִית הַיִּחוּד בְּחִינַת תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי בְּחִינַת אַיֵּה שֶׁהִיא הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה הוּא בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַיֵּ"ה וְכוּ' וְלִבְחִינַת קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה זוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּחִינַת יְרִידָה שֶׁהִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה.

[519]

This is the aspect of Nifeelas Apayim: precisely at the time of the fall and descent, then is the apex of the Unification — the ultimate ascent. For A'yay, the supernal kedushah, is the aspect of achdus haPashut, which no thought can grasp at all; this is the aspect of A'yay. To reach this supernal kedushah, there must be descent, which is the ultimate ascent.

[520]

וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים וִדּוּי קֹדֶם נְפִילַת אַפַּיִם, כִּי נְפִילָה וִירִידָה זוֹ שֶׁהוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּמְבֹאָר שָׁם, (שער הכוונות, חזרת העמידה, דרוש ה).

[520]

This is why Viduy [confession] is said before Nifeelas Apayim (Shaar Hakavanos, Chazuras HaAmeeduh 5). For this fall and descent, which are the ultimate ascent, are the aspect of teshuvah, as explained there: the essential teshuvah is when one seeks and searches, “A'yay mikoam kivoadoa” — “Where is the place of His glory?”

[521]

כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁין וּמְחַפְּשִׂין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁאוֹמְרִים אָז שֶׁהֵם שְׁלשָׁה עָשָׂר תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא הַנִּמְשָׁכִין מֵאָרִיךְ אַנְפִּין שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר בְּחִינַת אַיֵּה כַּיָּדוּעַ וְעַל-כֵּן אֵין נְפִילַת אַפַּיִם כִּי אִם בְּחֹל, אֲבָל בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם, כִּי בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֲזַי הוּא עֶצֶם הַהִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט (פרי עץ חיים, שער השבת, פרק כ).

[521]

This is the aspect of the Thirteen Middos [Attributes of Mercy] recited then — the thirteen Tikunay Dikna [rectifications of the “beard”] drawn from Arich Anpin, which is the aspect of Keser, the aspect of A'yay, as is known (Pree Aitz Chaim, Shaar HaShabbos 20).

[522]

וְעַל-כֵּן אֵין צְרִיכִין אָז יְרִידָה בִּשְׁבִיל הָעֲלִיָּה, רַק בִּימֵי הַחֹל שֶׁהֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת וַאֲפִלּוּ הַתְּפִלָּה שֶׁל חֹל הִיא גַּם כֵּן בִּבְחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, כִּי מִתְפַּלְּלִין שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁהֵם מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹצִים לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לַעֲלִיָּה זוֹ כִּי אִם עַל -יְדֵי בְּחִינַת יְרִידָה שֶׁהִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל, וְאָז נִכְלָלִין כָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְפִילַת אַפַּיִם כַּנַּ"ל,.

[522]

Therefore there is no Nifeelas Apayim on Shabbos and Yom Tov. On Shabbos and Yom Tov, there is the actual revelation of achdus haPashut — therefore no descent is needed for the sake of ascent. Only on weekdays (the aspect of Olam HaZeh, diverse actions) — even the weekday tefillah itself consists of diverse actions (thirteen different middle berachos) — when one wishes to be included in achdus haPashut, one can only reach this ascent through descent (Nifeelas Apayim). Then all diverse actions are included in achdus haPashut.

[523]

אֲבָל בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁהֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁבָּהֶם עֶצֶם הַהִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט, בְּחִינַת ( זְכַרְיָה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וְכוּ' וְעַל-כֵּן אָז נִכְלָלִין כָּל בְּרָכוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת בִּבְרָכָה אַחַת שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין רַק בְּרָכָה אַחַת בָּאֶמְצַע, וְעַל-כֵּן אָז אֵין צְרִיכִין לִנְפִילָה וִירִידָה, דְּהַיְנוּ נְפִילַת אַפַּיִם, כִּי הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה הוּא רַק כְּדֵי לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה, דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט, וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב בְּעַצְמוֹ אֵין צְרִיכִין לָזֶה כַּנַּ"ל וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה, וְכָל תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת עַל-כֵּן אֵין צְרִיכִין לִנְפִילָה וִירִידָה וְעַל-כֵּן אֵין בּוֹ נְפִילַת אַפַּיִם, וְזֶהוּ בְּחִינַת הַיָּמִים שֶׁאֵין נוֹפְלִין בָּהֶם עַל פְּנֵיהֶם, כַּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ.

[523]

But on Shabbos and Yom Tov (the aspect of Olam HaBa), there is the actual revelation of achdus haPashut: "Ba'yoam hahoo yi'yeh Hashem echud" — "On that day Hashem will be One" (Zechariah 14:13). Therefore all middle berachos are included in one brachah (only one middle brachah is said). No falling/descent is needed — falling is only to reach the ascent (kedushah of Shabbos is the aspect of achdus haPashut). On Shabbos itself this is unnecessary. Similarly, any day with additional kedushah (derived from Shabbos, the totality of kedushah) — since Shabbos-kedushah is present, no Nifeelas Apayim is needed. These are the days on which we do not fall on our faces, as listed in the Shulchan Aruch.

אות ג§3

[524]

וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא שֶׁנִּתְקְנָה בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם, הַיְנוּ שֶׁהַתַּרְגּוּם נִכְלָל בַּקְּדֻשָּׁה, כִּי פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁנִּכְלָלִין בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט עַל-יְדֵי תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל זֶה בְּחִינַת לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁעוֹלֶה וְנִכְלָל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי תַּרְגּוּם הוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר ( בְּסִימָן יט חֵלֶק א).

[524]

This is the aspect of Kedushah DiSidra [the Kedushah of U'va L'Tziyon], which was composed in lashon targum [Aramaic] — the targum is included within the Kedushah. The p'ullos mishtanos that are included in achdus haPashut through the tikunim of tefillah — this is the aspect of lashon targum ascending and being included in Lashon HaKodesh.

[525]

וְזֶה בְּחִינַת מט"ט כַּמּוּבָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, כִּי כָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת הֵם בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, כִּי הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ הִיא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד וְאֵין שָׁם פְּעֻלָּה מְשֻׁנָּה חַס וְשָׁלוֹם רַק כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב. וְתֵכֶף שֶׁנִּמְצָא פְּעֻלָּה מְשֻׁנָּה יֵשׁ שָׁם אֲחִיזַת הָרָע שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע וְכַמּוּבָן זֹאת בַּמַּאֲמָר אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁתַּגִּיעַ לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר וְכוּ' ( בְּסִימָן נא חֵלֶק א), עַיֵּן שָׁם.

[525]

Targum is the aspect of Aitz HaDa'as Tov VaRa [the Tree of Knowledge of Good and Evil] (LM I:19) — the aspect of Metatron — the six weekdays — diverse actions. For all diverse actions are the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil. Kedushah itself is entirely good, entirely one — no divergent action exists there, chas vishalom — only entirely one, entirely good. As soon as a divergent action is found, there is a hold of evil — the Tree of Knowledge of Good and Evil. (See LM I:51, "Umar Rabbi Akiva kishetageya li'avnay shaye'ish tuhor…" — "Rabbi Akiva said: When you reach the stones of pure marble [do not say 'water, water']")

[526]

נִמְצָא שֶׁתַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת מט"ט בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל וְעַתָּה הוּא נִכְלָל בִּקְדֻשָּׁה בְּתוֹךְ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים הַקְּדֻשָּׁה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבִלְשׁוֹן תַּרְגּוּם וְנִכְלָל הַתַּרְגּוּם בִּקְדֻשָּׁה וְזֶה בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁנִּכְלָלִין בָּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁהוּא עֶצֶם הַקְּדֻשָּׁה.

[526]

Targum (the Tree of Knowledge is the aspect of Metatron, which is the aspect of diverse actions, which is the aspect of weekdays) is now included in kedushah, within Lashon HaKodesh (connected to Shabbos) — the Kedushah is recited in Lashon HaKodesh AND in lashon targum, and the targum is included in the Kedushah. This is the aspect of diverse actions included in achdus haPashut (the essence of kedushah).

[527]

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עָלְמָא אַמַאי קָאֵי אַקְּדֻשָּׁה דְּסִידְרָא, כִּי עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית שֶׁיַּחֲזֹר וְיֻכְלַל בְּשָׁרְשׁוֹ, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם וְעַל זֶה קַיָּם הָעוֹלָם וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם אַקְּדֻשָּׁה דְּסִידְרָא שֶׁנִּתְקְנָה בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁנִּכְלָלִין בָּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁזֶּהוּ קִיּוּם הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא דָּבָר נִפְלָא שֶׁפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, דְּהַיְנוּ הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ יְקַבְּלוּ חִיּוּת וְיִהְיוּ נִמְשָׁכִין מֵאַחְדוּת הַפָּשׁוּט וְעַל-כֵּן אֵין קִיּוּם לְהָעוֹלָם כִּי אִם עַל-יְדֵי קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִין כָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת בָּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט כַּנַּ"ל וְזֶהוּ קִיּוּם הָעוֹלָם כַּנַּ"ל.

[527]

This is why our Sages said: "The world stands on Kedushah DiSidra" (Sotah 49a). The essential sustaining of the world is for the tachlis — that everything return and be included in its root. For this the world was created, and on this it stands. The world stands on Kedushah DiSidra — composed in lashon targum — the diverse actions included in achdus haPashut. This is the world's sustaining: the wondrous thing that diverse actions (the world and all that fills it) receive life-force from and are drawn from achdus haPashut. This can only be through Kedushah DiSidra — through which all diverse actions are included in achdus haPashut.

אות ד§4

[528]

וְזֶהוּ בְּחִינַת שִׁיר שֶׁל יוֹם שֶׁאוֹמְרִים אַחַר קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִין בְּכָל יוֹם שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת וְכוּ' וְכַמּוּבָא בִּסְפָרִים שֶׁזֶּה בִּשְׁבִיל לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם אֶת הַשַּׁבָּת, הַיְנוּ כַּנַּ"ל כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁל יוֹם שֶׁאוֹמְרִים,.

[528]

This is the aspect of Shir Shel Yom [the daily Psalm] recited after Kedushah DiSidra — in which we mention Shabbos every day: "Today is the first day of the week" [literally: "the first day in Shabbos"]. This is to remember Shabbos each day — to draw the simchah of Shabbos into the six weekdays. This is the Shir Shel Yom itself: all songs are essentially from Shabbos (Olam HaBa, where the future song will be aroused). The songs of the weekdays (Olam HaZeh) are only what is drawn from Shabbos into the weekdays — song and simchah. Therefore we first say "Today is the first day of the week" and then say the song — for the song derives from the simchah of Shabbos drawn into the weekdays.

[529]

כִּי עִקַּר כָּל הַשִּׁירוֹת הֵם רַק בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁאָז יִתְּעַר הַשִּׁיר שֶׁל לֶעָתִיד וְכָל הַשִּׁירוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה, הֵם רַק מַה שֶּׁנִּמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל שִׁיר וְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים מִתְּחִלָּה הַיּוֹם יוֹם אֶחָד בְּשַׁבָּת וְכוּ'.

[529]

This is also the aspect of Ketores after tefillah — the aspect of simchah: "Kitoaress yisamach laiv" — "Incense gladdens the heart" — for now one merits simchah through the simchah of Shabbos drawn into the weekdays.

[530]

וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים הַשִּׁיר, כִּי הַשִּׁיר נִמְשָׁךְ מִשִּמְחַת שַׁבָּת שֶׁנִּמְשָׁךְ לִימֵי הַחֹל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת קְטֹרֶת שֶׁל אַחַר הַתְּפִלָּה בְּחִינַת שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב קְטֹרֶת יְשַׂמֵּחַ לֵב, כִּי עַכְשָׁיו זוֹכִין לְשִׂמְחָה עַל-יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁךְ הַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לִימֵי הַחֹל כַּנַּ"ל וְחוֹזְרִין וּמְסַיְּמִין בַּהֲלָכוֹת וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם וְכוּ', כִּי זֶה כְּלַל כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי כָּל זֶה נַעֲשֶׂה עַל -יְדֵי הֲלָכוֹת שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְשָׁלוֹם בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁנִּתְגַּלֶּה כַּנַּ"ל.

[530]

Then we conclude with Halachos and Shalom: "Col hashoaneh halachoas bichol yoam…" — "Whoever studies halachos every day is assured of the World to Come" — for this encompasses all the aspects above. Everything is accomplished through Halachos, through which one merits shalom — the aspect of achdus haPashut that is revealed.

[531]

בָּרוּךְ הַשֵּׁם לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן.

[531]

Baruch Hashem l'olam, Amain v'Amain!

[532]

וְזֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא שֶׁאוֹמְרִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁתֵּכֶף אַחַר יְצִיאַת הַשַּׁבָּת וּמַתְחִילִין שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל עַל-כֵּן אוֹמְרִים אָז קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא שֶׁנִּתְקְנָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבִלְשׁוֹן תַּרְגּוּם, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל עַל-יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין וְכוֹלְלִין לְשׁוֹן תַּרְגּוּם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת וְאוֹמְרִים סֵדֶר הַקְּדֻשָּׁה בָּהֶם כַּנַּ"ל.

[532]

This is also the aspect of Kedushah DiSidra on Motza'ai Shabbos: immediately upon the departure of Shabbos and the beginning of the weekdays, we recite Kedushah DiSidra (in Lashon HaKodesh and lashon targum) — to draw the kedushah of Shabbos into the six weekdays by connecting and including lashon targum within Lashon HaKodesh (connected to Shabbos), reciting the order of Kedushah in them.

[533]

וְעַל-כֵּן נוֹהֲגִין בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁאֵין אוֹמְרִים בָּהֶם קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא בְּשַׁחֲרִית כִּי אִם בְּמִנְחָה, כִּי אָז אֵין צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, כִּי הֵם עַצְמָם קֹדֶשׁ וְגַם יוֹם טוֹב מִתְגַּלֶּה בּוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כַּמּוּבָא רַק בְּמִנְחָה אוֹמְרִים הַקְּדֻשָּׁה דְּסִידְרָא, כִּי מִנְחָה הִוא סָמוּךְ לִימֵי הַחֹל, כִּי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה כָּרוּךְ לַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְעִנְיַן תַּחֲנוּן עַל-כֵּן אוֹמְרִים אָז קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא כַּנַּ"ל.

[533]

Therefore on Shabbos and Yom Tov we do not recite Kedushah DiSidra in Shacharis — only at Minchah. They do not need kedushah drawn upon them — they themselves are holy (Yom Tov also reveals Shabbos-kedushah). Only at Minchah, which is close to the weekdays (Minchah is linked to the following day regarding Tachanun) — therefore Kedushah DiSidra is said then.

Summary & study aids — Hilchos Niseyas Kapayim Halacha 2

Translator’s editorial summary and study aid; not original teaching

Translator's Summary — Niseyas Kapayim — Halacha 2

Overview and study aid from the translator; not part of the original text of Likutay Halachos.

Core Message

Bircas Kohanim is bound to emunah and the covenant. The road, livelihood, the galgalim, and the dangers that surround a person are sweetened when faith is completed through the holy hands and the blessing of the Kohanim.

Main Pillars

Emunah is the inner vessel through which blessing can remain.

The hands correspond to action and to the seal that guards the covenant.

Journeys and roads expose a person to uncertainty; Bircas Kohanim draws protection into that uncertainty.

The ordered movement of the heavens and galgalim is sustained by emunah rather than independent nature.

The Kohanim draw blessing that joins spiritual faith with practical preservation.

Practical Takeaways

Before travel, strengthen emunah rather than relying only on natural safeguards.

Receive livelihood as a blessing passing through holy order, not as an independent system.

Guard the covenant as the seal that protects the flow of blessing.

— Translator's summary. Not part of the original text of Likutay Halachos. —

Expanded Study Aid — Niseyas Kapayim — Halacha 2

Key Terms and Concept Notes

Chosam — the seal that protects the covenant and the flow.

Galgalim — heavenly cycles whose true governance is through Hashem.

Road — the exposed place that requires emunah and protection.

Bircas Kohanim — the drawing of guarded blessing into action.

Series Continuity Note

The halacha broadens the priestly blessing beyond the synagogue moment: it becomes the protective order accompanying livelihood, movement, and the unstable places of life.

Diagram 1 — Niseyas Kapayim — Halacha 2 Flow

Diagram 2 — Niseyas Kapayim — Halacha 2 Concept Map

— End of translator study aid and diagrams. Not part of the original text of Likutay Halachos. —

Diagram 1 — Niseyas Kapayim — Halacha 2 Flow
Diagram 1 — Niseyas Kapayim — Halacha 2 FlowTranslator’s editorial learning diagram; separate from original teachingOpen full-size diagram
Diagram 2 — Niseyas Kapayim — Halacha 2 Concept Map
Diagram 2 — Niseyas Kapayim — Halacha 2 Concept MapTranslator’s editorial learning diagram; separate from original teachingOpen full-size diagram
Earlier annotations and link context

Earlier Reader contexts are retained separately. Their links identify current source references; they do not assert that an earlier English selection has the same meaning in the corrected edition.

Earlier paragraph 3

Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.

הלכה ב אות א על פי המאמר של חנוכה בליקוטי תנינא (סימן ב') עיין שם כל המאמר היטב שעל ידי ההלכות שהם בחינת תורדה והודאה בחינת שעשוע עולםה בא על ידי זה נתגלה אור האמת שהוא מאיר על ידי ג' שמות להדיבור ונשלם הדיבור. ושלימות הדיבור הוא לשון הקדש הוא מקושר לשבת בבחינת (סוטה לח) כה תברכו בלשון הקדש וכו' עיין שם. ועל ידי זה נמשך השמחה של שבת לששת ימי החול. ואזי נתגכלה בחינת אחדות הפשוט ויודעין שכל הפעולות משתנות שהם בחינת ששת ימי החול כולם נמשכין מאחד הפשוט יתברך וכו' עיין שם היטב:

This resolves the apparent difficulty: the Tanna warns strongly to engage in derech eretz and m'lachah, yet we see many Tzaddikim and Talmidai Chachamim who do no m'lachah or business at all! But according to the above Torah, all is resolved well: even those Tzaddikim and T"C who do not do m'lachah — they inevitably nullify themselves sometimes when necessary. Then they are in the aspect of those engaged in m'lachah and business (= derech eretz). Through their bitul (when they become completely simple) → they sustain themselves from the path to Eretz Yisrael (= Chesed Chinam) → sustaining all simple people who engage in m'lachah and business. All derech eretz (= business and crafts of the entire world) is sustained only through them.

Earlier paragraph 4

Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.

Current source references: [510] [511] [512] [513] [514] [515] [516]

וזה בחינת ברכת כהנים בלשון הקדש שקבעו בין הודאה לשלום. כי הכהן הוא איש החסד בחינת חסדים ועל כן זוכה להלכות כמון שכתוב (דברים ל"ג) יורו משפטיך ליעקב. וכמו שכתוב ובא אל הכהן או אל השופט לשאול מהם ההלכה. כי לכהנים נמסרו ההלכות כי הם בחינת חסדים. כי ההלכות הם בחינת חסדים כמבואר שם. ועל ידי זה זוכים לאמת כמו שכתוב (שם) תומיך ואוריך לאיש חסידך. דהיינו הכהן שזוכה לאמת על ידי ההלכות שהם בחינת חסדים ועל כן הכהן זוכה לשלימות הדיבור בבחינת (שמות ד') והוא יהיה לך לפה הנאמר באהרן הכהן. ועל כן נמסר לכהנים הברכה בלשון הקדש דהיינו ברכת כהנים בחינת כה תברכו בלשון הקדש כי הם זוכים לשלימות הדיבור שהוא לשון הקדש בחינת כה תברכו וכו' כנ"ל על ידי ההלכות כנ"ל. כי על ידי הלכות זוכים לזה כנ"ל וכמבוא שם עיין שם. ועל כן קבעו ברכת כהנים אחר הודאה כי על ידי ההודאה בחינת כלכות זוכים לברכת כהנים בחינת לשון הקדש כנ"ל. ועל כן צריך לברך בשמחה כמו שכתוב בשלחן ערוך. כי ברכת כהנים שהוא בחינת לשון הקדש הוא מקושר לשבת שעל ידי זה ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החול כנ"ל. ועל כן תיכף אחר ברכת כהנים אומרים שים שלום בחינת שלום ואחדות שזוכין על ידי ברכת כהנים. היינו בחינת ההתגלות אחדות הפשוט שנתגלה על ידי בחינת שבת כנ"ל. ועל כן הכהן עוקר רגליו בעבודה כי עיקר ברכת כהנים הוא בשביל העבודה. דהיינו לתקן בחינת עבודה דהיינו בחינת עבד מט"ט. כי על ידי ברכת כהנים שהוא בחינת לשון הקדש נמשך השמחה של שבת לששת ימי החול שהם בחינת עבד מט"ט. וזה שקבעו ברכת כהנים בתפלה. כי התפלה נקראת עבודה כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ד) ג' ראשונות כעבד המסדר שבחו של רבו. אמצעיות כעבד השואל פרס מרבו וכו'. נמצא שבתפלה האדם כעבד בחינת מט"ט דכלול ח"י ברכאין דצלותא. וצריך להמשיך מהשמחה של שבת לבחינת עבד מט"ט בחינת (תהלים ק') עבדו את ה' בשמחה כמו שכתוב שם. וזה נעשה על ידי ברכת כהנים כנ"ל. ועל כן בעבודה עוקר רגליו לרמז שעוקר רגליו לברכת כהנים שעל ידי זה יתתקן העבודה בשמחה לשל שבת כנ"ל. כי גם עקירת רגליו להליכה לברכהת כהנים הוא מעין הברכה. כי ההליכה הוא בחינת הלכות כי על שם זה נקראין הלכות על שם ההליכה כמו שכתוב שם. ועל כן הכהנים מבקשין בשעת הליכה על הברכה. ואומרים יהי רצון שתהא הברכה וכו'. כי ההליכה שהוא מרמז על בחינת הלכות היא סגולת הברכה. ככי עיקר הברכה על ידי הלכות כנ"ל. נמצא שעקירת רגליו להליכה לברכת כהנים בעבודה הוא רמז על תיקון העבודה, דהיינו בחינת עבד מט"ט על ידי שמחה של שבת שנמשך על ידי ברכת כנהנים שהוא בחינת כה תברכו בלשון הקדש כנ"ל וכמבואר שם. עיין שם במאמר הנ"ל. וזה בחינת ג' ברכות של ברכת כהנים שיש בהם ג' שמות. שהם מרמזים על ג' שמות של אמת. כי גם אלו הג' שמות הם בחינת ג' קוין של אמת כמובא. ועיקר ברכת כהנים הוא שלום. דהיינו בחינת שלום ואחדות הפשוט שנתגלה על ידי ברכת כהנים בלשון הקדש שהוא מקושר לשבת כנ"ל, וכמבואר שם עיין שם:

Earlier pointed Hebrew field

וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁקָּבְעוּ בֵּין הוֹדָאָה לְשָׁלוֹם, כִּי הַכֹּהֵן הוּא אִישׁ הַחֶסֶד בְּחִינַת חֲסָדִים וְעַל-כֵּן זוֹכֶה לַהֲלָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( דְּבָרִים לג) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ,וּבָא אֶל הַכֹּהֵן אוֹ אֶל הַשּׁוֹפֵט, לִשְׁאֹל מֵהֶם הַהֲלָכָה, כִּי לַכֹּהֲנִים נִמְסְרוּ הַהֲלָכוֹת, כִּי הֵם בְּחִינַת חֲסָדִים, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת חֲסָדִים, כַּמְבֹאָר שָׁם וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִים לָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם), תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, דְּהַיְנוּ הַכֹּהֵן שֶׁזּוֹכֶה לָאֱמֶת עַל-יְדֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן זוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר בִּבְחִינַת ( שְׁמוֹת ד), וְהוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה הַנֶּאֱמָר בְּאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְעַל-כֵּן נִמְסַר לַכֹּהֲנִים הַבְּרָכָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְנוּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בְּחִינַת כֹּה תְבָרֲכוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי הֵם זוֹכִים לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּחִינַת כֹּה תְבָרֲכוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל עַל-יְדֵי הַהֲלָכוֹת כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הֲלָכוֹת זוֹכִים לָזֶה כַּנַּ"ל וְכַמּוּבָא שָׁם, עַיֵּן שָׁם וְעַל -כֵּן קָבְעוּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר הוֹדָאָה, כִּי עַל-יְדֵי הַהוֹדָאָה בְּחִינַת הֲלָכוֹת זוֹכִים לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ כִּי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת שֶׁעַל -יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן תֵּכֶף אַחַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אוֹמְרִים שִׂים שָׁלוֹם בְּחִינַת שָׁלוֹם וְאַחְדוּת שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן עוֹקֵר רַגְלָיו בָּעֲבוֹדָה, כִּי עִקַּר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הוּא בִּשְׁבִיל הָעֲבוֹדָה, דְּהַיְנוּ לְתַקֵּן בְּחִינַת עֲבוֹדָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט, כִּי עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ נִמְשָׁךְ הַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל שֶׁהֵם בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט וְזֶה שֶׁקָּבְעוּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת עֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת לד), שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת כְּעֶבֶד הַמְסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל רַבּוֹ אֶמְצָעִיּוֹת כְּעֶבֶד הַשּׁוֹאֵל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְכוּ' נִמְצָא שֶׁבַּתְּפִלָּה הָאָדָם כְּעֶבֶד בְּחִינַת מט"ט דְּכָלוּל חַ"י בִּרְכָאִין דִּצְלוֹתָא וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ מֵהַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לִבְחִינַת עֶבֶד מט"ט, בְּחִינַת ( תְּהִלִּים ק) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בָּעֲבוֹדָה עוֹקֵר רַגְלָיו לְרַמֵּז שֶׁעוֹקֵר רַגְלָיו לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְתַּקֵּן הָעֲבוֹדָה בְּשִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת כַּנַּ"ל, כִּי גַּם עֲקִירַת רַגְלָיו לַהֲלִיכָה לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים הוּא מֵעֵין הַבְּרָכָה, כִּי הַהֲלִיכָה הִוא בְּחִינַת הֲלָכוֹת, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִין הֲלָכוֹת עַל שֵׁם הַהֲלִיכָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם וְעַל-כֵּן הַכֹּהֲנִים מְבַקְּשִׁין בִּשְׁעַת הֲלִיכָה עַל הַבְּרָכָה וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה וְכוּ', כִּי הַהֲלִיכָה שֶׁהוּא מְרַמֵּז עַל בְּחִינַת הֲלָכוֹת הִיא סְגֻלַּת הַבְּרָכָה, כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה עַל-יְדֵי הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל נִמְצָא שֶׁעֲקִירַת רַגְלָיו לַהֲלִיכָה לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים בָּעֲבוֹדָה הוּא רֶמֶז עַל תִּקּוּן הָעֲבוֹדָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט עַל -יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּה תְבָרְכוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת שָׁלשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת שֶׁהֵם מְרַמְּזִים עַל שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת שֶׁל אֱמֶת, כִּי גַּם אֵלּוּ הַשָּׁלשׁ שֵׁמוֹת הֵם בְּחִינַת שְׁלשָׁה קַוִּין שֶׁל אֱמֶת כַּמּוּבָא וְעִקַּר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הוּא שָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם וְאַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת כַּנַּ"ל, וְכַמְבֹאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם: ~ אות ב

Based on Likutay Moharan I:56 — "U'v'Yom HaBikkurim"which speaks of the revelation of the concealment. "Kad shama kol tarnegola yevareich: HaNosein laSechvi vinah..." — When one hears the call of the rooster, he blesses: "He Who gives the rooster understanding..." This is based on what the Rebbe wrote in the Torah "U'v'Yom HaBikkurim" (LM I:56), which speaks of the revelation of the concealment. See there: the essential rectification of Malchus is through drawing into her arichus yamim [length of days], which is the aspect of Da'as. Then one can reveal the concealment within the concealment (hahastara shebesoch hahastara), and the concealment itself is transformed into Da'as. Then: "Oraysa machrezes kamaihu: Ad masai pesayim..." — the Torah cries out before them: "How long will you fools love foolishness?" This is the aspect of the call of the rooster. At night, the concealment intensifies — for it is the aspect of dinim [strict judgments]. Therefore the Malchus is in exile at night, and sleep reigns — sleep being one-sixtieth of death, the opposite of life and arichus yamim (which come through Da'as). At midnight (Chatzos), the Da'as begins to illuminate within the Malchus, and the rectification of Malchus begins. Then the concealment — which is the aspect of dinim and gevuros — is itself transformed into Da'as. They cry out and proclaim: "Ad masai pesayim te'ehavu fesi!" — "How long will you fools love foolishness?!" This = the Torah crying out. This is the call of the rooster — which cries out and awakens the world to serve the Creator, as explained in the Zohar. It comes specifically from the chain of Gevuros — for the Gevuros, which are the concealments, are themselves transformed and become Da'as. They cry out and awaken: "How long will you fools...! Awaken, sleepers, from your slumber!" Therefore we bless: "HaNosein laSechvi vinah" — for through the illumination of Binah (= the Mochin) into the Gevuros, they are transformed and become Da'as. "L'havchin bein yom u'vein laylah" — "to distinguish between day and night" — the opposite of the concealments that reverse light for darkness and darkness for light. Through the revelation of Da'as, one can distinguish between day and night, darkness and light, evil and good. "HaNosein laSechvi vinah" — Binah specifically. For the essential sweetening of the Gevuros — their transformation into Da'as (= Chesed) — is through Binah: "Mishah dinin mis'arin, v'al yadah nimsakin" — from there (Binah) the dinim awaken, and through her they are sweetened. This is the aspect of: "Mi gever yichyeh..." (Tehillim 89:49) — "Mi" = Binah, as it is written: "Mi nasan laSechvi vinah" (Iyov 38:36), as the Zohar HaKadosh explains. "Ki Hashem Tzeva'os ya'atz u'mi yafeir" — when one draws the illumination of Binah into the Gevuros — this is the aspect of life and arichus yamim. And this is: "Mi gever yichyeh" — through this, "yemaleit nafsho miyad she'ol selah" — he rescues his soul from the grave. For through this, the concealment is transformed into Da'as and the Torah cries out before them to return in teshuvah — and through this teshuvah one rescues his soul from She'ol.

Earlier paragraph 6

Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.

Current source references: [517] [518] [519] [520] [521] [522] [523]

אות ב וזה בחינת נפילת אפים אחר התפלה. שאז הוא תכלית היחוד בחינת אחדות הפשוט שנתגלה כנ"ל. וענין הנפילה שצריכין ליפול על פניהם, ואיתא בכתבים שהוא נפילה ממש שמפילין עצמן אז למדריגות התחתונות כמבוא עיין שם, הוא כי בחול שהוא בחינת עולם הזה אי אפשר לנו להכלל בקדושת היחוד בבחינת אחדות הפשוט כי אם על ידי נפילה וירידה שהוא תכלית העליה וכמובא בדברי רבינו נ"י (בלקוטי תנינא סימן י"ב) ענין תכלית העליה באר היטב עיין שם היטב. והכלל שכשנופלין ח"ו למקומות הנמוכים מאד ואז מבקשין ומחפשין איה מקום כבודו. וזהו בחינת תכלית העליה. כי אי"ה הוא קדושה העליונה עיין שם היטב וזה בחינת נפילת אפים שבשעת הנפילה והירידה אזי דייקא הוא תכלית היחוד בחינ ת תכלית העליה. כי בחינת איה שהיא הקדושה העליונה הוא בחינת אחדות הפשוט דלית מחשבה תפיסא בי' כלל שזה בחינת אי"ה וכו' ולבחינת קדושה עליונה זו צריך להיות בחינת ירידה שהיא תכלית העליה. וזה שאומרים ווידוי קודם נפילת אפים. כי נפילה וירידה זו שהוא תכלית העליה הוא בחינת תשובה כמבואר שם. כי זה עיקר התשובה כשמבקשין ומחפשין איה מקום כבודו כמו שכתוב שם. וזהו בחינת י"ג מדותש אומרים אז שהם י"ג ת"ד הנמשכין מא"א שהוא בחינת כתר בחינת איה כידוע. ועל כן אין נפילת אפים כי אם בחול. אבל בשבת ויום טוב אין נופלין על פניהם. כי בשבת ויום טוב אזי הוא עצם ההתגלות אחדות הפשוט. ועל כן אין צריכין אז ירידה בשביל העליה, רק בימי החול שהם בחינת עולם הזה בחינת פעולות משתנות. ואפילו התפלה של חול היא גם כן בבחינת פעולות משתנות. כי מתפללין י"ג ברכטות אמצעיות שהם משונים זה מזה. ועל כן כשרוצים להכלל בבחינת אחדות הפשוט אי אפשר לבא לעליה זו כי אם על ידי בחינת ירידה שהיא תכלית העליה כנ"ל. אבל בבת ויום טוב שהם בחינת עולם הבא שבהם עצם ההתגלות אחדות הפשוט בחינת (זכריה י"ד) ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו'. ועל כן אז נכללין כל ברכות האמצעיות בברכה אחת שאין מתפללין רק ברכה אחת באמצע, ועל כן אז אין צריכין לנפילה וירידה דהיינו נפילת אפים. כי הנפילה והירידה הוא רק כדי לעלות לעליה דהיינו לבחינת קדושת שבת שהוא בחינת אחחדות הפשוט, ועל כן בשבת ויום טוב בעצמו אין צריכין לזה כנ"ל. וכן בכל יום שיש בו איזה תוספת קדושה. וכל תוספת קדושה נמשך משבת שהוא כלליות הקדושה. ומאחר שיש בו בחינת התגלות קדושת שבת על כן אין צריכין לנפילה וירידה. ועל כן אין בו נפילת אפים. וזהו בחינת הימים שאין נופלין בהם על פניהם כמבואר בשלחן ערוך:

Earlier pointed Hebrew field

וְזֶה בְּחִינַת נְפִילַת אַפַּיִם אַחַר הַתְּפִלָּה שֶׁאָז הוּא תַּכְלִית הַיִּחוּד בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁנִּתְגַּלֶּה כַּנַּ"ל וְעִנְיַן הַנְּפִילָה שֶׁצְּרִיכִין לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶם, וְאִיתָא בַּכְּתָבִים שֶׁהוּא נְפִילָה מַמָּשׁ שֶׁמַפִּילִין עַצְמָן אָז לַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כַּמּוּבָא, עַיֵּן שָׁם, הוּא כִּי בַּחֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהִכָּלֵל בִּקְדֻשַּׁת הַיִּחוּד בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט כִּי אִם עַל-יְדֵי נְפִילָה וִירִידָה שֶׁהוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר ( בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן יב) עִנְיַן תַּכְלִית הָעֲלִיָּה בָּאֵר הֵיטֵב, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהַכְּלָל שֶׁכְּשֶׁנּוֹפְלִין חַס וְשָׁלוֹם לַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים מְאֹד וְאָז מְבַקְּשִׁין וּמְחַפְּשִׂין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְזֶהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי אַיֵּ"ה הוּא קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְזֶה בְּחִינַת נְפִילַת אַפַּיִם שֶׁבִּשְׁעַת הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה אֲזַי דַּיְקָא הוּא תַּכְלִית הַיִּחוּד בְּחִינַת תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי בְּחִינַת אַיֵּה שֶׁהִיא הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה הוּא בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַיֵּ"ה וְכוּ' וְלִבְחִינַת קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה זוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּחִינַת יְרִידָה שֶׁהִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים וִדּוּי קֹדֶם נְפִילַת אַפַּיִם, כִּי נְפִילָה וִירִידָה זוֹ שֶׁהוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּמְבֹאָר שָׁם, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁין וּמְחַפְּשִׂין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁאוֹמְרִים אָז שֶׁהֵם שְׁלשָׁה עָשָׂר תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא הַנִּמְשָׁכִין מֵאָרִיךְ אַנְפִּין שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר בְּחִינַת אַיֵּה כַּיָּדוּעַ וְעַל-כֵּן אֵין נְפִילַת אַפַּיִם כִּי אִם בְּחֹל, אֲבָל בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם, כִּי בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֲזַי הוּא עֶצֶם הַהִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט וְעַל-כֵּן אֵין צְרִיכִין אָז יְרִידָה בִּשְׁבִיל הָעֲלִיָּה, רַק בִּימֵי הַחֹל שֶׁהֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת וַאֲפִלּוּ הַתְּפִלָּה שֶׁל חֹל הִיא גַּם כֵּן בִּבְחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, כִּי מִתְפַּלְּלִין שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁהֵם מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹצִים לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לַעֲלִיָּה זוֹ כִּי אִם עַל -יְדֵי בְּחִינַת יְרִידָה שֶׁהִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל, וְאָז נִכְלָלִין כָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְפִילַת אַפַּיִם כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁהֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁבָּהֶם עֶצֶם הַהִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט, בְּחִינַת ( זְכַרְיָה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וְכוּ' וְעַל-כֵּן אָז נִכְלָלִין כָּל בְּרָכוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת בִּבְרָכָה אַחַת שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין רַק בְּרָכָה אַחַת בָּאֶמְצַע, וְעַל-כֵּן אָז אֵין צְרִיכִין לִנְפִילָה וִירִידָה, דְּהַיְנוּ נְפִילַת אַפַּיִם, כִּי הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה הוּא רַק כְּדֵי לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה, דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט, וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב בְּעַצְמוֹ אֵין צְרִיכִין לָזֶה כַּנַּ"ל וְכֵן בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה, וְכָל תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת עַל-כֵּן אֵין צְרִיכִין לִנְפִילָה וִירִידָה וְ

Hilchos N'si'as Kapayim – Halacha 2 (§1–4)

Earlier paragraph 8

Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.

Current source references: [524]

אות ג וזה בחינת קדושה דסידרא שנתקנה בלשון תרגום היינו שהתרגום נכלל בקדושה. כי פעולות משתנות שנכללין באחדות הפשוט על ידי תיקוני התפלה כנ"ל. זה בחינת לשון תרגום שעולה ונכלל בלשון הקדש. כי תרגום הוא בחינתעץ הדעת טוב ורע כמו שכתב רבינו נ"י (בסימן י"ט חלק א') וזה בחינת מט"ט כמובא שהוא בחינת ששת ימי החול כנ"ל. וזה בחינת פעולות משתנות. כי כל הפעולות משתנות הם בחינת עץ הדעת טוב ורענ. כי הקדושה בעצמה היא בחינת כולו טוב כולו אחד ואין שם פעולה משונה ח"ו רק כולו אחד כולו טוב. ותיכף שנמצא פעולה משונה יש שם אחיזת הרא שזה בחינת עץ הדעת טוב ורע וכמובן זאת במאמר אמר ר' עקיבא כשתגיע לאבני שיש טהור וכו' (בסימן נ"א חלק א') עיין שם. נמצא שתרגום שהוא בחינת עץ הדעת הוא בחינת מט"ט בחינת פעולות משתנות בחינת ששת ימי החול. ועתה הוא נכלל בקדושה בתוך לשון הקדש שהוא מקושר לשבת דהיינו שאומרים הקדושה בלשון הקדש ובלשון תרגום ונכלל התרגום בקדושה וזה בחינת פעולות משתנות ששנכללין באחדות הפשוט שהוא עצם הקדושה. וזה שאמרו רז"ל עלמא אמאי קאי אקדושה דסידרא. כי עיקר קיום העולם הוא בשביל התכלית שיחזור ויוכלל בשרשו. כי בשביל זה נברא העולם ועל זה קיים העולם. וזהו שאמרו שהעולם קיים אקדושה דסידרא שנתקנה בלשון תרגום שהוא בחינת פעולות משתנות שנכללין באחדות הפשוט שזהו קיום העולם כנ"ל. כי קיום העולם הוא דבר נלא שפעולות משתנות דהיינו העולם ומלואו יקבלו חיות ויהיו נמשכין מאחדה שפשוט. ועל כן אין קיום להעולם כי אם על ידי קדושה דסירא שלע ידי זה נכללין כל הפעולות משתנות באחדות הפשוט כנ"ל וזהו קיום העולם כנ"ל:

body{max-width:750px;margin:40px auto;padding:0 20px;font-family:Georgia,'Times New Roman',serif;font-size:17px;line-height:1.85;color:#2b2b2b;background:#fcfaf5}

Earlier paragraph 10

Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.

Current source references: [528] [529] [530]

אות ד וזהו בחינת שיר של יום שאומרים אחר קדושה דסידרא שאנו מזכירין בכל יום שבת, כמו שאומרין היום יום ראשון בשבת וכו' וכמובא בספרים שזה בביל לזכור בכל יום את השבת היינו כנ"ל. כדי להמשיך השמחה של שבת לששת ימי החול כנ"ל שזהו בעצמו בחינת השיר של יום שאומרים. כי עיקר כל השירות הם רק בשבת שהוא בחינת עולם הבא שאז יתער השיר של לעתיד. וכל השירות של ששת ימי החול בחינת עולם הזה. הם רק מה שנמשך משבת לששת ימי החול שיר ושמחה כנ"ל. ועל כן אומרים מתחלה היום יום א' בשבת וכו' ואחר כך אומרים השיר. כי השיר נמשך משמחת שבת שנמשך לימי החול כנ"ל. וזהו גם כן בחינת קטורת של אחר התפלה בחינת שמחה כמו שכתוב קטרת ישמח לב. כי עכשיו זוכין לשמחה על ידי שנמשך השמחה של שבת לימי החול כנ"ל. וחוזרין ומסיימין בהלכות ושלום. דהיינו כל השונה הלכות בכל יום וכו'. כי זה כלל כל הבחינות הנ"ל. כי כל זה נעשה על ידי הלכות שעל ידם זוכים לשלום בחינת אחדות הפשוט שנתגלה כנ"ל. ברוך השם לעולם אמן ואמן:

Earlier pointed Hebrew field

וְזֶהוּ בְּחִינַת שִׁיר שֶׁל יוֹם שֶׁאוֹמְרִים אַחַר קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִין בְּכָל יוֹם שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת וְכוּ' וְכַמּוּבָא בִּסְפָרִים שֶׁזֶּה בִּשְׁבִיל לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם אֶת הַשַּׁבָּת, הַיְנוּ כַּנַּ"ל כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁל יוֹם שֶׁאוֹמְרִים, כִּי עִקַּר כָּל הַשִּׁירוֹת הֵם רַק בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁאָז יִתְּעַר הַשִּׁיר שֶׁל לֶעָתִיד וְכָל הַשִּׁירוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה, הֵם רַק מַה שֶּׁנִּמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל שִׁיר וְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים מִתְּחִלָּה הַיּוֹם יוֹם אֶחָד בְּשַׁבָּת וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים הַשִּׁיר, כִּי הַשִּׁיר נִמְשָׁךְ מִשִּמְחַת שַׁבָּת שֶׁנִּמְשָׁךְ לִימֵי הַחֹל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת קְטֹרֶת שֶׁל אַחַר הַתְּפִלָּה בְּחִינַת שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב קְטֹרֶת יְשַׂמֵּחַ לֵב, כִּי עַכְשָׁיו זוֹכִין לְשִׂמְחָה עַל-יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁךְ הַשִּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לִימֵי הַחֹל כַּנַּ"ל וְחוֹזְרִין וּמְסַיְּמִין בַּהֲלָכוֹת וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם וְכוּ', כִּי זֶה כְּלַל כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי כָּל זֶה נַעֲשֶׂה עַל -יְדֵי הֲלָכוֹת שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְשָׁלוֹם בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט שֶׁנִּתְגַּלֶּה כַּנַּ"ל: בָּרוּךְ הַשֵּׁם לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן:

h1,h2,h3{font-family:Georgia,serif;color:#1a3c5e}

Earlier paragraph 12

Earlier Reader text retained for its original links and annotations; related source references do not assert translation or personal-highlight equivalence.

אות ה וזהו בחינת קדושה דסידרא שאומרים במוצאי שבת. היינו כנ"ל שתיכף אחר יציאת השבת ומתחילין ששת ימי החול על כן אומרים אז קדושה דסידרא שנתקנה בלשון הקדש ובלשון תרגום. כדי להמשיך קדושה של שבת לששת ימי החול על ידי שמקשרין וכוללין לשון תרגום בלשון הקדש שהוא מקושר לשבת ואומרים סדר הקדושה בהם כנ"ל. ועל כן נוהגין בשת ויום טוב שאין אומרים בהם קדושה דסידרא בשחרית כי אם במנחה. כי אז אין צריכין להמשיך עליהם הקדושה כנ"ל כי הם עצמם קדש וגם יום טוב מתגלה בו קדושת שבת כמובא רק במנחה אומרים הקדושה דסידרא. כי מנחה הוא סמוך לימי החול. כי תפלת המנחה כרוך ליום שלאחריו לענין תחנון על כן אומרים אז קדושה דסידרא כנ"ל:

h1{text-align:center;font-size:26px;border-bottom:2px solid #c8a96e;padding-bottom:12px}

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

…

Comments are currently read-only.

Loading comments…