צדקה ב

אות ב א) ע"פ מה שמצאתי מחידושי רבינו ז"ל ע"פ וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר (בלק"ת סי' צ"א) שיש חכמה עילאה וחכמה תתאה. וחכמה עילאה הוא כלליות התורה. וחכמה תתאה הוא בחי' החכמות והחיות המלובש בכל העולם. וצריך לקשר ח"ת בח"א. וכשאין האדם מקשר שכלו באשר הוא שם להשי"ת זה בחי' ונרגן מפריד אלוף שעושה פירוד בין ח"ת לח"ע. ואזי הוא בחי' גלות השכינה מיעוט הלבנה. אבל הצדיקים הם מקשרים ח"ת בח"כ. כי הם יכולים לקשר כל החכמות והשכליות של כל העולם אפי' דיבורים וחכמות של הרשעים להש"י שעי"ז מקשרים ח"ת בח"ע. וכשמקשרים ח"ת בח"ע זה בחי' אתחבר מלכא במלכא. וכדין כל נהירו וכל חידו וכל שלימו אשתכח. וכדין ותרב חכמת שלמה דאתרביאת סיהרא. ואזי נמתקים כל הדיינם ונתבטלין והכל ע"י הצדיק דייקא כי הוא יכול לקשר ח"ת בח"ע. וע"כ כשהצדיק נפטר מן העולם ח"ו אזי יש צער גדול להש"י. וכ"ש במדרש כד מית משה צווח קוב"ה וי מי יקום לי עם מרעים וכו'. ע"ש הענין היטב ותראה נפלאות:

וזה בחי' צדקה. כי ענין צדקההוא למלאות פגימת וחסרון הלבנה שהוא בחי' ח"ת. כי ע"י שממלאים להעני החסרון בבחי' די מחסורו אשר יחסר לו. עי"ז הוא בחי' מילוי חסרון ופגימת הלבנה. כי הלבנה בחי' חכמה תתאה בחי' חכמת שלמה היא בחי' כנסת ישראל. וכשישראל עניים ח"ו אזי הוא בבחי' מיעוט וחסרון הלבנה. וכשממלאים לעני החסרון עי"ז נעשה מילוי הלבנה ואזי מתחבר ח"ת בח"ע. וזה בחי' אשרי משכיל אל דל משכיל דייקא. כי צדקה היא בחי' מוחין כי ע"י הצדקה ע"י שמשפיע שפע להעני. ועי"ז נשפע לבחי' ח"ת. ונתמלאה הלבנה ועולה השכינה כביכול מהגלות ואזי מתחבר ח"ת בח"ע ושופע ח"ע בח"ת שפע החככמה והמוחין. וע"כ הצדקה היא בחי' מוחין. בחי' אשרי משכיל אל דל כי על ידי הצדקה מתחבר חכמה תתאה בחכמה עילאה ומקבלת משם חכמה ומוחין כנ"ל. כי ע"י הצדקה מעלין השכינה מהגלות כביכול וממלאין פגימת הלבנה כנ"ל. וע"כ הצדקה היא מצוה גדולה מאד מאד. והיא שקולה ככל התורה וככל המצות. כי עיקר כל התורה והמצות הוא רק לקשר ח"ת בח"ע. כי מצות התורה הם מלובשין בכל הדברים של זה העולם הגשמי כגון ציציטת מחוטי צמר. וכן תפילין מעור בהמהמ טהורה וכיוצא בזה בכל המצות. וע"י שמקיימין ועושין המצות על ידי דברים גשמיים מזה העולם. עי"ז נעשה יחוד נפלא והתחברות גמור שמתחבר ח"ת בח"ע. כי מתחבר החיות והחכמה של ה העולם שהיא בחי' חכמה תתאה לח"ע שהיא בחי' התורה והמצות. מאחר שעושה מצוה מן התורה ע"י דברא גשמי מזההעולם. וזה בחי' יחוד קוב"ה ושכינתיה שנעשה ע"י כל המצות של התורה. אבל ע"י צדקה נעשה זה היחוד וההתחברות של ח"ת בח"ע בשלימות גמור מאד כי צדקה היא בחי' זו ממש. כי זה העני הוא בחי' ח"ת שהוא כביכול בעניות ודלות כמובא בבחי' מיעוט הלבנה בבחי' גלות השכינה כביכול וע"י שממלא להעני החסרון עי"ז ממלא חסרון הלבנה וכשהיא בשלימות אזי היא עולה מן הגלות כי אין להם יניקה ממנה. מאחר שאין לה חסרון והיא בשלימות כידוע. ואזי כשבחי' ח"ת בחי' לבנה בשלימות כביכול אזי מתחברת עם חכמה עילאה ומקבלת שפע המוחין מחכמה עילאה. וכ"ז נעשה ע"י הצדקה שהיא בחי' השפעה שמשפיע להעני לבחי' מלכות בחי' ח"ת וכו' כנ"ל כי הממון והעשירות הוא בחי' ח"ת בבחי' בשמאלה עושר וכבוד. כי ח"ע וח"ת הם בחי' ימין ושמאל כידוע. וע"כ ע"י שנותן להעני ממון עי"ז משלים בחי' ח"ת ואזי אתחבר מלכא במלכא וכדין כל נהירו וכל שלימו וכל חידו אשתכח. וכדין ותרב חכמת שלמה דאתרביאת סיהרא ונמתקין כל הדיינם ונתבטלין ונמשכין חסדים גדולים בחי' צדקה וחסד וכנ"ל:

אות ג ועיקר המעלה והחשיבות של מצות הצדקה הוא. כי איתא בגמ' דשאל האי מינא אם הקב"ה אוהב עניים למה אינו מפרנסן וכו'. כי באמת בודאי הקב"ה נותן לחם לכל בשר ומפרנס מקרני ראמים וכו' ובודאי בידו לפרנס את העני. אבל אף עפ"כ הזהיר הש"י אותנו דייקא ליתן צדקה להעני ולפנסו. והגדיל מאד במעלת מצוה זו ובשכרה מאד מאד. כי באמת אנחנו דייקא צריכים לפרנס את העני וזה עיקר התיקון כי עיקר בחי' מילוי הלבנה הוא על ידינו דייקא. כי עיקר מיעוט הירח הי' מחמת הקיטרוג שקיטרגה א"א לשני מלכים להשתמש בכתר א'. כי יש אתערותא דלעילא ויש אתערותא דלתתא. ואיתא בזוה"ק שכשאין אתערותא דללתא ח"ו והעולם מתקיים ע"י אתערותא דלעילא לבד אזי ח"ו דינים שולטין. וזה עיקר מיעוט הירח ע"י שאין אתערותא דלתתא. כיהחמכה תתאה שהיא בחי' הירח היא בידינו כביכול. וכפי מעשינו כן הוא במילוי או במיעוט ח"ו כידוע. וזה בחי' הקיטרוג א"א לשני מלכים להשתמש בכתר א'. היינו שיהיו שניהם שוים תמיד וישתמשו שניהם בכתר א' ע"י אתערותא דלעילא לבד. כי אם לא היו צריכין אתערותא דלתתא כלל והי' מתנהג הכל ע"י אתערותא דלעילא לבד בודאי לא היתה הלבנה צריכה להתמעט כי אתערותא דלעילא כביכול אינו משתנה לעולם ובודאי הי' הכל בשלימות תמיד אבל הלבנה בעצמה קיטרקה כי זה א"א שיהי' אתערותא דלעילא לבד בלא אתערותא דלתתא. כי זה עיקר בריאת העולם כדי שיהי' להאדם בחירה. ואנחנו בזה העולם נעבוד אותו ית' ויתקיים העולם ע"י התעוררות התחתונים בחי' אתערותא דלתתא. וע"כ א"א לשני מלכים להתמש בכתר א'.כי ח"ת בחי' הלבנה בהכרח שתתלבש בין התחתונים כדי לקיימם ולהחיותם. וע"כ בהכרח שיהי' תלוי' שלימותה ע"י התעוררות תחתון שבשביל זה הי' עיקר בריאת העולם. וע"כ אמר לה לכי ומעטי א"ע כדי שתוכל להתלבש בין התחתונים לקיים העולם ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. זה בחי' ומצדיקי הרבים ככוכבים בחי' כלל ישראל שנמשלו לכוכבים. כי ישראל והצדיקים הם מפיסין דעתה כי הם ממלאין אותה ומשלימין אותה כי אחר הקיטרוג ואז נתמעטה אזי הכל תלוי ביד התחתונים וע"י ישראל והצדיקים עי"ז הם ממלאין פגימתה ואז יתקיים והי' אור הלבנה כאור החמה. כי זה עיקר השלימות של כל העולמות שתתמלא הלבנה מפגימתה על ידינו דייקא ע"י בחי' אתערותא דלתתא וזה עיקר מעלת הצדקה וחשיבותה כי זה שנופל לעניות נמצא שהוא מבחי' מיעוט הלבנה. ועיקר המיעוט נעשהע"י שאין אתערותא דלתתא כנ"ל. וע"כ א"א למלאות החסרון כ"א על ידינו דייקא. כי אם יתמלא חסרונו על ידי הש"י כביכול שזה בחי' אתערותא דלעילא לבד הרי חזר הקיטרוג למקומו ח"ו ויחזור המיעוט כבתחילה. כי עיקר המיעוט נעשה ע"י שאין אתערותא דלתתא ח"ו. נמצא כשיש עניות ח"ו שזה בחי' מיעוט הלבנה כביכול אין בידו ית' למלאות החסרון כי יחזור הדבר למקומו. מאחר שיתמלא ע"י אתערותא דלעילא לבד בלא אתערותא דלתתא וכנ"ל. כי עיקר מילוי הלבנה תלוי בידינו דייקא כנ"ל. וע"כ הש"י מזהיר מאד מאד את ישראל ליתן צדקה. כי הש"י חפץ מאד מאד להעלות השכינה מהגלות ולמלאות פגימת הלבנה. אבל כביכול אין הדבר בידו ית' בבחי' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שהוא בחי' מלכות חמכה תתאה לבנה שנקראת יראת שמים כמובא במ"א. היינו שזה אין בידו כביכול. כי עליית השכינה מהגלות ולמלאות גפימת הלבנה זה תלוי בהתעוררות התחתונים ע"י אתערותא דלתתא דייקא. כי כשאין אתערותא דלתתא ח"ו רק אתערותא דלעילא חזר הקיטרוג והמיעוט למקומו כנ"ל. וזהו עוצם מעלת הצדקה כי עושה חסד כביכול עם הש"י שהוא חפץ מאד לפרנס את העני ולהחיותו. אבל אין בידו כביכול. וכשרז"ל על ר"א בן פדת אי בעית דאיחרוב עלמא וכו' (תענית כ"ה) כי מאחר שהוא עני נמצא שהוא נמשך מבחי' מיעוט הלבנה. ומאחר שהוא בא מבחי' זו. ע"כ א"א בשום אופן שיתמלא חסרונו כ"א ע"י בני אדם התחתונים ע"י בחי' אתערותא דלתתא כי אם לאו חזר המיעוט למקומו ח"ו וכנ"ל. וזה בחי' מלוה ה' חונן דל כי הנותן צדקה לעני הרי הוא כמלוה להש"י וכאלו עושה חסד עמו ית' וכנ"ל:

אות ד וזה בחי' ספירת העומר. קודם מתן תורה בשבועות. כי יציאת מצרים בלילה הראשונה של פסח אז הי' הארה גדולה מאד מאמד וכמובא. ועי"ז יצאו ממצרים אבל הכל הי' ע"י בחי' אתערותא דלעילא לבד. כי לא הי' כדאי ע"י מעשיהם הטובים שהי' מועטים מאד לצאת וע"כ אע"פ שהי' אז הארה גדולה מאד בחי' חכמה עילאה בחי' וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים בחי' שער החמשים. שהוא שכל עליון מאד בחי' חכמה עילאה אעפ"כ הי' בהכרח שאח"כ יסתלק האור הזה הגדול. כדי שיזכו לקבל האור במדה ע"י אתערותא דלתתא כדי שיהי' חיבור וקישור גמור בין ח"ת וח"ע. כי עיקר ההתחברות של ח"ת עם ח"ע הוא רק ע"י אתערותא וזה בחי' ספירת העומר. כי תיכף ביום ראשון של פסח חוזר ונסתלק האורא הגדול והמוחין הגדולים כמובא. ואזי צרכין להתחיל להתעורר מעצמו בבחי' אתערותא דלתתא לקדש ולטהר עצמו מכל הזוהמות ומכל הטומאות כדי לקשר כל החכמות וכל הצמצומים של זה העולם שהוא בחי' ח"ת לבחי' ח"ע. וזה בחי' הנפת העומר. כי עומר שעורים הוא בחי' חכמה תתאה המלובש בזה העולם. כי איתא בר"מ ששתי הלחם של חטים הם בחי' אדם כי חטים מאכל אדם ועומר שעורים הוא בחי' מאכל בהמה כי החיות המתלבש ומתצמצם בזההעולם הוא בבחי' בהמה כנגד החיות העליון בחי' חכמה עילאה שהיא בחי' אדם וע"י הנפת העומר עי"ז מעלין ומניפין כל החכמות הנפולות מזה העולם שהם נמשכין מחכמה תתאה שהיא מתפשטת בכל העולם אפילו בבחי' בהמיות ומחי' את כולם. ועכשיו מניפין הכל ומרימין הכל להש"י כי מוליך ומוריד למי שמעלה ומטה שלו היינו שמרימין כל החכמות של כל העולם שהם בחי' בהמיות ומקשרין ומעלין הכל להש"י שעי"ז מעלין חכמה תתאה ומחברין עם עילאה וע"כ אז מתחילין לספור ספירת העומר. כדי לקשר כל הימים והמדות שהם בחי' צמצומים מחכמה תתאה המחיין את כל העולם לקשר הכל לבחי' הנפת העומר היינו לבחי' חיבור מלכא במלכא בחי' התחברות ח"ת עם ח"ע הנעשה ע"י הנפת העומר כנ"ל. כי מ"ט ימי הספירה הם בחי' צמצומים של החכמה תתאה הנמשכים מחכמה עילאה כי יש חמשיםשערי בינה ושער החמשים הוא נעלם מעין כל כי הוא בחי' חכמה עילאה שהוא נעלם מעין כל. ומ"ט שערים הם בחי' הצמצומים שמתצמצם החכמה עילאה ע"י מ"ט ימים ומדות היינו כמה בחי' צמצומים של החכמה תתאה כדיל קבל ולינק מהאור במדהואלו המ"ט ימים והמדות הם כפי מעשה התחתונים כשעושין רצונו שלמקום אזי הם מקבלין רב שפע ואז יהוא בחי' מ"ט פנים טהור ולהיפך ח"ו אזי נמשך להם חיות משם ח"ו ואזי מקבלין ח"ו משם המ"ט פנים טמא. וע"כ אנו צריכין לספור מ"ט ימי הספירה. כדי להמשיך על עצמינו קדושה. ע"י שמקרשין כל הימים והמדות לשרשם לבחי' התחברות ח"ת בח"ע שהוא בחי' העומר כנ"ל. וזה בחי' הספירה שסופרין הימים כי שם למעלה בבחי' ח"ע אין שייך שום מספר כלל. כי אין שם בחי' ימים ומדות כי שם הוא למעלה מהזמן ושם אין שייך מספר כלל ועיקר המספר הוא רק למטה במקום שיש צמצומים בבחי' החכמה תתאה ששם כל הימםי והמדות ושם שייך ספירה. וע"כ סופרין ספירת העומר כדי לקשר בחי' הספירה היינו לקשר כל הצמצומים שהם בחי' ספירה כי שם שייך מספר. ושם הוא בחי' כל הימים והמדות לקשר הכל לבחי' העומר שהוא בחי' התחברות חכמה תתאה בח"ע נמצא שבכל ימי הספירה הוא בחי' אתערותא דלתתא לקדש ולטהר עצמו כל אחד ואחד כדי להעלות ולקשר ח"ת בח"ע דהיינו לקשר כל הימים והצמצומים שהם בבחי' מספר שהם בבחי' ח"ת לקשר הכל להש,י לבחי' ח"ע כי באמת כולו חד. כי ח"ע וח"ת באמת כולו חד ואז זוכין בשבועות ביםטו החמשים לקבל התורה שהואבחי' ח"ע בחי' שער החמשים ואז מתחבר ח"ת בח"ע בחי' וידבר אלקי"ם א"ת שהי' אז ביום החמשים וכמו שפירש רבינו ז"ל פסוק זה ע"ש שהוא בחי' התחברות ח"ת בח"ע שהי' ע"י מתן תורה. כי ע"י שנמסרה התורה לתחתונים בעוה"ז עי"ז מתחבר ח"ת בח"ע על ידי שמקיימין בני אדם התחתונים בעוה"ז שהיא בחי' ח"ת את התורה שהוא בחי' ה"ע. כי ע"י התורה מקשרין כל החכמות והחיות של זההעולם להש"י שזהו בחי' התחברות ח"ת בח"ע כנ"ל. וע"כ כלל התורה נקראת צדקה כ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות וכו'כי כלל התורה הוא לחבר ח"ת בח"ע שזהו בחי' צדקה כנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

[שייך לעיל]

אות ה כי עיקר מילוי הלבנה הוא ע"י אתערותא דלתתא כנ"ל וע"כ הכל נעשה ע"י הצדיק כנ"ל. וע"כ כשהצדיק נפטר שיש צער להש"י כביכול כנ"ל. כי א"א שיתחבר ח"ת בח"ע ולהעלות השכינה מהגלות ולמלאות גפימת הלבנה כ"א ע"א הצדיק ע"י מעשיו הטובים שהוא בחי' אתערותא דלתתא שזהו בחי' הכוכבים שנתן הש"י להלבנה להפיס דעתה שהוא בחי' ומצדיקי הרבים ככוכבים כנ"ל. היינו הצדיקים שהם מצדיקי הרבים כי הם מזכין את כל העולם כי הם מעלין כל החכמות של כל העולם אפילו מהרשעים ומעלין ומקשרין הכל להש"י. שזהו בחי' התקשרות ח"ת בח"ע. וכמבואר היטב במאמר הנ"ל ע"ש היטב:

אות ו וע"כ פדיון שבויים הוא מצוה גדולה. וצדקה זו של פ"ש גדול מכל הצדקות כמבואר בש"ע. כי באמת כל הצדקות הם בבחי' פדיון שבוים. כי ע"י הצדקות מעלה כמה ניצוצות הקדושים מן השבי' והגלות וכביכול מעלה השכינה מהגלות וכנ"ל. וע"כ הוא בחי' פדיון שבוים. ועל כן כשיש פדיון שבוים ממש דהיינו שאחד מישראל שבוי ח"ו. זהו עיקר מצות הצדקה כי כשישראל שבוי הוא גלות השכינה ממש. וע"כ ע"י צדקה זו של פ"ש הוא מעלה ביותר השכינה מהגלות והשבי' כביכול שזהו בחי' עיקר בחי' צדקה כנ"ל. וע"כ צדקה זו גדולה מן הכל: