קריאת שמע א

הלכות קריאת שמע

הלכה א אות א על פי התורה ויאמר בועז אל רות וכו' (בסימן ס"ה) עיין שם כל התורה. כי קריאת שמע הוא בחינת הביטול אל התכלית כמו שכתוב ה' אלהינו ה' אחד שהוא בחינת ביום ההוא וכו' כמו שפירש רש"י והוא בחינת כולו טוב בחינת ה' הוא האלקים. כמו שכתוב (תהלים נ"ו) בה' אהלל כו' באלקי אהלל כו'. וזהו ה' אלהינו ה' אחד שכולו אחד כולו טוב. וזה פירוש שמע ישראל היינו השמע לאזניך כו' כמו שדרשו רז"ל (ברכות ט"ו) ואם כן יצרטך לישאר ב~ אות ראשונה. על כן התיקון לזה להסתכל על התכלית וזהו ה' אלהינו כו' כנ"ל. וזה שדרשו רז"ל (שם י"ג) גם כן מפסוק זה שקריאת שמע נאמרת בכל לשון כי שמע בכל לשון שאתה שומע כי מאחר שצריך להתבטל אל התכלית ושם כולו אחד כולו טוב ואין שם שום רע כלל. על כן הרע של הלשונות נופל ונתבטל ונשאר רק הטוב המלובש ב~ אותו הלשון כי בוודאי בכל הלשונות יש שם טוב הנסתר שם רק שהרע מכסה עליו ועל כן מהראוי שלא לומר דבר שבקדושה בשאר לשונות. אבל קריאת שמע שהיא בחינת ביטול שהוא כולו טוב וכו' כנ"ל ועל כן מותר לקרותה בכל לשון. כי הרע נופל ונתבטל ונשאר רק הטוב כנ"ל. ועל כן מרומז בקריאת שמע דייקא שיש טוב בכל הלשונות כמו שכתוב והיו לטטפת בין עיניך ודרשו רז"ל (מנחות ל"ד) טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים שזה בחינת הטוב של לשון הקדש שמלובש בלשונות העמים כמו שאמר רבינו (סימן ל"ג). להורות שעל ידי קריאת שמע שהוא בחינת הביטול כנ"ל. על ידי זה נתגלה הטוב היינו ה~ אותיות של לשון הקדש המלובש בשאר לשונות העמים כנ"ל. ובזה נתיישב הדין שהקשו הפוסקים מה ראו רז"ל לדרוש ובשכבך ובקומך שקריאת שמע של לילה זמנה כל הלילה כל זמן שכיבה וקריאת שמע של יום הוא רק בזמן קימה דהיינו בתחילת היום אבל לא כל היום. כי עיקר קריאת שמע שהיא בחינת ביטול הוא רק בלילה. כי היא בחינת סתימו דעיינין כי אז בני אדם נחים ואינם רודפים כל כך אחר העולם הזה וכמו שאמר רבינו במקום אחר (בסימן נ"ב) שעיקר הביטול הוא בלילה. גם לילה הוא דינים שהם בחינת יסורים שעל ידי זה באים לבחינת ביטול כמו שאמר רבינו שם. וזה בחינת (מיכה ז') כי אשב בחשך ה' אור לי כי אשב בחשך ידיקא אז ה' אור לי בחינת (קהלת ב') כיתרון האור מן החשך. מן החשך דייקא. כי דייקא בעת שמתגבר ח"ו החשך והדינים והיסורין ח"ו הן בעבודת ה' הן בגשמיות אז דייקא עיקר העצה לסתום עיניו ולבטל עצמו אל התכלית שהוא כולו טוב. שעל ידי זה נתבטלין כל היסורין כנ"ל. וזה בחינת השינה שהיא בלילה דייקא. כי השינה הוא בחינת ביטול בחינת בידך אפקיד רוחי כמובא. והיא בסתימו דעיינין כנ"ל. כי עיקר הביטול הוא בסתימו דעיינין. ועל כן עיקר השינה בלילה. כי מחמת הדינים כנ"ל סותמין עיניהם ומבטלין עצמן אל התכלית שזה בחינת שינה כנ"ל. ועל כן קורין מקודם קריאת שמע שעל המטה. כי קריאת שמע היא בחינת ביטול כנ"ל. ועל כן עיקר קריאת שמע בלילה. ועל כן זמנה כל הלילה. כי אז הוא בחינת הביטול כנ"ל אבל ביום אין זמן קריאת שמע כי אם עד זמן קימה דהיינו קודם שנתפשט העולם לרדוף אחר העולם הזה שזה בחינת סתימו דעיינין. אבל אחר כך אין זמן קריאת שמע כנ"ל ועל כן נתנו חז"ל (ברכות ט') הזמן כל זמן שיש עדיין בני אדם בעולם שישינים עדיין דהיינו עד שעה שבני מלכים עומדים ממטותיהם ועל כן עדיין לא נתעורר כל העולם והעולם נח עדיין מרדיפת העולם הזה אבל אחר ג' שעות שכבר קמו כולם אין זמן קריאת שמע כנ"ל:

ועל כן צריך להפריד בין הדבקים. כי אף שעיקר הוא הביטול אל התכלית שהוא כולו אחד ושיהיו כל הדיבורים נכללין באחד על כל זה עיקר השלימות לשוב מבחינת ביטול ולצמצם האור לתקן המדות והכלים. כי זה עיקר השלימות כמו שכתוב ואבית תהלה מגושי עפר כמו שאמר רבינו. וזה בחינת חידושי תורה שנעשה אחר הביטול כי התורה היא בחינת מדות וכלים כמו שאמר רבינו. ועל כן צריך להמשיך האור בהדרגה ובצמצום כדי שיוכלו הכלים לקבלו שלא יהיה ריבוי אור גורם שבירת כלים. ועל כן צריך להפריד בין הדבקים כדי לתת גבול ומדה וצמצום לכל כלי כדי שיוכל להמשיך האור לכל אחד לפי מדתו ושיעורו ולא להוציאם מהצמצום ולדבקם יחד וחלבר ולעשות אחד מהם. כי זה בחינת ריבוי אור גורם שבירת כלים וכן כתוב בכתבים שתחילת שבירת הכלים היה מחמת שהיו מחוברין ומעורבין עדיין ולא נתחלקו כראוי בבחינת קוין עיין שם וזה שאמרו רז"ל (ברכות ט"ו) כל המפריד בין הדבקים מצננין לו גיהנם. כי הרשעים שהולכין אחר תאוות לבן מוהולכים אחר הסטרא אחרא שנתהוה מריבוי אור ועל כן הם נכוין בגיהנם שנתהוה מזיעתן של חיות. כי החיות רצוא ושוב. כי הם מגביהים עצמם להסתכל למעלה מן הרקיע שעל ראשן ומנחמת אימה שבים כמו שפירש רש"י שם. ועל כן היא יורדת על ראש רשעים והם נכווים ב~ אותה הזיעה. כי הם היום היפך מזה כי לא שבו תאוותם ורדפו ומלאו תאוותיהן שזה בחינת ריבוי אור שמזה התגברות הסטרא אחרא כי כל התאוות מלובש בהם טוב שנשתלשל מהטוב העליון רק מחמת ריבוי אור שגרם שבירת כלים שמזה נתהוו הקליפות. ועל כן הוא מלובש בתוך הקליפות. ועל כן מי שמפריד בין הדבקים שזה בחינת צמצום האור כראוי בתוך המדות כנ"ל מצננין לו גיהנם. כי אינו נכוה מהגיהנם שהוא זיעת החיות כי הוא גם כן בבחינת רצוא ושוב כנ"ל. כי מצמצם האור כראוי ואינו הורס לעלות אל ה' לפנים ממחיצתו כמו החיות שרצים ושבים מחמת פחד שמתייראין לעלות לפנים ממחיצתם וכנ"ל:

הלכות קריאת שמע ותפלה